בעיטת חמש: הרגעים שהכדורגל הישראלי קורס ועל הפרישה של אילן סויסה
זיו אמויאל בטור דעה: היועצים המנטליים צריכים לעבוד שעות נוספות עם הכדורגלן הישראלי, מהומה על לא מאומה עם מספר 3 של כרמיאל ולראש עיריית בית שאן יש משימה חשובה! וגם: שיטת פלייאוף חדשה ועוד הוכחה מדוע צריך לתת צ'אנס למאמנים צעירים..
הלחץ שמשתק את הכדורגל הישראלי
כמה פעמים בשנים האחרונות שמעתם, קראתם או ראיתם פרשני כדורגל מדברים על האויב הגדול ביותר של השחקן הישראלי, של הקבוצות הישראליות – הלחץ? המנטליות של הכדורגל הישראלי היא לקרוס במאני-טיים, בדיוק כשצריך אותו בשיא המוכנות, הריכוז והדריכות, שם מגיעה הנפילה. זה קורה להפועל ב"ש בשבועות האחרונים (אולי גם למכבי חיפה), זה קורה חד משמעית למכבי שעריים שגם אחרי הניצחון הדחוק והדרמטי על הוד השרון מבינה שהדרך לליגה הלאומית רצופה מכשולים, זה מתרחש מול העיניים שלנו בעירוני נשר שכבר הייתה אמורה לדרוס את הליגה אבל בארבעת המשחקים האחרונים השיגה שתי תוצאות תיקו ושני הפסדים רצופים. זה מה שקרה להפועל רובי שפירא בשישי שהביאה 3,000 צופים ל'סמי עופר' אבל נתנה לא.א.פאחם לגנוב את ההצגה. וזה מה שקרה לפני כמה שנים לעפולה שרצתה לעלות לליגה הלאומית, אבל הפסידה בבית למעלות מול 2,500 איש ביציעים. ומה עם טבריה? גם היא לא מצליחה להתגבר על הלחץ ולנגוס בפער בצמרת. ונס ציונה? כ"כ הרבה הזדמנויות היו לחבורה של אוהד בוזגלו להתקרב לשעריים, אבל משהו הכריע את השחקנים שלו.. הלחץ. הלחץ שמשתק שחקנים. הטיפ הכי חשוב היום להצלחה של כדורגלנים הוא שהם צריכים להתרכז לא רק במה שיש להם ברגליים, אלא בעיקר לעבוד על מה שיש להם.. בראש.
ראש עיריית בית שאן, עכשיו תורך!
מה שהפועל בית שאן עושה בשבועות האחרונים זה לקום מהקבר. אין פרשנות אחרת. מהנהלה שעשתה כ"כ הרבה טעויות בתחילת העונה וגם במהלכה, שידרה חזור ושנה חוסר יכולת לנהל מועדון כדורגל, להתנהל עם כספים וחוסר ידע בתחום, דרך מינוי מאמן שלא התאים לערכים של הפועל בית שאן ולמה שקורה כאן במחוז הצפוני ועד למינויו של מוריס אוזן שחוץ מהיותו מוכר ואהוב בעיר, גם הביא כמה שחקנים, שיפץ את ההרכב והסגל והשאיר את בית שאן בליגה. ואחרי שבית שאן הבטיחה כמעט באופן סופי את הישארותה בליגה א' צפון, עכשיו תורם של הקברניטים לפעול. ואם זה לא יקרה עכשיו, אז זה כבר לא יקרה יותר בעשור הקרוב. כשהברזל חם, צריך להכות בו הכי חזק שיש. וזה מה שצריך לעשות ראש עיריית בית שאן, רפי בן שטרית. אנחנו מכירים את הפועל, ואת הטירוף הזה שיש סביבה כבר יותר מדי שנים, אולי אפילו יותר טוב ממך. אז כדאי שתקשיב. המשימה שלך מהבוקר היא לפנות לכל גוף אפשרי במדינה הזו, כל חברה שפועלת בפריפריה, שיש לה קשרים עם עיריית בית שאן, כל גוף שיש לו יכולות, אנשים שירצו לעזור – ולהביא כסף להפועל בית שאן!! לא בינואר. ביולי הזה.. עוד שלושה חודשים. שכבר ביולי יעמוד תקציב ראוי, גדול, חזק. מיליון וחצי שקלים נראה כמו משהו שיכול להספיק (כולל כמובן התקציב מהעירייה). להביא ספונסרים, למנות אנשים ראויים להנהלה, מאמן שמבין עניין, חזק ולא ותרן, ולהביא את הפועל בית שאן בתום העונה לליגה הלאומית. שם מקומה, נכון לעכשיו. ויפה שעה אחת קודם. אם לא תעשה את זה רפי, זה יהיה כאילו לא איכפת לך מהקבוצה הזאת ובערך מ-90 אחוז מתושבי העיר שלך. אני מאחל לך דרך צלחה.
