בעיטת חמש: עד מתי שופטים יעלוזו וקבוצות יסבלו? וגם: אלדד שביט והרכלנים מהתקשורת

זיו אמויאל בטור דעה: לטעויות שיפוט כבר התרגלנו, אבל מה קורה כששופט מוריד קבוצה ליגה? מאמן המוליכה מרחיק לכת בראיון לרדיו, איכות כר הדשא המחפירה במגרשים, הנתון המעניין על העולות החדשות לליגה א' ו.. לאן נעלמו "הגיבורים המקומיים"?

עד מתי שופטים יעלוזו, וקבוצות יסבלו?

במילים הקרובות שייכתבו כאן, אני בטח לא אחדש לכם שום דבר. אבל כשהעין רואה מקרוב, אז הדברים הופכים להיות קצת יותר מטרידים. שגיא ברמן הוא אדם חביב מאוד, חייכן ואדיב, אבל מה שהוא עשה ביום שישי האחרון בכאוכב (3:1 לבית שאן על מג'דל כרום) היה להוריד את מג'דל לליגה ב'. חד משמעית, ואין עוד פרשנויות לזה. מול עיניי (מרחק של עשרה מטרים) ניתז כדור בית שאני היישר לחזהו של הבלם, אביב מלכה, ומשם לקרן. ברמן לא ראה את הכדור פוגע ביד, כי זה לא קרה. לא רק זה, השופט עמד מאחורי מלכה ובמקום שלא יכול היה לראות שום דבר, בטח לא כדור נוגע ביד. אז ברמן שרק, הוציא צהוב שני ואדום למלכה, הורה על הנקודה הלבנה, השאיר את מג'דל בעשרה שחקנים ובהחלטה לא טובה בעליל, החלטה כמעט נפשעת, הוריד את מג'דל ליגה. ההחלטה הכ"כ שנויה במחלוקת הזו הגיעה אחרי 25 דקות של איבוד שליטה על המשחק מצידו של ברמן, כולל החלטות לא טובות שנבעו מלחץ או מחוסר ריכוז שלו (מהקטנות לגדולות). הגיע הזמן שההתאחדות תיקח אחריות על מה שקורה במגרשי הליגות הנמוכות בכל מה שקשור לחבר'ה עם המשרוקית.

צוות השיפוט במשחק בין מג'דל כרום לבית שאן (מאור אלקסלסי)

"אין כדורגל בארץ": איכות כר הדשא ברוב המגרשים – מחפירה

מה ההבדל בין כר הדשא בבלומפילד לכר הדשא, לדוגמא בלבד, באצטדיון במגדל העמק? בעיקר התחזוקה שלו, כמות הקבוצות שעולות עליו מדי יום, העלויות שמושקעות שם ופה ועוד. אבל תקנון זה תקנון – ואם בלומפילד לא ראוי למשחק, אז גם מגדל העמק לא. במסע שאני עורך בשנים האחרונות ובייחוד בחודשים האחרונים אחר מגרשי הכדורגל בליגות הנמוכות, אני חייב להגיד שזה גובל כמעט בבזיון. תעזבו את מה שקורה מחוץ לדשא. חדרי הלבשה מוזנחים, מגרשים שתקועים עמוק בתוך יישובים, יציעים מלוכלכים ושבורים עם אפס תנאים לחוויית צפייה והדבר הכי חשוב בעולם – כר הדשא. חוץ מהמגרשים בנשר, גבעת אולגה (לא חדרה, אולגה) ואולי כר הדשא בהרצליה, בית שאן ובאקה אל גרבייה – לא מצליחים לשחק כדורגל בליגה א' של 2016. אי אפשר לתת פס. אני מקבל תלונות רבות ממאמנים, שחקנים ובעלי תפקידים וגם רואה בעיניים. כל הזמן מציירים את ליגה א' כליגה מקצוענית שבשנים האחרונות מגיעים אליה שחקנים בעלי שם מליגת העל והליגה הלאומית, תולים בשחקנים האלה תקוות שהכישרון שיש להם ברגליים יביא את הקבוצה להישגים. אבל מה נגיד לאותם שחקנים שבאים לשחק במגרש באיכסל שכל פס שטוח גורם לכדור לקפוץ 30 פעם על הדשא, כי אין דשא? תביאו את מסי וניימאר למגרש בקרית אתא, הם לא מצליחים לעשות 3 פסים. מספיק עם העבודה בעיניים הזאת. אני פונה לכל מי שצריך – אתם רוצים ליגה מקצוענית עם הכסף הגדול והשמות הגדולים? תתחילו לדאוג לדברים החשובים באמת.

