הגיעו ימות המושייע

טור דעה - אמש בנס ציונה שיחקה מכבי שעריים מול מכבי נתניה במסגרת הליגה הלאומית, אך בואו נשאיר לרגע את המשחק בצד ונתייחס לשידור המשחק ולפרשן

אתמול הייתה לנו חגיגה – אמצע שבוע, מכבי נתניה נגד מכבי שעריים, שידור ישיר בערוץ הספורט, שעה נוחה, הרבה מצלמות, הילוכים חוזרים מדוייקים, שדרן טוב, אבל... מה עם הפרשן?
בעמדה זו קיבלנו את שייע פיינגבויים שהיה בעברו חלוץ ענק בהפועל ת"א ונבחרת ישראל (סגן מלך השערים בכל הזמנים).
אך משם הוא עבר לעמדת המאמן והצליח ל"ייצר" סטטיסטיקה חסרת תקדים במצחיקותה – ב-30 שנות אימון, הוא החליף 18 (!) קבוצות ולעולם לא אימן קבוצה יותר מעונה אחת ברציפות. ומהו רגע השיא בקריירת האימון המפוארת? בשנת 1995, שייע לקח עם מכבי פ"ת את... גביע הטוטו.
אך תודות לערוץ חמש, שייע שלנו מצא לו מקצוע חלופי של פרשן רחוב חובב - כבר בתחילה קיבלנו את האקדח המעשן של הערב – שייע מפאר את הספסל של מכבי נתניה ובראשו, ברק בדש.

בדקה השביעית, בעיצומה של התקפה מתפרצת של שעריים הוא שואג: "נבדל! נבדל!" חולפות להן רק כמה שניות ובהילוך החוזר הוא מתקן בשקט: "לא, לא היה נבדל." ואז... פרשננו שוב זועק בסערה: "אני לא מבין!!! למה הקוונים ממהרים להרים את הדגל?" צודק. אולי עדיף שפשוט ייצעקו נבדל?
משם, פרשננו עובר לפאר את המערך ההתקפי של נתניה: "ככה משחקים כדורגל!", ומיד אחרי הגול של שעריים, נסוג לאחור: "נתניה חייבים להיות יותר זהירים."
לאורך כל המשחק, המאמן המעוטר מעיר לחלוצים של שני הצדדים הערות שכונה כמו: "הכדור כל הזמן בא לו על השמאל", ובתגובה להחמצה של קוגביניה הוא נוזף בו: "חוצפה! איזה חוצפן!".
ברקע, מעת לעת אנחנו מקבלים תזכורות למה שעוד עשוי להגיע ואפילו עדים לפנטזיה בשידור חי:  "אחחחח... אם ברק בדש היה נכנס".

האם שייע נתן יחס מועדף לברק בדש? (צילום: אביחי חיים)

ואז... בדקה ה 48, סלובודן דראפיץ מכניס למשחק את ברק-זלאטן-בדש. כאן, יוצא המרצע מן השק כששייע מודיע בגאווה: "אני הבאתי אותו להפועל ת"א", ומוסיף את הפנינה של היום – "אני זוכר את הילד הזה, עוד כשהיה ילד."
שייע ממשיך לפרק את החולייה ההתקפית של נתניה (ערן לוי ורועי דיין) בלי חשבון, בהערות מזלזלות כדוגמאת: "הוא לא בסדר," ו... "לא יפה". פרט שולי - כל אחד מהם הבקיע גול.
נו... בדקה ה – 80 שייע מבין שהרבה לא ייצא היום מהילד בן ה-34 ומתחיל להתרעם על נושא חשוב ומהותי ביותר – "תראו את מספרי החולצות של מכבי נתניה - 77, 55, 99, 91, 98." מרוב לחץ, רצתי לחדר של הילד להביא חשבוניה ומד זווית והתחלתי לעשות מתיחות לקראת החידה המתמטית של היום. אבל אז, מגיעה קריצה שובבית לכוח הכבידה של כדור הארץ - "מה? לא כבד להם?" נקרעתי מצחוק.
 

דקתיים לסיום, כשערן לוי מדביק כדור למשקוף, לשייע נגמר הסבלנות: "שלא ייתפוס את הראש! שייבעט למטה! מה קרה לבחור הזה?". אך, דקה אחרי, כש"זלאטן" שלו מדביק כדור לקורה, שייע פולט זעקת שבר קורעת לב– "ללללללללא" וממהר לשבח: "בדש עשה כאן כדור! זה נדיר שלא נכנס..." נו, הוא עוד ייגדל.
ממש עם השריקה, קיבלנו תזכורת אחרונה, למי שלא מעודכן, ש... "נתניה הביאה השנה את ברק בדש".
ולסיום, שאלת מחבר (תם) -  למה בכל משחק של ליגת העל מצטופפים אייל ברקוביץ, לחמן, איוניר, לנדאו, קלינגר וחזן על כיסא הפרשנים ואוכלים לנו את הראש עם פרשנויות מעולם אחר, ואילו כאן, שולחים לנו רק מושייע אחד?
אחחחח. אני זוכר אותו עוד שהיה שייע.

*****טור זה הינו טור דעה בלבד*****

צילום: מני בן ארי