בעיטת חמש: חדרה מול קאסם במאני טיים, ואיזה איחוד צריך לפרק?

זיו אמויאל בטור דעה: גמר מחוזות דרמטי לפנינו, וגם מאצ' אפ מסקרן בין אסי גומה לאלעד כהן. וגם: על מסע ההישארות המוזר של נצרת עילית ועל מה בדיוק צריכים כדורגלני הליגות הנמוכות לוותר כדי להגשים את החלום??

מאני טיים: חדרה או כפר קאסם?

לפני שנגלה לכם את זהות הקבוצה שתעפיל לצמד משחקי המבחן מול הקבוצה שתסיים במקום ה-14 בליגה הלאומית (ככל הנראה תהיה זו הפועל ירושלים), קצת על 'מי הכי ראויה' להיות במעמד הזה. מדובר בשתי קבוצות עם אסכולות מאוד שונות – כפר קאסם נבנתה (לפחות כך חושבים מנהליה) לעלייה, אבל איכשהוא קרסה במאני טיים של הליגה, ירדה מנכסיה כמו כדור שלג בלתי ניתן לעצירה ונתנה לשעריים לקחת את ההובלה עד הסוף. אבל דווקא אחרי שסיימה במקום הרביעי (נטול הביתיות), היא גברה על יפו ואח"כ על אזור, וכאילו מתעוררת משנתה בדיוק בזמן. הסיפור של חדרה שונה מאוד. לחדרה היה חשוב לעשות עונה טובה, לשתף ולקדם שחקני בית, לראות שהאיחוד הזה עובר בשקט יחסי – וכל מה שקורה בעונה הזו של חדרה – הוא חתיכת בונוס. אבל זה לא אומר שזה צריך להסתיים עכשיו. להישאר עם המחמאות, נכון לרגע הזה, ייחשב לדבר מיותר. ניסטל ושות' סיימו במקום השני והמשיכו את הדרך כיאה לקבוצה שזכתה בביתיות והייתה הטובה ביותר בליגה אחרי נשר.

אז למי מגיע? לחדרה. בוודאי. זו ששמרה על יציבות מקצועית, זו ששיחקה אטרקטיבי, זו שהביאה תוצאות והסבה הנאה לקהל ביציעים. זו לא חוכמה עבור כפר קאסם להתעורר רק בשבועות האחרונים ולהגיע לקצפת. ומי תעשה את זה בסופו של דבר? כפר קאסם. כי אין מגיע בכדורגל, הכל מתחיל ונגמר בקבוצה שמגיעה הכי מרוכזת, הכי מפוקסת והכי פחות עייפה למעמדים החשובים. שהטובה תנצח, אמן.

חיים סירוטקין יוביל את כפר קאסם למשחקי המבחן ? (מני בן-ארי)

17 מול 14: אסי גומה מול אלעד כהן

המאצ' אפ המרתק והמעניין ביותר ביום רביעי באצטדיון בהרצליה, צפוי בין שני החלוצים האימתניים של חדרה וכפר קאסם ובעצם שני מלכי השערים, כל אחד במחוז שלו: מצד אחד, אסי גומה (17 כיבושים) ומצד שני, אלעד כהן (14 כיבושים). שני החבר'ה האלה אחראיים (בתוספת בישולים) על כמות לא  מבוטלת בכלל של שערים לזכות הקבוצות שלהם.

גומה, בן 26, חדרתי בלב ובנפש (שחייב להשתדרג מקצועית וכלכלית בעונה הבאה) מגיע לגמר המחוזות כשהוא on-fire. לוהט. זה לא רק 17 השערים שכבש, זו גם היציבות המדהימה הזו לאורך השנה. בתשעת המשחקים האחרונים שלו, כבש גומה 8 שערים (!). זה שחקן שכל מאמן רוצה אליו, אבל זה גם מימד ברור של קבוצתיות בהפועל חדרה – קבוצה שדוגלת במשחק ההתקפי (מי שראה יודע על מה אני מדבר) ובהצטרפות גדולה של שחקנים לשליש האחרון. בסופו של דבר, התוצאה – מצליחים להזין את גומה ולגרום לו להבקיע ולעזור לקבוצה.

אלעד כהן כבר לא ילד, וזה מה שאפילו יותר מדהים בסיפור של הבחור הזה. הוא כבר הולך המון שנים בצוותא עם חיים סירוטקין בכל מיני קבוצות, וכמו שהעונה הזו נפתחה בצורה מדהימה, כך היא גם מסתיימת עבור החלוץ המוכשר הזה בצורה נפלאה כולל כיבוש שערים קריטיים ומשמעותיים לקאסם. הוא חתום על אחד השערים בפלייאוף מול אזור, ועכשיו רק צריך שהוא יבוא מרוכז לעוד משחק אחד (אולי לעוד שניים). כהן, עוד שנייה בן 35 (!) ונחשב לשחקן המוביל ביותר, היציב ביותר וזה שמספק תרומה (לא רק במספרים, גם) על המגרש.