איכות המגרשים מחפירה

יקום החתן ויברך: שתי עולות חדשות מעפילות שתי ליגות בשנתיים

אפשר לדבר עד מחר על הפער בצמרת של ליגות ב', צפון א' וצפון ב', ועל האפשרות כי יצטמצם ועל האפשרות ששום דבר עוד לא נגמר.. אבל הכל יהיה שטויות. הפועל 'רובי שפירא' תעלה לליגה א' רשמית עוד מחזור או שניים ובשנה הבאה זה כבר יהיה סיפור אדיר שתשמעו עליו עוד הרבה. קבוצת האוהדים עשתה דברים יפים מאוד השנה, אבל מי שלא הפסיקה להיות 'פראיירית של החיים' היא הפועל אום אל פאחם שבהחלטות לא טובות, על הדשא ומחוצה לו, איבדה את האפשרות להגדיל את הפער בצמרת ואיבדה את האפשרות לצמצם את הפער מהאדומים כשהיה צריך. וכשלא יודעים לקחת, הכל אבוד. גם במחוז השני אפשר לסמן את מ.ס צעירי כפר כנא, ההתחדשות של מכבי כפר כנא המתפרקת מלפני שנתיים, ולברך. מחזורים ספורים לסיום העונה, ואף אחד לא ייקח מהירוקים פער של עשר נקודות. אף אחד. הדבר הכי מעניין לגבי שתי העולות הצפויות מליגות ב' לליגה א', הוא העובדה ששתיהן הוקמו לפני שנתיים, שתיהן העפילו בעונה שעברה מליגה ג' לליגה ב', שתיהן עולות חדשות, שתיהן דרסו (פחות או יותר) את הליגה ושתיהן ישחקו בעונה הבאה בליגה השלישית. מדהים, לא? ברכות.

כפיר ליבוביץ' עם חלק נכבד בעלייה העתידית של רובי שפירא (מאור אלקסלסי)

לאן ומדוע נעלם המושג "גיבורים מקומיים" מהכדורגל שלנו?

אחד הדברים שהכי כואבים לי זה שבכדורגל המקומי שלנו, ליגה א' צפון לדוגמא, אין זהות מקומית. אין. במגדל העמק ובחדרה יודעים לעשות את זה הכי טוב, עם כמות לא מבוטלת של שחקנים תוצרת מקומית מקורית של ממש, אבל מעט מאוד, מעט מדי מועדונים נוקטים באותה השיטה. כחובבי כדורגל, אנחנו רוצים להזדהות עם גיבורים מקומיים. תביא אותם, ותרוויח גם את הקהל, גם את הדחיפה, גם את הרחוב שצפוי לייצר עניין סביב זה ובכלל – תרוויח את הקבוצה בסופו של דבר. בבית שאן צריך להחזיר את כל השחקנים המקומיים הביתה, גם בטבריה. לכרמיאל אין באמת חומר מקומי כי הרוב מגיע מקרית שמונה וצפת, וזה לא נחשב. לנשר יש בקושי, לאיכסל בקושי, הרצליה כמעט ולא. מרוב רצון להגשים את היעדים, לעלות ליגה וכו', שוכחים שאנחנו בליגה שלישית, שוכחים שצריך לקדם את השחקנים הצעירים שאין להם לאן לפרוח, שוכחים שאפשר להגיע להישגים גם בלי שמות מפוצצים ושכסף זה לא הכל בחיים. שוכחים הרבה דברים, וחבל. גיבורים מקומיים זה משהו שכולם רוצים לראות, לצערי לא נראה לי שזה ישתנה בזמן הקרוב. להיפך.

