יום שישי, 16:00, משחק ליגה לאומית טיפוסי בלי הרבה ציפיות באצטדיון 'גרונדמן' בין רמה"ש לנצרת עילית. אחרי דקה וחצי שער ראשון נכבש ובסיומה של מחצית ראשונה זה כבר 3:3. במחצית השנייה הוספנו כרטיס אדום לחובתו של ליעד אלמליח האורח (פירסם את הקטע בפייסבוק שלו כדי להוכיח את 'חפותו') וגם שער של נחישות ונשמה מצידו של גל מאיו, וקיבלנו 3:4 למקומיים שהעלה אותם זמנית למקום הראשון. מדהים.
לאצטדיון 'גרונדמן' יש פוטנציאל להיות מגרש שיהיה כיף לבוא אליו, אבל כרגע זה רק ברמת הפוטנציאל. יציע הכבוד ההזוי, 250 אוהדים שיושבים מול שמש שקופחת להם על הראש במשך שעה וחצי במקום שיושיבו אותם בצד השני המוצל לכל אורך המשחק. קצת מחשבה לא הייתה מזיקה. המגרש נראה כמו אתר בנייה, פח זבל של ממש. מצד שמאל, קיר אחורי של מפעל או שרק אלוהים יודע מה זה, ומצד ימין, אתר בנייה. ממש כך. ואם זה לא מספיק, אז לאורך קו החוץ (ובעצם לאורך המגרש בסמוך ליציעים) נוצר פס חול מזעזע שכנראה מלמד על איזשהו צינור שהושתל שם לא מזמן. היו חייבים להעביר אותו מתחת לדשא.. פשוט חייבים.
שעה וחצי תחת השמש. האוהדים ב'גרונדמן'
את ה-1:1 לזכות נצרת עילית כבש ירדן כהן (מצטיין קבוצתו) בשער מרהיב, אבל בהפסקת המשחק הוא ניגש אליי וביקש למסור ש"זה התפלק לי, לא בכוונה". ספק ציחקק, ספק היה רציני לגמרי. 7 מושבים מימיני ישבו כמה חבר'ה, על פניו ועל אוזניי כנראה אוהדי נצרת עילית כשלאחד מהם לא היה נוח כנראה שהקוון נורא קרוב אליו ובמשך 90 דקות לא הפסיק להציק לו, להפריע לעבודתו, לקלל, לגחך ולהעליב.. וחבל שאין חוק במדינה הזאת שיכול להעיף אנשים כאלה מהמגרשים. לתמיד. נציין רק שהקוון עבד יפה מאוד לאורך כל המשחק, שמר על ריכוז גבוה ולדעתי גם סיפק תצוגה טובה מאוד. ואם בשיפוט עסקינן, אז מעניין מה יעשה השופט הראשי, אוהד אסולין, עם העובדה שרחמים צ'קול (המגן השמאלי החדש של נצרת עילית) עלה לשחק עם מספר 77 על הגב בחולצה ועם מספר 14 על המכנסיים. לא תקין.
מסכן בר טויטו מרמה"ש. במחצית הראשונה הוא נכנס כמחליף ובמהלך המחצית השנייה הוא מצא את עצמו שוב בחילוף.. מרחוק זה לא היה נראה כאילו משהו מסוים קרה, אבל אולי כן. או שלא. בכל מקרה, לא הייתי רוצה להיות במקומו. וראינו גם את ראובן עטר, אביו של רועי שמשחק בנצרת עילית ועשה במחצית הראשונה מהלכים יפהפיים של כדורגל (כולל כיבוש שער נהדר ב-1:2 של האדומים). ופגשנו גם את אופיר בן חיים, אבא של טב"ח החלוץ של מכבי ת"א. כרגיל, מרוכז ודרוך בעבודתו כמנהל אירוע במשחקי כדורגל. והכי חשוב: האוהד הכי אופטימי של רמה"ש נצפה ביציע רוקד בצורה משעשעת, עושה 'גלים' ביחד עם הילדים הצעירים ממחלקת הנוער של המארחים ושר בקולי קולות. בהחלט רגע מכונן ביציע.
מבחינת רמה"ש, נהנינו לראות את גיא בדש הצעיר שלא הפסיק לעבוד. נייד בהתקפה, בעל ראיית משחק מצוינת וכושר גופני טוב, מגיע לקבל את הכדורים ולא מפחד לקחת אחריות על אף גילו הצעיר (שיחק בשנים האחרונות בהפועל כפ"ס, מצטיין קבוצתו) ובלי לשכוח, סיפק גם עבודה מרשימה בצד ההגנתי כולל חטיפות כדורים באזורים המסוכנים.
ברגע המכוער של השבוע האחרון (לצערנו יש המון כאלה), זוכה אוהד (ככל הנראה של נצרת עילית, אבל איני רוצה להתחייב על כך) שצעק לעבר בלם האדומים, ג'ניה ברקמן (אחרי ניסיון הרחקה לא טוב של השחקן) את המשפט הבא: "יא רוסי מטומטם, מי הביא אתכם לארץ?". יפה שאחרי שאני כותב את המילים האלה, כולם מבינים מי המטומטם האמיתי בסיפור הזה ועדיין תוהים: "מי הביא א-ו-ת-ך לארץ?".
מצטייני המשחק. ירדן כהן וגיא בדש
