בעיטת חמש: רעידת אדמה בטבריה, ומי מחכה לנפילה של עירוני נשר?

זיו אמויאל בטור דעה: אסור לשחק את גמר הפלייאוף בשום מקום מלבד אולגה, ה'כאילו' פוליטיקאים בעיריית נשר מבזים את ההישג המדהים של הקבוצה, וגם: עד מתי שחקנים מזויפים במשחקי ילדים ונערים, 'די' לבזבוז כספי ציבור על קבוצות 'כלום' ואושרי לוי אחד ויחיד

רעידת אדמה בטבריה: עוד מאמן לא מנוסה יעלה את הקבוצה ללאומית?

היה לי ספק שהתגבר לאורך השבועות האחרונים, אבל בסוף התבדיתי. עירוני טבריה, הקבוצה שאני אוהב בלב שלי ושלא הפסיקה לאכזב אותי בכמויות היסטריות בשנים האחרונות (אבל עם לא מעט רגעי אושר עילאיים ובלתי נשכחים) – התאוששה ברגע האחרון. התעוררה במאני טיים. בדיוק לרגעים שהיא הכי אוהבת.. הפלייאוף! מיותר לציין את מה שקרה לפני שנתיים בצמד המשחקים מול קטמון. עד עכשיו צמרמורת בגוף..

מי שהביא את טבריה ללאומית אז, לראשונה בהיסטוריה של הפלייאוף, הוא מוריס אוזן. מאמן שקיבל את המושכות אחרי שהוביל את נוג'ידאת מליגה ג' לליגה ב' (ניצח את כל המשחקים, היה במקום הראשון אבל בצורה הזויה פוטר במחזורים האחרונים של העונה.. לכו תבינו). משריקת הסיום בניצחון הביתי על הפועל הרצליה שהוציא את אוהדי טבריה לרחובות, אני חושב על גל שלמה.. איזה בן אדם. איזו עונה. איזה מזל. איזו ברכה. עוד מאמן לא מנוסה הולך להביא את טבריה לליגה הלאומית?

גל שלמה יצליח להביא את טבריה ללאומית (אלעד שומינוב)

בואו נדבר פרקטית, זה יכול לקרות. ברור. אבל הבעיה של כדורגלנים ישראלים ומועדונים כאן בישראל היא המנטליות! הראש דפוק, ולכן המשימה תהיה לא פשוטה. לעבור את חדרה ואחרי זה לעבור את הקבוצה מהדרום ואחרי זה לשחק עוד פעמיים (בית וחוץ) מול אריה פצוע ושבור מהליגה הלאומית. כמעט אין סיכוי שזה יקרה, אבל רק כמעט. כי זה כבר קרה.

באשר למגרש – נכון לכתיבת שורות אלה, עדיין לא ידוע היכן המשחק יתקיים, אבל אוי ואבוי אם יעבירו או יעתיקו את המשחק הזה למגרש אחר. הוא חייב להתקיים במגרש בגבעת אולגה (מתקן מחורבן ומביש, כר דשא מצוין) כי זה המגרש הביתי של חדרה. הם זכו בביתיות בפלייאוף, על פי התקנון. וגם אם ליציעים יוכלו להיכנס 57 אנשים, ככה זה יהיה. כל מי שלא ייכנס, צר לנו. קוראים לזה ספורטיביות.

הישג נדיר שהעלה את נשר לכותרות הארציות מוכתם בביזיון, אבל..

קראתי השבוע פוסט שהעלה בפייסבוק אחד האוהדים המסורים, המושבעים והחביבים של עירוני נשר, אלירן גולדמן. פוסט שהרתיח אותי וגרם לי לעצבים. "בגלל מלחמות פוליטיות ואינטרסים לא העבירו תקציבים לקבוצה שלנו כל העונה, אמיל יוסיפוב ושלומי פרץ הביאו כסף מהבית ודאגו ש-500 ילדים שרובם תושבי נשר מגיל 4 עד 18 לא ייזרקו לרחובות. עושים פוליטיקה על חשבון הילדים שלנו. כמה נמוך אפשר לרדת? עיר שלמה הפכה מוכרת לכל אחד בישראל בזכות העונה החלומית, אבל מלבד ראש העיר אבי בינמו לאף אחד בעירייה אין חלק בהצלחה הזו. אנחנו נפגין בכל הכח ובבחירות הקרובות 100 אחוז מאוהדי נשר יבואו להצביע".