אסי גומה ירצה להמשיך ולכבוש ... (מאור אלקסלסי)

מספיק, ודי: יפורק לאלתר האיחוד בין מכבי דליה להפועל יקנעם

כבר שנים שאנחנו צועקים כאן (השיח הזה מתנהל משום מה בעיקר באיזור הצפון) שצריך לעשות איחודים של כל מיני מועדונים עם כל מיני קבוצות. הסיבה: חשוב לנו שכספי ציבור לא יבוזבזו לחינם, חשוב לנו ליצור עוצמה של מועדונים בפריפריה ושתהיה להם זכות קיום, וכו'. אבל לפעמים יש איחודים שאני לא מצליח להבין את המשמעות שלהם וכזה הוא האיחוד של מכבי דליה/יקנעם. סיפרו לנו בשנתיים האחרונות שזה איחוד שנועד לפתח את הדו קיום באיזור בין שתי רשויות מקומיות שסמוכות להן, וסיפרו שזה יאפשר חלוקה יפה בין המגרש בדליה לבין המגרש ביקנעם – כך שיאפשר לשני הצדדים ליהנות ממשחקי הקבוצה. וגם סיפרו והבטיחו שצעירי יקנעם יזכו להשתתף במשחקים בליגה א' במדי הקבוצה הבוגרת, וכך גם תהיה תרומה לנוער המקומי.

ובתום שנתיים, הגיע הזמן לעשות חשבון נפש ולפרק את הדבר הזה. עדיף שהפועל יקנעם תהיה בליגה ב' או ג' או ח', אבל בגלל שהיא לא מתכננת להתמודד על מקום בליגת האלופות בשנה הקרובה, אז הדבר שהכי חשוב להתעסק בו הוא קידום הכדורגל ביקנעם, כך גם בדלית אל כרמל, לבנות בסיס מקצועי ולנסות להקים תוכניות ארוכות טווח. אבל כשהדבר הכי טוב שיצא לך מהאיחוד הזה, הוא שגילינו את גדי מלסה – אתה יודע שזה נחמד, אבל לא מספיק. ההרגשה שלי, במבט ממעל, הוא שעבור שתי הרשויות המקומיות, הקבוצות הייצוגיות תקועות כמו איזה עצם בגרון ומחפשים שמישהו ינהל את זה בשבילם. לא נראה טוב.   

די לבזבוזי הכסף הציבורי

טוב לי ורע לי באותו זמן: המשמעות של להיות כדורגלן בישראל

כדורגלני הליגות הנמוכות מכירים את זה מקרוב: אתה קולט שאתה בליגה א' ובטוח שהחלום להיות כדורגלן מקצוען קרוב למימוש. זו הרי הליגה השלישית, ואז תגיע לליגה השנייה ומשם לליגה הבכירה. מהר מאוד אתה מבין שזה לא הסיפור ושהמשכורת שמציעים לך (ברוב המקרים) ממוצעת, סבירה עד מבישה. אבל מה תעשה? לאן תלך? למצוא עבודה, כנראה. אתה מחפש עבודה שתתאים לך עם האימונים, וזה לא כזה קשה כי רוב העבודות הן בשעות הבוקר עד הצהריים, ואז אתה נוסע לאימון. כן, אתה עייף. כן, לא חשבת שכדי להיות כדורגלן צריך גם לעבוד תוך כדי, אבל זה מה שקורה. צריך להבטיח הכנסה. לשמור על כושר כל היום, לעבוד על כוח בחדר הכושר או עם מאמן אישי ולהגיע לאימונים, לא יביאו לך פרנסה.

בין השאר, יש לנו שחקנים שהם צלמי מגנטים, נהגי משאיות, מוכרנים בתחנות דלק, עובדים בשטיפת מכוניות וגם באגף התברואה של רשויות מקומיות, פקחים בעירייה, מדריכים בחדר כושר ואפילו אנשי עסקים. סוג של. יש שחקן שפתח סניף של שניצל, ובימים האחרונים פתח סניף נוסף. יש שוער שמנהל מספר עסקי מזון וגם חברה למכירת חולצות, נעליים וכפפות שוערים. ויש גם את אלה שבחרו בלימודים. יש לנו רואי חשבון, עורכי דין, מתווכי נדל"ן וכו'. ויש עוד ועוד, אשמח לדעת על עוד מקצועות משעשעים כאלה של שחקנינו בליגות הנמוכות, טקבקו לנו.

