בעל הבית השתגע
טור דעה-בתחילת השנה ערכה פיפ"א מספר שינויים בחוקה לקראת שנת 2016/17. כמקובל בארצנו, שמרנו על הקו של "לי זה לא ייקרה", ו"יהיה בסדר", ובגדול (וגם בקטן) התעלמנו לחלוטין מהעניין
ביום חמישי האחרון, נציגתנו באירופה חטפה את הבומבה של החיים שלה, בדמות המהפך הכי גדול/מהיר/הזוי שנראה הי פעם בליגות האירופאיות כשבדקה ה 83 , אלי דסה, עשה, עבירה גסה (וגם מטופשת) - איזה באסה למכבי.
על פי החוקה החדשה, השופט רשאי להפעיל את חוק היתרון לטובת הקבוצה המתקיפה, לשקלל את הצהוב השני כאדום, ולהתייחס אל השחקן הפוגע כמורחק לפני תום המהלך. המשמעות היא שכל נגיעה שלו בכדור, עד לסיום המהלך, תזכה את הקבוצה השנייה בעבירה.
ה"גימיק" של כל הסיפור הזה, שאם הדבר מתרחש בתוך הרחבה, הו... אז, היא תזכה בבעיטה חופשית ("שתי מכות"), בתוך הרחבה. איזה מכה...
לאור זאת אני רוצה להעלות מספר שאלות לחברינו מפיפ"א -
- האם השופט אמור לזכור (תוך כדי ריצה) שזהו הצהוב השני של השחקן הפוגע?
- איך השחקן הפוגע מבין שהוא מיועד לקבל צהוב שני?
- אם השופט צועק לו תוך כדי מהלך שהוא מיועד לקבל צהוב (מה שקרה במקרה דנן), האם הוא שומע?
- איך מוודאים שהוא הבין?
- האם השחקן יכול להתחיל בוויכוח המסורתי עם השופט, תוך כדי ריצה, או שהוא מחויב לחכות עד לטקס קבלת
הכרטיס הצהוב?
- אם בזמן הזה, השחקן "מספיק" לעשות עוד עבירה שדינה צהוב, האם הוא יזכה לשלושה צהובים במשחק
אחד?
- האם הוא רשאי לצאת מגבולות המגרש באופן עצמאי, בטרם מסתיים המהלך, וללכת להתקלח?
בקיצור, הבנתם את הקטע....
על פי הדעה הרווחת של שדרת השיפוט העליון, השופט, היה צריך להפעיל שיקול דעת ולא להעניק את חוק היתרון - קרי, לעצור את המשחק, ולהעניק את הכרטיס הצהוב.
אתם מבינים?! השופט צריך לזהות את העבירה, להחליט שזה צהוב, לזכור שזה צהוב שני שמחייב אדום, לנתח ולהבין שמדובר במהלך שכרגע לא מסכן את השער, לראות את הנולד ולנחש כי ייתכן שיתפתח למהלך מסוכן ברחבה, ואז... בחלקיק שניה, תוך כדי ריצה והתבוננות על שאר אזורי המגרש, הוא אמור לעצור את המהלך!
הלו? זה שופט כדורגל, לא שיבוט של טייס קרב ונשיא בית המשפט העליון!
להשאיר החלטות כאלו בידיו של השופט, תחת הכותרת "הפעלת שיקול דעת", יוצר מרמור רב על המגרש וביציע כלפי השופט, וכל זאת, בלי להזכיר את מטווח הצהובים שהפארסה הזאת שנקראת "בעיטה בלתי ישירה בתוך הרחבה", גוררת עמה.
אני מבין את הכמיהה של חברינו מפיפ"א לייצר משחק רווי גולים דרך הקניית יתרון מתמיד להתקפה, אבל, יש גבול! תגדילו את השער בחצי מטר ותסגרו עניין.
אבל למה להם, אם אפשר לייצר עבודה נוספת לעצמם בחסות צמד הקומבינטורים בלאטר ופלאטיני?. ברוך שפטרנו.
בשביל לאזן, הם ייצרו גם חוקים שהם עלבון לאינטיליגנציה, אפילו בסדרי גודל של עוזי גופיה -
קבלו שני חוקים שראו אור בסיום העונה הקודמת (ציטוט מהחוקה):
- "לא יכול להיות שער עצמי ישירות מבעיטת קרן. אם איכשהו בועט הקרן הבקיע לשערו הוא, השופט יעניק בעיטת קרן לקבוצה היריבה". אפילו ב"סופר סטרייקה" לא חשבו על גול עצמי שיובקע מקרן.
- "צבע התחתונים של השחקן חייב להיות תואם לצבע המכנס" (נשבע לכם שזה אמיתי).
בשנה הבאה בטח יכניסו סעיף, שבמקרה כמו של דסה, אם השופט מבחין כי ה"עבריין" לובש תחתון בצבע וורוד, הוא רשאי לדרוש ממנו להפשיל את מכנסיו, תוך כדי המהלך, וכל זאת, על מנת לוודא שהוא לא יישר קו עם קוד הלבוש במועדונים בהם בלאטר ופלאטיני בילו בזמן שעשקו את קופתה של פיפ"א. אולי אפילו יוסיפו כרטיס בצבע וורוד פוקסיה למקרה ייחודי מעין זה.
אבל למה להיות קטנוניים? מה אכפת לדסה? ממילא הוא תיכף מקבל כרטיס צהוב שני, ואדום. הפשלת המכנס תוך כדי המהלך שיביא לסיום חלקו במשחק, יכול לקצר לו תהליכים בדרך למקלחת.
אז מה אתם לא מבינים עכשיו - איך השופט יבחין, תוך כדי מהומת האלוהים הזאת, בגוון תחתוניו של דסה?
שיפעיל שיקול דעת!
איכשהו.
אלי דסה "פגע" בקבוצה פעמיים - צילום באדיבות אתר ONE, עמרי שטיין