בעיטת חמש: הסכנה במשחק של קאסם מול י-ם וסמרטוטי הרצפה של הכדורגל הישראלי

זיו אמויאל בטור דעה: ערבים מול יהודים, זה יכול פעם אחת להיגמר בלי אלימות ובלאגן? מכירות המשחקים בלאומית לכאורה עברו בשקט מחפיר, אלדד שביט מנסה להתמודד עם הדבר הכי קשה בעולם, היחס המשפיל לו זוכים עיתונאי הספורט במגרשים ואחמד סבע כמשל

בלי לחמם את האווירה: שהמשחק בין קאסם להפועל י-ם יעבור בשקט

זה יכול להתפוצץ בשנייה. בשנה האחרונה האפשרות שזה יקרה אפילו גברה והלכה, בגלל כל ההתרחשויות הבטחוניות ברחבי הארץ ובגלל שירושלים הפכה להיות עיר נפיצה ברמות הכי גבוהות שיש, ובגלל טרור הסכינאות ובגלל שערבים ויהודים במדינת ישראל כבר לא חברים ועוד ועוד. ועדיין, אנחנו רוצים להאמין שמשחק בין קבוצה שמייצגת עיר ערבית לבין קבוצה שמייצגת את עיר הבירה שלנו – יעבור בשקט. מן תקווה שכזאת, שיכול להיות שהיא מצוצה ודמיונית. אבל זה אנחנו. אני רוצה לדמיין את הרגע בגומלין שבו כפר קאסם (אם עדיין תהיה בתמונה) מסוגלת להביא אלפים לאצטדיון 'טדי'. שוב קבוצה ערבית מגיעה לירושלים, שוב יהיה חם, שוב יכול להיות שיהיה בלאגן, שוב מלא סדרנים, שוטרים, כוחות אבטחה. מצב לא נעים. שוב כל אתרי האינטרנט ידברו על המשחק הזה, לא בגלל העניין שבו, אלא בגלל האש שיכולה לבעור ממנו. רק שנעבור את זה בלי תקלות מיותרות. שישי ב-16:00 קאסם "מארחים" ב'וינטר', המטרה הראשונה: להוציא תוצאה טובה, שהיא הפסד בגול אחד, תיקו או כמובן ניצחון. המטרה השנייה: לגרור את הירושלמים בגומלין לתוך הלחץ שמאפיין קבוצת תחתית בלאומית שרועדת מפחד רק מהאפשרות לאבד את המקום בליגה השנייה ולנשור. הכל אפשרי, את זה עירוני טבריה וקטמון לימדו אותנו טוב מאוד. במשחקים כאלה, במעמדים כאלה, לא תראו הבדלים בין הליגה הלאומית לליגה א'. גם לא תראו את טביעות היד של המאמנים. תראו פשוט שתי קבוצות שבאות לגשש, להרגיש ואז לתת בראש. אמרו על חיים סירוטקין שהוא קורס במאני טיים, אבל הוא מוכיח אחרת. אמרו על מחפוד שהניסיון שלו ישאיר את הפועל ירושלים בליגה, אבל הוא מוכיח אחרת. ההימור שלי: 0:0 במשחק הראשון, 3:1 לקאסם במשחק השני.

רק שהמשחק יעבור בשקט (רמי גרידיש)

