בעיטת חמש: ההחלטה האומללה של בית הדין והטעות הקשה של ראש עיריית בית שאן

הדיינים יצרו 'תקדים' הזוי ומסוכן בסוגיית מגדל העמק-באקה, רפי בן שטרית לא מבין שהדבר הכי חשוב בבית שאן זה כדורגל והמפגש עם ציון "המאמן" טויטו. וגם: המספרים מאחורי ה'אפס' שערים של אסי גלבוע ושאלה חשובה לשופט של קרית אתא-הרצליה. זיו אמויאל בטור דעה

התקדים המסוכן

בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל שינה הבוקר (שני) את החלטת בית הדין המשמעתי בדבר המשחק בין מגדל העמק לבאקה אל גרבייה ופסק משחק חוזר בין השתיים. כזכור, ההחלטה המקורית הייתה ניצחון טכני לבאקה, במשחק שבוטל עוד לפני שהחל לפני כשלושה שבועות במגדל העמק בעקבות כר דשא שהוא בושה לכדורגל. ההחלטה השנויה במחלוקת של בית הדין (על בסיס מה נקבע משחק חוזר?) מוכיחה שהכח האמיתי לא נמצא אצל בתי הדין הרגילים ובהחלטות גורליות אף אחד לא סופר אותם ממטר, גם לא המועדונים עצמם. ההחלטה הזו מייצרת גם תקדים מסוכן, שיגרום לקבוצות כדורגל בליגות הנמוכות לזלזל במגרש הביתי שלהם, לא לשמור עליו, לא לטפח אותו, לא לדאוג ולתחזק אותו, ועדיין להיות בטוחים ששום דבר רע לא יקרה בדרך. מגדל העמק זכתה מן ההפקר למרות שמדובר באשמתה הבלעדית, ובאקה אל גרבייה קופחה כאן בגדול. נראה אם הצדק ייצא לאור במשחק החוזר ב-15.3.

יו"ר מגדל העמק, הנרי איפרגן (אביב עובדיה)

מי 'מאמן' כאן?

נכחתי ביום שישי במשחק שנערך בגבעת אולגה בין הפועל חדרה לכרמיאל/צפת, משחק בקצב נפלא עם חבורה לוחמת ונשכנית של האדומים-לבנים בהדרכת מומו ניסטל ובקבוצה לא רעה בכלל (אבל שלא מאמינה בעצמה) בהדרכת אילן סויסה. על הספסל, סויסה (שרשם את עצמו בטופס המשחק גם כמאמן וגם כשחקן) עומד ומחלק הוראות (בעיקר מדרבן את השחקנים) אבל לאורך כל 90 הדקות לא מפסיק יו"ר הקבוצה, ציון טויטו (כמיטב דרכו בשנים האחרונות) , לזרוק הערות לשחקנים תוך כדי משחק, להוריד להם את הביטחון ובעיקר לפגוע באוטוריטה המקצועית של מאמנו. בסוף המשחק, סויסה אמר ש"זה לא קל, אבל כולנו מכירים את ציון". והשאלה אם לקראת המאבקים הלא פשוטים שצפויים לכרמיאל עד סוף העונה, הנוהג יימשך או שטויטו "המאמן" יעלה ליציע..

הדבר הכי חשוב בבית שאן

כבר עשרות בשנים שבכל פעם שתזכירו את בית שאן, לא משנה באיזה קצה של העולם, יגידו לכם כדורגל. כולם מבינים שהמשאב הכי חזק ועוצמתי של העיר הזאת (עוד מימי "ציונות 2000" ודומיה) הוא הכדורגל. האוהדים. הקבוצה העירונית. למרות שכולם מבינים את זה, יש כמה כאלה שעדיין לא – אחד מהם הוא רפי בן שטרית, ראש העיר. אין שום בעיה שימשיך להתעסק בענייניה השוטפים של העיר, אבל הזלזול המתמשך בקבוצת הכדורגל שעוד שנייה מוצאת את עצמה שוב בליגה ב', הוא בושה וחרפה. המצב הכלכלי בכי רע, המצב שבו שחקנים עזבו כי אי אפשר היה לשלם להם נסיעות הוא מביך ובכלל, נדמה שהקבוצה לא מעניינת את הראיס. אז או שמישהו יקום ויעשה מעשה, או שמישהו יבהיר לבן שטרית שיתחיל להתייחס לפרויקט הכי חשוב בעיר. אם בבית שאן יש היום 20,000 איש בערך, עבור 80 אחוזים הקבוצה זה הכל. אדוני ראש העיר, קח את זה לתשומת ליבך ותפסיק להתעסק בשטויות. על הגב שלך ועל האחריות שלך שהקבוצה הזאת תהיה איפה שהיא צריכה להיות – ליגת העל. לא פחות.