שוחחתי עם כמה מאמנים על התופעה הזו, שהיא כבר כאן כמה שנים טובות. אמר לי אחד המאמנים הבכירים: "קודם כל, חשוב שאותם שחקנים בליגות הנמוכות ימשיכו לעבוד בעבודה נוספת, כי הפרנסה זה הדבר הכי חשוב שיש – ובכדורגל יש אולי פרנסה, אבל היא לא תמיד גבוהה והיא גם זמנית. נמשכת על 9 חודשים בערך, ואחרי זה אתה שלושה חודשים מסתכל על הקירות ולא יודע מה לעשות. דבר שני, לגבי התופעה עצמה – זה התחיל רק אחרי שהרחיבו את מספר הקבוצות בליגות. כשהיה בליגת העל 12, ובליגה הלאומית 12, היה באופן יחסי יותר תמרון ומרחב תשלומים לשחקנים. ואפשר היה לשלם סכומים גבוהים. ברגע שהגדילו את הליגות, זה כבר היקשה מאוד על המועדונים.  

זה אמיתי או לא: מסע ההישארות המשוגע של הפועל נצרת עילית

הפועל נצרת עילית לא תרד ככל הנראה לליגה א' בסוף העונה, על אף שלפני שלושה חודשים היינו שמים את מיטב כספנו על זה שזה מה שיקרה. אבל קורים דברים בכדורגל הישראלי, יש לפעמים ניסים, ויש מה שאנחנו קוראים עבודה קשה באימונים, שמביאה תוצאות. אתם רשאים לבחור איזו דרך שאתם רוצים כדי להסביר את מה שקרה בזמן האחרון להפועל נצרת עילית, וגם זכותכם לומר כל דבר שאתם רוצים בעניין הזה – הכל קביל – אבל אין ספק שזו הישארות מוזרה. מאוד.

קודם כל, נפרגן מהלב. לשחקנים האדומים, לארגון האוהדים של נצרת עילית שמרכיב כמה חבר'ה צעירים שלקחו על עצמם להשאיר את הקבוצה בליגה וכל הכבוד להם על ההתמדה, לשמעון הדרי ורפי בוסקילה שהגיעו לפני כמה חודשים עם הרגשה של מינוי הזוי כזה שאף אחד לא יודע כ"כ מה הוא ייתן, אבל התברר כהצלחה אדירה. ובראש הפרגונים – גיל ברעם, המנכ"ל. על העבודה הקשה, על האכפתיות, על זה שהוא חי את המועדון הזה 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, ועושה את זה באהבה חסרת גבולות (ואל תגידו שעם השכר שלו גם הייתם מסכימים לעבוד בקבוצה הזאת, כי לא הייתם עושים את זה גם בשביל הרבה פחות).

שמעון הדרי, מסע הישארות משוגע של נצרת עילית (אנס אבודעבס)

מוטי מלכה עזב בינואר לנתניה, ערן מלכין להרצליה, אוסיי מאולי נפצע, שחקנים היו מתחת ליכולת, ההגנה לא הפסיקה לזייף, ג'ורג' אמסיס לא הטביע חותם, ירדן כהן ניסה להרים את החברים אבל זה קשה כשאתה לבד, עופר טלקר כשל בתפקידו ובקיצור – שום דבר לא עבד. עד שהגיעו השינויים המדוברים. ולמרות השינוי החיובי, וכאילו אנחנו מסרבים להאמין, הניצחונות של נצרת עילית גרמו לנו לפקוח את העיניים ולברר רק שמה שאנחנו רואים – זה נכון. בשבעת המשחקים האחרונים, נצרת עילית השיגה שישה ניצחונות (בהם חמישה רצופים), כשבתווך הובסה ב'טדי' על ידי הפועל ירושלים. לא מדובר בניצחונות 'על הדרך', אלא בניצחונות משמעותיים. כל אחד יותר מהשני. 4:1 בעפולה (??), 1:6 על קרית גת (שגרועה ככל שתהיה לא הובסה ככה בידי אף קבוצה בליגה) ו-4:0 על יבנה (שמאמנה, יוסי זוזוט, האשים שחקנים בקבוצתו ואת כל הליגה בעצם שהיא מכורה). בלי קשר לנצרת עילית שעשתה את עבודתה (חשוב להגיד את זה), הליגה הלאומית הוכתמה השנה במשחקים הזויים, תוצאות לא רציניות, התנהלות מסריחה לכאורה ובעיקר דיבור גלוי בתקשורת של מספר גורמים בכדורגל הישראלי על העובדה כי הליגה לא כשרה. נחשו מה ההתאחדות, 'ויצמן-יער' והמנהלת יעשו עם הטענות האלה על מכירות משחקים לכאורה? צדקתם. כלום.

כפר קאסם מול חדרה! (תאמר סרסור)