את הכדורגל הישראלי מנהלים סמרטוטי רצפה ואנשים חסרי עמוד שדרה

כל מה שקורה בכדורגל שלנו, כבר למדתי זאת על בשרי, זה הכל פיקציה. שום דבר לא באמת דרמטי, שום דבר לא באמת ישתנה בתפיסה, העשירים ימשיכו להתעשר והעניים ימשיכו לחטט רגליהם בחיפוש אחר תקציבים, מימון וכו' – ועולם כמנהגו ינהג. וזה מה שקורה גם בשבועות האחרונים, כאשר אימת מכירות המשחקים לכאורה מרחפת מעלינו, אבל לאף אחד לא באמת איכפת מספיק בשביל ליזום צעד מרחיק לכת. למה? כי אנחנו פחדנים, וכולנו מושחתים, וכל מי שמנהל את הענף סוג ז' הזה במדינה כבר עייף וכולם מעדיפים לשמר את הסטטוס קוו. כולם. 4 משחקים מהליגה הלאומית, 3 מן התחתית ואחד מהפלייאוף העליון, נמצאים בשבועות האחרונים בחקירה צמודה וסמויה של הגופים שאמורים לשמור על טוהר המשחק. אל תצפו למסקנות מרחיקות לכת, אל תצפו למסקנות בכלל. תנו ליבנה וקרית גת לרדת, תנו להפועל ירושלים ללכת למבחנים, תנו לנצרת עילית להישאר בליגה.. והכל על מי מנוחות. ואף אחד לא באמת יודע אם הצדק יצא כאן לאור.. מכירות משחקים, או אפילו חשד אליהם, זה אחד הדברים החמורים שיכולים להיות. אם לא החמור שבהם. לא שמעתי את ראשי הטוטו מדברים על זה, לא שמעתי את עופר עיני מתייחס לסוגיה, לא שמעתי את ראשי המועדונים, וגם לא את נציגי הקבוצות מהלאומית בפורום מנהלת הליגה. דום שתיקה. ריח מסריח של יד אחת כנגד הדבר הזה. פשוט בזיון שגורם לי לרצות להקיא. על אמת.

יו"ר ההתאחדות לכדורגל, עופר עיני (באדיבות אתר one - רדאד ג'בארה)

אלדד שביט והמשימה הכי קשה בעולם: להשאיר את עירוני נשר בלאומית

אחרי עונה מדהימה שבסיומה העפיל עם קבוצתו, עירוני נשר, לראשונה בתולדותיה, לליגה הלאומית – המאמן, אלדד שביט, קיבל את המושכות להוביל את העולה החדשה גם בעונה הבאה בליגה השנייה. המטרה שכולם כבר מכירים: להישאר בליגה. המשימה הכי קשה שיש. מסתמן בשבועות האחרונים שנשר לא תצליח לאשר את המגרש עבור הליגה הלאומית, אם כי מדובר באבסורד – מדובר באצטדיון חדש שנבנה לפני לא הרבה שנים והיה אמור להיות, לימים, מגרשה הביתי של הפועל חיפה בליגת העל. מול הנהלת נשר עומדים 3-4 סעיפי תיקון, שספק אם יצליחו להתגבר עליהם ולעמוד מול הסטנדרטים הלא פשוטים של משרד התמ"ת וההתאחדות לכדורגל. למשל: הרחבת הסימון במגרש לתקן ליגה לאומית, הקמת עמדת שידור והסדרתה ושאר ירקות. לא קל. מה שכנראה הולך להיות הוא שנשר צפויה לארח את משחקי הבית שלה באצטדיון בעכו, על פי המסתמן כעת. זו מכה קשה עבור הקבוצה הזאת. לא רק שמדובר במועדון צנוע, לא רק שמדובר בעלייה היסטורית, לא רק שגם ככה הולך להיות קשה בליגה השנייה מול קבוצות חזקות, גדולות ומנוסות – עכשיו גם לשחק כל העונה בעצם במשחקי חוץ??? נחכה, ונראה.

משימה קשה עומדת בפני אלדד שביט (מאור אלקסלסי)