רפי בן שטרית(משמאל) ומחזיק תיק הספורט בעיר, אליעזר כהן זדה (אביב עובדיה)
שיטה חדשה למשחקי הפלייאוף
אין לי ולא תהיה לי מילה אחת רעה להגיד על הפלייאוף שאבי לוי מההתאחדות לכדורגל מנהיג כאן בשנים האחרונות. הוא הפך את הליגות הנמוכות מזירת מכירות משחקים מבזה ומשפילה למקום שכיף לבוא לראות כדורגל. אני גם לא אומר שמיצינו את השיטה, אבל אולי יהיה אפשר לגוון אותה בעונה שתבוא עלינו לטובה, בעיקר משום שקבוצות שרוצות לעלות דרך הפלייאוף צריכות לעבור מסע מרורים עד לשם, וזה כמעט בלתי אפשרי. על גבול הלא ספורטיבי. אז ככה: מקום ראשון עולה אוטומטית, שתי האחרונות יורדות אוטומטית. הפלייאוף העליון יבוטל ובמקומו תשחק הקבוצה שסיימה במקום השני (ושכנראה הוכיחה שהיא מסוגלת להיאבק ברמות האלה) במחוז הצפוני, תיפגש למשחק אחד במגרש נייטראלי מול זו שבמקום השני במחוז הדרומי. חסכנו כמה משחקים על הדרך ושמרנו על ההגינות. המנצחת במשחק הזה תפגוש את המקום ה-14 בליגה הלאומית. בפלייאוף התחתון של ליגות א' נעשה כך: על המקום שהולך למבחנים ייאבקו למשחק אחד במגרש נייטראלי שתי הקבוצות שמדורגות במקומות 13 ו-14 (כרגע בצפון אסי גלבוע ודלית אל כרמל). יש מצב?
מהומה על לא מאומה: אילן סויסה פרש ממשחק פעיל
נתחיל בזה שאני מעריך מאוד את אילן סויסה, חושב שמדובר בבן אדם נעים הליכות ושחקן לא רע בכלל. נמשיך עם זה שאם התקשורת ואנחנו היינו משתפים פעולה יותר מדי עם חגיגות הפרישה הצפויות שלו (לדעתי קראתי על העניין הזה 12 כתבות בשנים האחרונות), אז כבר זה היה מגוחך. מלבד היותו "סמל" (אם תרצו) של כרמיאל/צפת בתשע השנים האחרונות, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו על מה המסיבה ועל מה אנחנו משתוללים כאן? כן, הבקעת 33 שערים בתור בלם (ולפעמים חלוץ) בקבוצה, אבל זה מעמיד ממוצע של 3.5 שערים בערך לעונה. שזה סביר וראוי מאוד עבור בלם. ועל ההישגים לא נדבר כאן? באילו הישגים בדיוק? מעניין. אסור לשכוח שהדיבורים בשנים האחרונות סביב שיתוף הפעולה בין אילן סויסה לציון טויטו, הם שלא מדובר רק בקשרים ספורטיביים, אלא גם בקשרים כלכליים-מקצועיים. אם אילן סויסה היה רוצה להצליח ככדורגלן ולקבל מאיתנו כבוד אמיתי ביום הפרישה שלו, היה הולך ועושה עם הקריירה שלו משהו במקום "להירקב" בחור של כרמיאל/צפת. אגב, זו הזדמנות אדירה בשבילי לאחל לאילן בהצלחה בדרכו החדשה כמאמן. אני מרותק לראות איך הוא ייקח קבוצה מהקיץ ויוביל אותה בליגה א'.. סופר מעניין. מחזיק לך אצבעות, אילן.
אילן סוויסה פרש ממשחק פעיל (שאקר מואסי)
עוד הוכחה: המאמנים הצעירים של היום, הם המאמנים הגדולים של המחר
המקרה של הפועל הרצליה גרם לי לחשוב השבוע כמה יושבי ראש בכדורגל הישראלי הם אנשים מקובעים, מושפעים וחסרי מושג. יושבים היום מאמנים בבית, מסתכלים על הרמה במגרשי ומשחקי הליגות הנמוכות ומצקצקים. שלא לומר, צוחקים, מגחכים. הפועל הרצליה הביאה את תומר קשטן כדי להעלות אותה ליגה. חד משמעית, אין בכלל מה לדבר פה. בכל זאת, תומר קשטן. הבן של. מאמן מוכר וידוע בכדורגל הישראלי. בימים הראשונים זה נראה טוב, ובשבועות האחרונים התרסקות מבישה שהמסקנה ממנה היא שלהרצליה אסור להיות בפלייאוף אפילו. הם לא ראויים. אז רצתה הנהלת הרצליה להביא את תומר קשטן, ועשתה כך, אבל לא הבינה, שמה שהיא צריכה זה מישהו כריזמטי בטירוף, צעיר בלב ובנפש, אחד שנכנס רק בשנים האחרונות לכדורגל וירצה מאוד להוכיח. מילא לנועם שוהם לא נתנו לעבוד, אבל שנתנו לקשטן לעבוד – תראו מה התוצאות. המסר שלי לכל בעלי הבית של הקבוצות לקראת העונה הבאה: תתנו צ'אנס והזדמנות שווה לכולם! יש הבדל קטן מאוד בין מאמנים שעושים כאן דרך של 6-10 שנים באימון קבוצות בוגרים, לבין אחד שנכנס לפני 3-4 שנים. הבדל קטן מאוד. חוץ מזה, תביאו מאמנים שיכירו את הליגה, שיחרשו אותה מרוב מוטיבציה וירצו להוכיח שהם ראויים. אולי תרוויחו, לכו תדעו.. רק שלא תגמרו לנו כמו הפועל הרצליה..
תומר קשטן מאמנה של הפועל הרצליה (מאור אלקסלסי)
שחקני טבריה, הלחץ משתק גם אותם (צילום: אלעד שומינוב)
