קרית אתא: הלם..
כל חובב כדורגל של הליגות הנמוכות מכיר את התופעה שמגיחה לה לפתע מחזורים ספורים לפני סיום העונה, כשקבוצות מסוימות נאבקות בתחתית ואחרות כבר שמו כפכפים וצועדות בבטחה על החוף – ושם מתחילים קשרי החברות בין שחקנים מובילים בליגה לבוא לידי ביטוי.
כך היה נדמה שהיחסים המעולים בין קשר והאיש הכל יכול בקרית אתא, יוחאי כהן, לחלוץ והאיש הכל יכול במעלות, אילן טל (החברים הכי טובים) – יגרמו לתוצאה בשישי האחרון לא להיראות 0:5 מדהים לקבוצה מהקריות, אלא קצת יותר לכיוון מעלות. אבל זה לא קרה. את קרית אתא הכפישו בשנים האחרונות חזור ושנה, בלי הפסקה. ירו עליה, שחטו אותה. על שיטות הניהול, על אנשים שממשיכים כבר 100 שנה להיות בעלי דעה במועדון הזה על אף שהוא בתהליכי התפרקות, על מוסר תשלומים, על סביבת עבודה לא נוחה.. על הכל.
אבל מה שקרית אתא עשתה בסוף השבוע בראשותו והובלתו של שאול דה צ'וקרל, אחד מאנשי המקצוע היותר טובים וצנועים שאני מכיר – זה שאפו, עם תעודת הוקרה. כל הכבוד ל'נסיכה' של המחזור. אגב, שני דברים קטנים: ראיתי שיוחאי כהן אפילו לא היה בסגל למשחק, אז בדקתי את זה עם כמה משחקני אתא. אומרים שהיה כשיר לגמרי, אז בכלל מגיעות לו נקודות זכות על שלא נכנס לקלחת הזאת מול חברו הטוב ממעלות. דבר שני, קרית אתא נקודה מפלייאוף עליון. כל מילה מיותרת.
שאול דה צ'וקרל, מאמנה של קריית אתא (מאור אלקסלסי)
עירוני נשר בעונה הבאה – איך זה ייראה?
בלי לחפור יותר מדי, אלדד שביט הביא לנשר עלייה היסטורית ואין סימבולי מהיותו תושב העיר להביא לקבוצה העירונית הישג בדמות מקום בליגה הלאומית. שביט בנה קבוצה בצלמו, כמו שהוא אוהב לעשות בכל קבוצה שאליה הוא מגיע ובונה בעצמו מראשית העונה. החומר המקצועי חרק לפעמים, לא הביא את התוצאות, נכנע ללחצים, ירד ביכולת מסיבות לא ברורות – אבל העליונות והגאונות של שביט היא לדעת לפתור משברים תוך כדי תנועה.
מגיעות מחמאות גדולות לבעלי המועדון, שלומי פרץ ואמיל יוסיפוב, על השקט התעשייתי שהפגינו כלפי המועדון, העובדה המוגמרת שהם דואגים לכל דבר בקבוצה הזאת מהדשא, הסעות, אוהדים, ציוד, מוסר תשלומים, קשר עם התקשורת. הכל. שאפו. השניים האלה לקחו את נשר מהאשפתות, שהיא הייתה קבוצה שזרוקה בליגה ג' ולקחו אותה במו ידיהם לליגה הלאומית – הישג לא מבוטל, הישג מטורף בקנה מידה ארצי-צפוני, הישג שלא ישכחו עוד הרבה זמן.
חשוב לברך מכאן גם את ראש עיריית נשר, אבי בינמו, שנתן לפרץ ויוסיפוב לנהל לו את העניינים, אבל הגיע למשחקים, עודד מקרוב ודאג שהכל ידפוק כמו שעון. אלדד שביט חייב להמשיך בתפקידו בעונה הבאה ולקבל תקציב ראוי להישארות ואולי טיפה מעבר לכך. המטרה: לתקוע יתד. לא לחלום יותר מדי בגדול, אלא להישאר על הקרקע. את הליגה הלאומית אין הרבה אנשים שמכירים יותר טוב מאלדד שביט במדינה. ולגבי הקהל? תושבי נשר צריכים להבין שמעכשיו אין משחקים, צריך לבוא לעודד. מספיק עם האדישות.