"גיבור מקומי של בית שאן - יניב דרעי" (ירון כהן)

עוד פרק בסדרה: אלדד שביט והמלחמה הפסיכולוגית שלו עם עצמו

בפינתנו "אם אין לך מה להגיד, עדיף שלא תגיד בכלל", זוכה השבוע מאמן עירוני נשר, אלדד שביט. חשבתי לעצמי השבוע מה גורם למאמנים להגיד דברים לא אחראיים, מיותרים וחסרי כיוון בראיונות לאמצעי התקשורת? בסוף השבוע האזנתי לראיון שהעניק שביט לתוכנית "היציע הצפוני בשישי" ברדיו 'קול רגע'. מה היה שם, בין השאר? "לא הביאו אותי ואת השחקנים שלי לכאן כדי לעלות ליגה באפריל, הפסד זה חלק מהכדורגל, האמת היא שאנחנו סובלים מחוסר מזל משווע בשבועות האחרונים, את החישובים נשאיר לרכילויות בתקשורת". עוד רגע אתייחס לדברים שנאמרו כאן, אבל צריך להגיד שמדובר באחד האנשים האינטליגנטיים ביותר שקיימים בכדורגל הישראלי ואחד המקצוענים הגדולים בתחומו. בראיונות שלו, לא תשמע אותו מתפלסף, זורק סיסמאות באוויר ומנסה 'לערבב' את המאזינים. מה שכן תשמע, זה פשוט ניתוח די לא מסונכרן של הדברים כפי שהם. אם תשאלו את אמיל יוסיפוב ושלומי פרץ על השאיפות שלהם לעלייה בתחילת השנה, אני שם את מיטב כספי שתשמעו את המשפט הבא: "הבאנו מאמן ושחקנים כדי להבטיח את העלייה מוקדם ככל שניתן". כן, הם התכוונו בחודש אפריל. אבל בוא נניח שזה לא קרה, וצריך לשים את הדברים על השולחן – נכון לשנייה הזו, העלייה הזו בסכנה ממשית אחרי שתי תוצאות תיקו והפסד. טבריה התקרבה כדי 5 נקודות ואי אפשר באמת להשרות רוגע כפי ששביט שידר בראיון הזה. הפסד זה אכן חלק מהכדורגל, אבל אם בראיון שלם הדבר היחיד שאמרת "כנגד" הקבוצה שלך זה שהיא סובלת מחוסר מזל, אז אתה מסלף את העובדות. כי בוודאות יש הרבה דברים שלא עבדו במשחק שלכם, וצריך להגיד את זה לאוהדים, למאזינים מן הצד השני. אחרי שתי תוצאות תיקו והפסד, אתה לא מדבר ברדיו ומזכיר את המילים "חוסר מזל". זה לא רציני ולא מתאים, גם אם זה נכון. כי זה לא מעניין אף אחד". והכי חשוב – הרכילויות בתקשורת. לאלדד שביט, כנוהל בשנים האחרונות, תמיד היה מה להגיד על התקשורת. פעם היא הוגנת יותר, ופעם פחות. וחוזר חלילה. אבל התקשורת, ידידי, לא קשורה הפעם לשום דבר שקורה אצלך בקבוצה. אנחנו לא מרכלים, אנחנו מנתחים. את התוצאות, את היכולת, וכן – גם את הפער בינך לבין טבריה. אם אתה לא תעשה את זה, אז אנחנו כן. שלפחות יגידו שהיינו כאן כשזה קרה. 

אלדד שביט עם מלחמה פסיכולוגית (מאור אלקסלסי)