כמה תובנות על התוכן והמשמעויות ממה שכתוב כאן למעלה: ראשית, 99 אחוז מהפוליטיקאים (בטח ובטח ברשויות המקומיות) הם אנשי חסרי מושג בכדורגל, אבל מבינים שהזהב נמצא שם. זאת אומרת, אם אתה רוצה לסחוף אחריך קהל – תהיה בכותרות הספורט. תדבר ספורט. גם אם אין לך שום מושג. כי כדורגל זה אהבה, ובאים אליו אנשים כאלה. אז הפוליטיקאים צריכים להתבייש על ההתנהלות שלהם בעיכוב תשלומים והעברות כספים לקבוצת הכדורגל במשך שנה שלמה. לא לעניין.

מצד שני, בואו ננחת. עירוני נשר זה לא לסטר סיטי, ועל אף ההישג המדהים – ננסה להישאר בפרופורציות. אמיל ושלומי עושים הרבה מאוד בשביל נשר, ובעיקר מובילים אותה כבר שנים. לקחו אותה מכלום, ועשו ממנה אימפריה. אבל אני אומר את זה גם לידידי, אלירן, וגם לכל האחרים שמצדדים בו – לא כולם חייבים לחשוב כמוכם!! נשר זו קבוצה קטנה. קטנה מאוד. בלי קהל שמצדיק מיליון ומשהו שקלים בשנה מכספי ציבור. יש עוד דברים לדאוג להם בעיר שלכם. וזה שאתם חולים על הקבוצה, לא אומר ששליחי הציבור צריכים לאהוב את זה. העיקר שבבחירות הקרובות 100 אחוז אוהדי נשר יבואו להצביע.. נו, ו..?".

עד מתי יזייפו שחקנים במשחקי ילדים ונערים?

גילוי נאות: אנוכי מאמן ילדים א' בכדורגל, שנה ראשונה. עבדנו חודש וחצי בטרום העונה להכין את הקבוצה שלנו לקראת משחקי הליגה, מלאי ציפייה והתרגשות לראות את ההתקדמות שיעשו השחקנים שלנו, הדרך שיעברו והחוויות שירוויחו במסע הזה. מה חשבנו שיקרה? שנשחק מול קבוצות עם שחקנים ברמה שלנו.. בגיל שלנו. במקום זאת, כל משחק מחדש – עם כמה שלא התכוננו להכל, עם אימונים אינטנסיביים במהלך השבוע לטיפוח הפיזיות, האגרסיביות, הלחימה, הטירוף – הכל התרסק בשנייה שבשורות הקבוצה היריבה שיחקו שלוש גורילות. ברוב המקרים, חלוצים או בלמים.

הכרתי את התופעה עוד לפני, אבל לראות אותה מקרוב זה מחליא. לא אוהב להכליל, אבל כאן זה פשוט אחד לאחד. בדוק. כל הקבוצות שזייפו נגדנו שחקנים לכאורה, היו מהמגזר הערבי. ולמה? למה אתם עושים את זה? אתם לא חושבים שהתוצאות לא חשובות בליגות האלה? האם אתכם הדבר היחיד שמעניין הוא תוצאות?? אחרי שסיימנו להקיא מגועל נפש בכל משחק, הגיעו כמה משחקים שהצלחנו (בלתי ייאמן לפעמים עבור הילדים) לנצח גם את המזויפים. זה כמו לדפוק בגוליית בעיטה לאשכים. מדהים. אבל זה היה די קצר. כי מהר מאוד הזיופים התגברו, ואנחנו נשארנו חסרי אונים. תמיד העדפנו לדמיין את סוף המשחק בלי המזויפים, ואז בעצם ניצחנו.

"ואיזה מסכנים הילדים..." (למצולמים אין קשר לכתבה)

שופטים שבאו אליהם בטענות במהלך העונה שחררו את עצמם מזה. כולם אומרים 'אנחנו יודעים, מכירים, ולא יכולים לעשות כלום. תפנו להתאחדות'. בכדורגל הישראלי, שמפנים אותך להתאחדות – אתה יודע שאתה בבעיה קשה. אחרי זה אל תתפלאו שלא יוצאים מכאן שחקנים, ואם יוצאים – אז כולנו תחרותיים, הישגיים, לא מקצוענים בגרוש, חסרי כושר גופני וקואורדינציה ומעדיפים תספורות בשיער וקעקועים. בושה.

לשים לזה סוף: עד מתי רשויות מקומיות יממנו קבוצות כדורגל?