קהלה הנהדר של בית שאן (אביב עובדיה)

שיעור חשבון עם אסי גלבוע

הקבוצה של אבי דנן סיימה עוד משחק בלי ניצחון, ובסה"כ המספרים על מה שקורה בתענכים במשחקים האחרונים מפחידים כמעט. מאחורי הכישלון הקולוסאלי של החלק ההתקפי באסי גלבוע, עומדים הנתונים הבאים: 7 משחקים רצופים בלי שער זכות, 5 שערי חובה, אפס ניצחונות, 4 הפסדים, 3 תיקו. אבי מלכה עדיין (!!!!) מלך השערים של הקבוצה למרות שעזב אותה במחזור ה-4. 5 נקודות ממבחני הישרדות, 8 מירידה. התירוצים על קבוצה שהתכוננה לליגה ב' בכלל לא תופסים, כי הסגל הזה טוב יותר מכמה קבוצות בליגה א'. החלוצים של אסי גלבוע לא התעוררו עדיין משנת החורף, ומול מג'דל כרום בשישי הקרוב המשימה לא הולכת להיות קלה יותר. בני סימן טוב נזרק בשבועות האחרונים לאמצעי התקשורת לגונן אחרי כל העולם ואשתו ולהגיד ש"איכזבנו את המאמן, וכבר בשישי תראו אסי גלבוע חדשה". שמעתי את זה לראשונה לפני שלושה שבועות, והפלא ופלא – לא קרה שום דבר. תתעסקו בכדורגל, אחרי זה נסקר אתכם בליגה ב' בעונה הבאה. אה, רגע, זה כבר היה אמור לקרות השנה. לא?

מאמנה של אסי גלבוע, אבי דנן (מאור אלקסלסי)

הפנדל בקרית אתא-הפועל הרצליה. אולי זו המצאה?

אבירם מטמון עמד בשבועות האחרונים בסערה רבתי, על אותו פנדל שנוי במחלוקת ששרק בתחילת המחצית השנייה במשחק שבו אירחה וניצחה עירוני קרית אתא (0:1) את הפועל הרצליה. שופט ליגה א' חולל סערה עם שריקה לכדור עונשין מ-11 מטרים, איך נאמר, שנוי מאוד מאוד במחלוקת. בליגה שלנו אין מצלמות וידאו שמתעדות כל עניין, אז ניגשתי ל-7/8 שחקנים, אוהדים ובעלי תפקידים שנכחו במגרש כדי להבין מה היה. איך נגיד, גם בקרית אתא העדיפו לשתוק. שמעתי משפטים כמו "זיו, עוד 100 שנה אין שם פנדל", "אני צריך להגיד לך מה קורה בליגות האלה? מספיק", "יש את קרית אתא, נכון? ומי משחק שם? אז תעשה חישוב לבד", "די, זיו, שופטים מפחדים על עצמם. מספיק". את המשפטים האלה, חשוב לי להגיד, אני שומע כבר שנים במגרשי הכדורגל שלנו. כולם מתבכיינים שהשופטים לא איתם וכולם חסידי אומות העולם שהיו שולחים את אבירם מטמון לשפוט בליגה האירופית אם היה מקבל החלטה לטובתם. אבל אם מסתכלים על הטענות של ניר שטרית, מנכ"ל הפועל הרצליה, במשחק הזה (אני מגנה בכל תוקף את ההשתלחות חסרת הרסן וההתנהלות הפרועה והמגעילה שלו על השופט. בושה, והעונש שקיבל השבוע בדמות הרחקה עד לסוף העונה – הוא ראוי), שקבע נחרצות ש"המשחק הזה היה מכור", ניתן ללמוד או לפחות לשאול את השאלה המתבקשת "האם המשחק הזה באמת היה כשר?". מותר לשאול שאלות, ומותר לפקפק בנעשה על המגרש. מותר. את התשובה לעולם לא נדע.

השתלחות חסרת רסן של ניר שטרית על השופט (מאור אלקסלסי)

המגרש הגרוע במגדל העמק