מעמד הר סיני

בשבוע שעבר דיברנו על אגדת כדורגל אדומה, בעמדת הפרשן – שייע פיינגבוים. והנה, השבוע, במשחקה של מכבי נתניה נגד הפועל רמת גן, קיבלנו בערוץ הקיבוץ עוד אגדה אדומה בעמדה זו – משה סיני.

רק שהפעם, לשמחתנו, מדובר בפרשן משובח – אין זיגזוגים, איו אמירות סתמיות, אין התלהמויות ואין קידום מכירות אישי של שחקן כזה או אחר.
הפרשן פתח את השידור באמירה שהוא צופה משחק מעניין ומרתק, ואכן קיבלנו משחק מרתק - שלושה שערים, מהפכים, החמצת פנדל, אדום, והרבה אירועים ליד השערים. קצת מזל, לא מזיק גם לפרשנים...

כעת, בוא נציץ לרגע על עברו של הפרשן -
משה סיני היה קשר מחונן בהפועל ת"א ובני יהודה. אך... לצערנו, ממש כמו שייע, גם קריירת האימון שלו ידעה מעט עליות והרבה ירידות - בשנת 1997 התפטר מאימון הפועל ת"א אחרי סדרת כישלונות. משם עבר למכבי פ"ת ופוטר, ומשם לעונה בינונית עם הפועל כ"ס (מקום 8).
ואז... בשנת 2000, אמא של אראלה התקשרה אליו והדיע לו שהוא זכה בפרס הגדול - 11 שנה שימש משה סיני כמאמן בחממה של ההתאחדות לכדורגל - 5 שנים כמאמן הנבחרת הצעירה ו- 6 שנים כעוזר הנבחרת הבוגרת תחת שני מאמנים שונים. בקדנציה הראשונה הוא התחבא מאחורי ה"תחת של אברם" בבית התיקואים המפורסם, ולאחר מכן זכה לחידוש חוזה אצל דרור קשטן.

אם מישהו משתומם לאור חידוש החוזה, די להזכיר כי הבחור, שהוא סמל ענק של הפועל ת"א, זכה לכך בעזרתו האדיבה של איצ'ה מנחם (ז"ל), כשהמאמן הוא דרור קשטן (מומלץ לקרוא שורות אלה כשברקע מתנגן השיר של אריק איינשטיין- "אדומה שלי").

אבל, אנחנו במצב רוח מפרגן השבוע  -
בכל ארגון גדול נהוג לומר שבשביל להתקדם צריך שיהיה לך אמו"ס – אומץ, מזל וסוס. למשה סיני השחקן שלקח ארבע אליפויות וגביע, יש אומץ, על כך אין וויכוח. על קמצוץ המזל כבר דיברנו, ו"סוס" שמכיר אותך, מעריך את יכולותיך, ומושך אותך לעמדה מוערכת, זה במסגרת ההיגיון הסביר. בואו נהייה כנים - גם הקב"ה, כשהיה צריך להכין את בני ישראל למעמד הר סיני, השתמש בבא כוחו, אותו הכיר מ-40 שנה של עבודה משותפת במדבר – משה. איזה צירוף מקרים.

 

משה סיני, פרשן משובח (לירן דורף)

בואו נחזור לרגע לענייני חול, ולפרשנות המשחק של יום שני -
ראוי היה לציין את העובדה כי מכבי נתניה, שבוע שני ברציפות נכנסת לפיגור מוקדם, משווה לפני המחצית, ומנצחת לפני הסיום. למעט זה, ועוד כמה אי דיוקים קלים, כאמור, קיבלנו בסה"כ פרשנות טובה.

ולגבי הנקודה העיקרית לשיפור –
למרות המאמצים הכנים, משה סיני עדיין נמנה על אסקולת הפרשנים ה"עצובים", בשורה אחת עם מוטי איוניר וזאב זלצר.
חברים, כדורגל זה בידור, בידור זה הנאה והנאה זו שמחה. אבל... מה לעשות? את שמחת חיים, אפילו האינסטלטורים עם המגנטים של חיים הכט לא מתיימרים לתקן.  

אמנם, לעתים, אני שואל את עצמי, "כמה נפלא היה יכול להיות, אם למשה סיני היה קמצוץ משמחת החיים שיש לאבי מלר ולאייל ברקוביץ?" אבל אז, אני מתעורר מהחלום ונזכר במשחקי המלים המייגעים של מלר, ובזחיחות הוולגריות של ברקוביץ'. ״הו, אז אני נושא עיני השמיימה ומודה לבורא לעולם שבחר למשה כשליחו עלי אדמות בערוץ הקיבוץ.״ 

צילום: לירן דורף