אדיר דנין: "מעדיף כדורגל חופים מאשר לשתות ולהמר בתאילנד"

העונה המטלטלת במגדל העמק ("הפקירו אותי, לא מאחל לאף שחקן לחוות פציעה במגדל העמק"), הרעב הבלתי פוסק ("מחכה לכדורגל חופים בקוצר רוח"), הפציעה הקשה בקרסול ("התאוששתי, אוכיח לכולם מה אני שווה"), והקריצה לחדרה ("שמחתי בשבילם, אשמח לחזור לשם"). אדיר דנין כבר חצה את גיל 30 אבל הוא מרגיש כמו בן 18 ושופע מוטיבציה. ראיון

אם תצלצלו לקשר אדיר דנין בשעות הצהריים סביר להניח שתגיעו למענה הקולי שלו. למה? כי הבחור ישן צהריים. אבל אל תתנו לזה לבלבל אתכם. זה שהוא ישן צהריים (תכל'ס, מי לא מפנטז על זה?) זה רק בכדי שהוא יוכל לאגור כוחות מחודשים לקראת המשך היום שלו, שנפתח מדי יום עם השכמה בהנץ החמה, היות ובשעה 6:00 הוא כבר צריך לפתוח את חדר הכושר שבו הוא עובד בכפר יונה, שם הוא שוהה בערך עד 13:30. בין לבין הוא משמש כמורה לספורט בביה"ס בחדרה וגם כמאמן במחלקת הנוער של הפועל חדרה. בקיצור, הבחור עסוק מאוד ואין רגע דל בחייו התוססים.

לא משנה היכן הוא שיחק, התרומה של אדיר דנין, הן מקצועית והן חברתית, תמיד הייתה בולטת לעין. הוא מסוג השחקנים שיש להם נוכחות בחדר ההלבשה ותורם רבות בפן החברתי. בנוסף, אחת התכונות הבולטות אצל הקשר זה שהוא פייטר, ממש בכל רמ"ח איבריו, כזה שלא מוותר לעצמו בשום אופן ובשום צורה. אחד שמאמין בעבודה קשה, גם במגרש וגם מחוצה לו. יתרה מזאת, גם בתקופות הכי קשות בקריירה, והיו לו תקופות כאלה, הוא ידע למצוא את נקודת האור החיובית שתעזור לו לטפס חזרה למעלה.

"אדיר דנין", מעיד אחד השחקנים ששיחקו לצידו, "הוא אופטימיסט חסר תקנה, תמיד מחייך ותמיד משדר אופטימיות. בנוסף, הרבה אולי לא יודעים אבל הוא זמר לא רע בכלל". אפרופו זמר, אז כשהוא שבר את הרגל במהלך העונה ונעדר תקופה ממושכת מהמגרשים, במקום שהוא יבכה בבית על מר גורלו ויכנס לשביזות, הבחור דאג להנציח את התקופה הקשה עם הוצאת שיר מדליק שנקרא "תקלות קטנות" (מסתבר שזה בגנים אצל כל התימנים).

 

אדיר דנין מחכה בקוצר רוח לכדורגל החופים (אילן מלאכי)

 

אדיר, התגברת על הפציעה הקשה בקרסול?
"מבחינה פיזית אני מרגיש 90 אחוז. כשאני רץ ומשחק אולי מי שרואה אותי מהצד אז יחשוב שאני מאה אחוז. אבל בתוך תוכי אני מרגיש שיש עדיין מגבלות קטנות של קרסול, מגבלות שרק אני מרגיש".

אתה כבר לא ילד?
"הגיל זה רק מספר", הוא מחייך, "כל שנה אני מרגיש יותר טוב. אומנם אני בן 30 אבל אני רץ כמו בן 20 ומרגיש בן 18. הרבה שחקנים בגיל 30 מחפשים את הג'וב הבא שלהם בחיים ומורידים הילוך, אבל לא אצלי. אני רעב באופן תמידי ומרגיש מצוין מבחינה פיזית".