אמיל יוסיפוב, שלומי פרץ וראש עיריית נשר (אלעד ירקון)
אלון בוזורגי נוקם בעירוני טבריה
3 ביולי, 2014. עירוני טבריה, העולה החדשה לליגה הלאומית, מתכוננת לעונה שבפתח בעיצומה של פגרה ולקראת לעונה היסטורית. רפי בוסקילה מונה לתפקיד המאמן, ואחד משחקני הרכש הראשונים שהביא לקבוצה היה החלוץ, אלון בוזורגי.
טבריה פתחה דווקא טוב, אך לאט לאט התרסקה. בוזורגי לא רק שותף ב-6 משחקי ליגה ופתח רק באחד מהם, אלא הפך מהר מאוד בקרב קבוצות הפייסבוק השונות של אוהדי טבריה וגם בקרב השחקנים ל'שעיר לעזאזל'.. האשם הבלעדי בכישלון. בוזורגי, כמו בוזורגי, בלע ובלע – וחיכה להזדמנות לנקום. הנקמה הספורטיבית הגיעה בשישי האחרון, כשאלון בוזורגי הצליח בשער ניצחון נפלא (בעיטה חופשית מדודה) להשתיק יציע שלם, קבוצה שלמה, מועדון שלם שעוד חלם לעלות ליגה השנה אבל גדע להם את כל החלומות.
כן, זו רק כרמיאל/צפת הצנועה, וכן – מדובר רק בשערו הרביעי העונה (היה צריך להטביע חותם בצורה מורגשת הרבה יותר), אבל העיקר הנקמה הקטנה בארגון שעצר לחלוץ מקרית שמונה את השמחה שבמשחק, את השמחה לבוא לאימונים וגרם לו לשכוח מה זה להבקיע שערים.
אין גבול לנוחות: על הדרך שבה שחקנים מחרבים לעצמם את הקריירה..
מקרה הבוחן שלי במקרה הזה הוא אופק מלול, הקשר של הפועל מגדל העמק. הוא גר בעיר, משחק שם מגיל 4 או משהו ואחת הפעמים הבודדות שבהן עזב לקבוצה אחרת הייתה בתחילת השנה שנענה לקריאתו של מאמן הפועל עפולה, ניסן יחזקאל, ועבר לשחק בבירת העמק.
בעפולה, כאילו הכתובת הייתה על הקיר וברורה לכולם, מלול שותף רק בארבעת המשחקים הראשונים שפתחו את העונה בגביע הטוטו ולא קיבל דקה אחת במשחק ליגה רשמי. מהר מאוד הוא הבין את העניין כאן וביקש לעזוב, היישר בחזרה לקבוצת נעוריו. לאופק אין ממש אופק. הוא אוהב את הנוחיות, אבל הנוחיות לא טובה לו. היא טובה לו אם הוא רוצה לקבור את הקריירה שלו במגדל העמק, ואם בתוך תוכו הוא יודע שכדורגל זה לא הדבר הכי חשוב לו בחיים. היא לא טובה לו אם הוא רוצה להגיע למשהו בחיים האלה.
בכל תחום בעולם יש את הרגעים הראשונים האלה, שאתה בעמדה נחותה, שכר מחורבן, יחס לא משהו.. אבל אתה צריך להוכיח את עצמך. אם אתה חלש אופי, אתה חוזר כלעומת שבאת.
סניף חדש להתאחדות לכדורגל – בצפון! הפתיחה בקרוב..
ב-1.7.16 הכדורגל שלנו אמור לעבור שינוי, שעבור רבים מאיתנו חובבי הכדורגל בכלל וחובבי הכדורגל בליגות הנמוכות בפרט – הוא שינוי דרסטי. שינוי מהותי. משמעותי. ההתאחדות לכדורגל תפתח, באיחור של 150 שנה, סניף נוסף מעבר לזה שנמצא באצטדיון ר"ג – בצפון. הסניף החדש ייפתח בתוך חנויותיו הלא מאוישות של האצטדיון העירוני בנשר. העבודות כבר החלו בקצב משביע רצון, וכשהסניף ייפתח באופן רשמי – יוכלו קבוצות הצפון בכל הליגות להגיע וליהנות מכל השירותים שעבורם היו נוסעים חצי מדינה.
ממסמכים, אישורים, כרטיסי שחקן ואפילו בתי הדין יהיו שם. גם אם מדובר באיחור לא אופנתי, שאפו לבעלי התפקידים הנוכחיים בהתאחדות שהואילו בטובם לקדם פרויקט מבורך שכזה. עוד צעד שעשוי לשפר את הכדורגל שלנו. תאמינו בזה, וזה יקרה.
נשר חוגגת עליית ליגה הסטורית (אלעד ירקון)
