שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה

מיומנו של אוהד: נתי יחיא, אחד מאוהדיה המסורים ביותר של הפועל מרמורק, שמח לחזור אל תוך היציעים האדומים שהופיעו במלוא הדרם מול מכבי שעריים בדרבי של רחובות. בטור מיוחד שנכתב לאחר הדרבי, הוא מספר על החוויה שלו ומודה: "חזרתי לנשום"

חמש דקות אחרונות, אני עומד במתח ליד יאיר שרעבי. שעריים "שוכבים" עלינו ברחבה כבר רבע שעה. שחקנינו הלוחמים כבר מותשים ובכוחותיהם האחרונים. אני יודע שנגמר הקרדיט לנצחון, אז יאלה, לפחות תיקו. זו גם סנסציה בעקבות כל הנתונים. הכדורים מטיילים, אני מרים את ראשי למעלה, מציץ בפניו של יאיר ומסנן לעברו 'רק שלא יעשו לנו מה שעשינו להם בסופרלנד'.
 

עשו. שריקת הסיום, הפסדנו. אני מנסה לשיר עם כולם אבל אני מרגיש את הגרון שלי חנוק, לא מההפסד, מהמתח שנגמר, אלא מהתרגשות. אני פוחד לשיר עם כולם, שלא יפרצו לי הדמעות, אז אני עומד ומנסה להניף את הידיים, כל הגוף כואב, במיוחד הגב, העידוד מרהיב. ניצחנו.

אדום עולה. "בנס ציונה ייסדנו את מדינת האצילים"...שליטה אדומה בעיר רחובות. (צילום: רפי נחמיאס)

איזה כיף זה לחזור. לתמימות, לאהבה, לצבעים, לדרבי, לכדורגל. מאות אוהדים שמילאו את היציע בפאר והדר כשכל הכרטיסים שהוקצו לנו עפו תוך שלושה ימים וכמאתיים איש שנשארו בחוץ התחננו להשיג את הכרטיס הנכסף. ואז זה התחיל. אחיקם כולו צרוד יושב על הגדר עם המגאפון האגדי ומטריף את כולם, מההתחלה ועד הסוף.

כל החברים האחרים מקפצצים ממקום למקום, איזה פרצופים יפים, כמה כיף לחזור לראות את כולם. תפארת השיח'רה. כמה שירים, כמה פורקן, כמה חיוכים, כמות כזאת של אהבה לא רואים בכל מקום.

העיניים מנסות לראות את מהלכי המשחק בין הדגלים, בין טיפות האבקות האדומות וקונפטי שעפים באוויר. כולם ללא יוצא מן הכלל קופצים ומרנינים - כל אחד בדרכו וביחד אתה מרגיש כמו במופע אורקולי, מרמורקי נולדתי לאהוב. אין כמו לנצח בדרבי, אבל גם אין כמו לנצח בדרבי. יוצאים לדרך חדשה, שבטוח תהיה לא קלה אבל כנראה שזה כל הקסם בחיים שהם משולים למסיבת טראנס בטבע, עליות וירידות תוך כדי חפירות ובבוקר כשהשמש זורחת והכל נהיה ברור יותר. הדרבי היה רק יריית הפתיחה להמשך המסלול מחדש.

מי יודע, אולי עוד נשחזר את ימינו כקדם במסיבת סילבסטר אדומה באילת הרחוקה כי מים רבים לא יכבו את אור האהבה ונהרות של חושך לא ישטפוה. ואסיים בציטוט מפיו של ז'רארד הוייה מאמן נבחרת צרפת לשעבר: "יש כאלה שאומרים לי שאני צריך לשכוח מכדורגל. אולי אני צריך לשכוח לנשום".

אני נתי יחיא - וחזרתי לנשום.

בנס ציונה ייסדנו שוב את מדינת האצילים. אדום עולה.

הקהל האדום והאצילי של מרמורק. שליטה מוחלטת ביציע ובעיר.( צילום באדיבות אורטל הייזלר)