כבר שנים זה קורה, וזה כבר בלתי נסבל. מעולם לא חייתי ברשות מקומית שמפעילה קבוצת כדורגל ייצוגית שמאות אלפי שקלים במקרה הטוב ומיליונים של שקלים במקרה הרע מאוד עוברים אליה מכספי הציבור. ואם הייתי – נשבע שהייתי שוכב על הכביש כדי שזה לא יקרה. אנחנו זוכרים את התקציבים המוטרפים של עפולה בזמנו, של אסי גלבוע (קבוצה עם 14 אוהדים) שזכתה לכמעט 3 מיליון שקל תקציב. והכל מהמועצה.

תגידו מה שתגידו על הקבוצות השונות של אום אל פאחם לאורך השנים (משלמים יותר או פחות, או בכלל) אבל גם שם היו קבוצות עם תקציבי ענק שמומנו ע"י אנשי עסקים כי העירייה שם שמה פס על הקבוצות העירוניות. שערורייה שנדבר עליה באחד הטורים הבאים. מעלות – זוכרים? מיליון וחצי שקל לפני כמה שנים. קבוצה שמעט מאוד אנשים יודעים בכלל על קיומה, אבל זה הספיק בשביל לשחוט את הקופה הציבורית. קרית אתא של תחילת העונה זו קבוצה של כמעט שני מיליון שקלים.. מאיפה? מהכיס של אבא שלי? לא.. מהכיס שלכם, תושבי קרית אתא. מגדל העמק – מיליון שקלים או קרוב לזה. נצרת עילית – מיליון שקל פלוס מינוס. טבריה?? 1.3 מיליון בערך.. אם תחברו את כמות האוהדים שבאים למשחקי כל הקבוצות שהזכרתי כאן למעלה, תגיעו ל-2,000. בלחץ הלחצים. זה נורמלי? זה מצדיק?

תושבים לא צריכים לממן שום קבוצת כדורגל, גם אם היא ייצוגית. כן, אפשר לתמוך (כך זה נקרא אגב, תמיכות), אפשר לעזור, אפשר לחלק סכום גבוה עבור קבוצה מקצוענית הישגית שעוד תביא גאווה וכו'. אבל להעביר לקבוצות קטנות, כושלות ועלובות כמיליון שקל בשנה? מה, אנחנו חיות? איבדנו את זה לגמרי? או שתסגרו את הקבוצות האלה כבר ותשימו אותן בליגה ג' עם תקציב שנתי של 25,000 ש"ח או שתביאו בעלי עסקים שייקחו אותם! עכשיו כולם יקפצו ויגידו – אתה חי בסרט, מי ייקח קבוצה בכדורגל הישראלי? כולם מפסידים היום. סבבה. בגלל זה אפשר לעזור טיפה, לסבסד ולגרום לאיש עסקים כן לרצות לקחת. אבל כמו שזה עכשיו, המצב מחפיר. עדיף שתדאגו לחינוך, תרבות, רווחה, קהילה, איכות סביבה, חזות העיר וכו' מאשר לשלם משכורות לשכירי חרב שבאים והולכים.

אחד, יחיד ומיוחד: אושרי לוי רושם שתי עליות ליגה בעונה אחת

בטוח שכבר קראתם כמה כתבות עליו בשבועיים האחרונים, אבל אושרי לוי הוא המלך הבלתי מעורער של הכדורגל הישראלי בליגות הנמוכות. עוד שנייה הוא בן 42, אבל כמו יין טוב – הוא משתבח עם השנים. אחרי כמות דו ספרתית של עליות בקריירה, הוא שוב הגיע עם אותה שיטה, רעל בעיניים ונסיון מכאן ועד תאילנד – ולקח את מ.ס ג'וליס לליגה ב' עם פור של שלוש נקודות מהמקום השני. לא רק זאת, הוא גם כבש שלושה שערים העונה (כולם בפנדלים).

אושרי לוי רושם שתי עליות בעונה אחת (לילך וייס)

הקבוצה ספגה 22 שערים בלבד, וכוחו של לוי המשיך להיות במותניו. ראיינתי את האיש היקר הזה כ"כ הרבה פעמים בחיים, אירחתי אותו במשדרי הרדיו שהובלתי – חוויה. אבל זה לא נגמר כאן. בשנים האחרונות הוא גם בוחר ללכת עם הכדור הכתום ביד. מי שלא מכיר את אושרי, מדובר במקרר. גדול. רחב. חזק. מפחיד. אז כדורסל תופס.. ותוך כדי תנועה, הוא מעלה גם את מכבי בני טבריה בכדורסל מליגה ב' לליגה א' אחרי עונה נפלאה של 18 ניצחונות רצופים וללא הפסדים. מטורף. רק תצליח, יקירי.

שלומי פרץ, אמיל יוסיפוב וראש עיריית חדרה (מאור אלקסלסי)