גם השנה תשחק בכדורגל חופים?
"אני מחכה לזה בקוצר רוח", הוא אומר בקול נרגש, "אני הולך לשחק עם נתניה. השנה אני מחכה יותר מכל דבר אחר בגלל כל מה שחוויתי לאורך העונה. אני מאוד אוהב כדורגל חופים. ראשית, זה מכניס אותי לכושר יותר טוב. שנית, אני מעדיף כדורגל חופים במקום לטייל בתאילנד, לשתות ולעשן שם כמו שהרבה שחקנים עושים בפגרה. יש כאלה שאולי מסתכלים בעין שלילית על אלה שמשחקים כדורגל חופים בפגרה. אני חושב שזה להיפך, ככה אני מכין את עצמי לעונה הבאה בצורה יותר טובה. אני מגיע סופר רעב ואני אוכיח לכולם מה אני שווה".

איך אתה מסכם את העונה שלך במגדל העמק?
"שנה שהתחילה בצורה חלומית והסתיימה בצורה מסויטת. שנה שנפתחה עם ניצחונות מדהימים וחדר הלבשה שמח ובריא. אבל אז התחילו העניינים, שחקנים עזבו מסיבות שונות וצצו כל מיני פרשיות שלא קשורות לכדורגל. ואז אתה מגיע לשיא שלך, למשחק מול עירוני נשר וכבר בדקה הראשונה נפצע ומסיים את העונה".

איך הרגשת בתקופת הפציעה?
"פתאום אתה מרגיש שאתה כבר לא חלק בקבוצה. הייתי מגיע לערבי גיבוש ומנסה להיות חלק מהקבוצה, אבל בתכל'ס הרגשתי כבר לא שייך. זו תחושה ממש לא נעימה".

מדוע הרגשת ככה?
"זה מה שנתנו לי להרגיש בקבוצה. לא הרגשתי התייחסות מצד רוב השחקנים וגם לא מצד ההנהלה. בוא נגיד שאני לא מאחל לאף שחקן להיפצע ובטח לא כשהוא משחק במגדל העמק".

הרגשת שהפקירו אותך?
"לא רק אותי אלא עוד הרבה הפקירו. בדרך כלל כל מי שנפצע או נקלע לבעיה כלשהי אז הוא מרגיש ככה. לצערי, כנראה שזה הסיפורים של כל ליגה א'".
במה זה בא לידי ביטוי?
"לא דאגו לטיפולים. אמרו לי רוצה לבוא לטפל אז בוא לצפון? זה נראה לך הגיוני? איך אני יכול לנסוע לעפולה ולעשות את הדרך הארוכה? הרגשתי שעושים לי טובה. אתה רואה שלא כל כך רוצים לעזור לך להבריא וזה מתסכל. באופן טבעי אני אדם מאוד אופטימי, כזה שרוצה לעשות את המקסימום. אבל הרגשתי שהם התעסקו איתי בקטנות. ישר כשנפצעתי העבירו אותו לביטוח. זה לא נעים. אתה רוצה לחזור לשחק אז אומרים לך 'אתה לא בתקציב וצריך לראות מה עושים איתך'. הרגשתי שרוצים לחסוך את הכסף שלי".
 

דנין. "חדרה עשתה עונה מדהימה. לא פוסל חזרה לשם" (אביב עובדיה)

מה יש לך להגיד על העונה המדהימה של חדרה?
"אני מאוד שמח בשביל הקבוצה. כל השחקנים שם הם חברים מאוד טובים שלי. אני מעריך את העבודה שלך מומו ניסטל. אני מרגיש חלק מהמועדון. גם כשהייתי בהפועל מגדל העמק נשארתי בקשר הדוק איתם ואף חזרתי לעבוד במחלקת נוער של הפועל חדרה. הייתי בקשר טוב עם ההנהלה, המאמן והשחקנים. ואפילו הייתי מעלה שחקנים לבוגרים. למעשה חוויתי יחד איתם את התקופה המרגשת. אומנם לא הייתי חלק מחדרה במגרש אבל בתוך תוכי החזקתי להם אצבעות ושמחתי בשבילם".

 בטח חדרה ישמחו לחזיר אותך?
"אגב, היו דיבורים גם בעונה האחרונה אבל יש דברים שקורים מלמעלה ולא מסתדרים. בינתיים אני לא יודע מה קורה שם. אבל ברור שאני לא פוסל חזרה לשם, כי חדרה זה סוג של בית עבורי בשנים האחרונות".

צילום: יח"צ - מ.ס. גבעת אולגה