היחס המשפיל לו זוכים עיתונאי ספורט במגרשי הכדורגל

כבר מזמן הבנו שבמדינה שקוראת לעצמה מדינת כדורגל, כמו ישראל, כל מה שנהוג באירופה ובמדינות נוספות בעולם, לא חל עלינו. אנחנו אולי רוצים שזה יקרה, ורוצים להיראות כמו, אבל זה לא קורה בפועל. וגם לא יקרה. בשטח עצמו, החיים של עיתונאי ספורט בליגה הלאומית והליגות הנמוכות לא קלים בכלל. בשטח עצמו, אף אחד כמעט לא מאמין שמישהו מוכן לשלם לנו בשביל לסקר משחקים עם 10 אוהדים, משחקים חסרי משמעות בעליל. בשטח עצמו, בגלל שאף אחד לא מאמין ואף אחד לא 'שם עלינו', אתה מוצא את עצמך מגיע למגרש בכרמיאל (לדוגמא, יש כאלה רבות), לובש גופיית אימון על הבגדים הנורמליים שהבאת איתך ומסקר את המשחק בעמידה (לרדיו, לאינטרנט, לעיתון.. לא משנה). הכל בשם הכסת"ח של השופטים, המבקרים ונציגי ההתאחדות – "שיחשבו שאתה אחד מבעלי התפקידים פה או מביאי הכדורים". זה מה שאומרים לאנשים שרוצים להצליח בתחום העיתונות ופוגשים את התחתית של התחתית. אני לא מדבר על זה שאין יציע עיתונאים מסודר, או אפילו יציע כבוד (לא איכפת לי לחלוק את הצפייה במשחק עם כל מיני עסקנים, אבל לפחות שיהיה איפה לשבת ושתהיה הפרדה בין יציע כזה ליציע אוהדים רגיל). ואז מגיעה שריקת הסיום, וכל מה שאתה רוצה זה שיפתחו לך את השער למגרש ושתרוץ לראיין את ההוא שכבש שלושער או את המאמן שכבר סופר 5 הפסדים רצופים. אבל אז זה כנראה הזמן עבור כמה אנשים להרים עליך את האף, להתנשא ולקבל החלטות לא להם. השופטים ירדו כבר מזמן מכר הדשא, ועל פי חוק אתה רשאי להיכנס עם הצגת תעודה. אבל הצגת תעודה זה כנראה רק המלצה, כי אנשים קנאים. לא מאמינים אפילו שאתה מציג תעודה.. חושבים שזה בדיחה. יש כ"כ הרבה דברים שאנחנו צריכים להשתפר בהם כאן, שקצרה היריעה מלהכיל. וחבל.

אחמד סבע פורש ממשחק פעיל (מאור אלקסלסי)

אחרי אילן סויסה: גם אחמד סבע יפרוש ויהפוך להיות מאמן בוגרים

כולכם קראתם השבוע שאחמד סבע, עד לפני חמש שנים אחד החלוצים הלוהטים בליגת העל במדי מכבי נתניה, הודיע על פרישה ויאמן בעונה הבאה את איחוד מג'דל כרום בליגה ב'. בראיון ל'גולר', סבע אמר שבמחזור הראשון הוא עוד ישחק, ואז יפרוש וינסה להחזיר את מג'דל לליגה א' בתום עונה אחת לאחר שנשרה לפני מספר שבועות באופן רשמי לליגה הרביעית. ההודעה של אחמד סבע מגיעה אחרי הודעת הפרישה של אילן סויסה, שגם הוא יעזוב את כר הדשא ויזוז אל הקווים בכרמיאל/צפת. תופעה מעניינת של שחקני עבר שעושים מצווה והולכים לאמן בקבוצות שבהם גדלו או שבמדיהן שיחקו שנים רבות. זה יפה, זה נחמד, זה מרשים מאוד וזה לא מובן מאליו. מצד שני, מי ייקח אותם לאמן בשנתם הראשונה במקום שהוא לא הבית שלהם? ובחזרה לסבע. שמעתי את יו"ר מג'דל כרום, סמיר מנאע, מתראיין לפני כחודשיים לתוכנית הרדיו של 'וואלה ספורט'. הוא גילה כבר אז, לראשונה, שאחמד סבע יאמן את הקבוצה בעונה הבאה וש"מג'דל כרום, העיר והמועדון, חייבים לאחמד סבע את הכל. הוא המלך של הכפר, הוא המלך של הקבוצה. הוא המלך. אני לא אשכח עד כמה היה איכפת לו מכל דבר, עד שלאיזו תקופה הוא היה אחראי על השקיית הדשא במגרש. הוא הישקה את הדשא אצלנו. זה מדהים". אחמד סבע – משקה בכיר של הדשא. כל מילה מיותרת. בהצלחה.

טור זה הינו טור דעה בלבד, ואין להתייחס אליו בצורה אחרת מכך

קהלה של כפר קאסם חוגג (רמי גרידיש)