הפועל רובי חייבת לייצר הרתעה, ומי במגדל העמק ייקח אחריות?

דעה: האדומים חייבים להתחיל להפחיד את היריבות, ולתת בראש. שלום לוי התחנן, אבל אף שחקן לא לקח את הקבוצה על הגב. וגם: על פליטות הפה של שמעון הרוש ועודד קוטר, וקוון אחד שלא הפעיל שיקול דעת

בדקה ה-40 של משחק החוץ מול מגדל העמק ביום שישי, עמד עודד קוטר, מאמן הפועל 'רובי שפירא' ליד הספסל של קבוצתו ואמר: "זה לא זה". הוא יודע מה אומר, הוא מרגיש שהקבוצה שלו עדיין לא מחוברת. אחרי שני ניצחונות ליגה על מ.ס טירה ומגדל העמק והדחה מוקדמת ומביכה ממפעל גביע המדינה, משהו בכוח ההרתעה של הפועל רובי תקוע. נכון, זה רק משחק שלישי של העונה, ונכון שביחד עם האדומים, רק הפועל בית שאן מושלמת בטבלה, ועדיין – הפועל רובי שפירא זה משהו אחר. רק מהשם אתה נלחץ. דרוך. כי הפועל רובי זה ציפיות.. בזו אחר זו. אז כדי שהתוצאות יתחילו להיות קצת יותר מוחלטות ונחרצות, וכדי שהיכולת תשתפר בהקדם, צריך להתחיל לתת בראש ולהפחיד.

ההמנון הלאומי הושמע בגאון. צעד מבורך

מאמן מגדל העמק, שלום לוי, לא הבין בסוף המשחק הזה איך אף שחקן שלו לא לקח אחריות, לא לקח מנהיגות, לא לקח את הקבוצה על הגב. כמה פעמים במשחק צריך מאמן בליגה א' שמוביל שחקנים מנוסים ומביני עניין לכאורה לעודד, לדרבן, לדחוף, לפרגן, למחוא כפיים כדי להעיר.. זה לא רציני. במשחק בית ראשון לעונה, הכל היה כ"כ חגיגי ויפה, שהטירוף כבר היה צריך להיות שם. חבל. ראש העיר, אלי ברדה, התכבד בבעיטת הפתיחה, ההמנון הלאומי הושמע, ואפילו עיתונאי ספורט פעיל שסיקר את המשחק באותם הרגעים הפך לכרוז.. לא ברור. הפועל רובי נתנה לא מעט הזדמנויות למגדל העמק להשוות ואולי יותר, אבל המקומיים לא ידעו לקחת.

הקהל של רובי שפירא זה פשוט חוויה אדירה. לא הרבה הגיעו, משהו כמו 150-200, אבל כשהם לא מפסיקים לעודד ומחזיקים ברפרטואר עשיר מאוד של שירים – זה הופך לתענוג גדול. "הפועל של האוהדים", זה היה השיר שפתח את המשחק. שלוש המילים שאומרות הכל על המועדון הזה. מועדון של הרמות הגבוהות, ולו בגלל שמדובר לדעתי בקבוצה היחידה בליגות א' (לא בדקתי, מודה) שמוכיחה מה זו דרך ורושמת את שמות השחקנים שלה על גב חולצות השחקנים. ונדמה שרק בקבוצה כמו רובי שפירא, יכול שלומי בן עשור האהוב עליי והמוערך לכבוש שער אחרי 20 שניות ולרוץ כל הדרך לחגוג עם.. עודד קוטר. אתם זוכרים שלפני חודש בערך הוא רצה לעזוב כי שמע שמחפשים להביא עליו חלוץ? אז כנראה שהוא גם נרגע, קיבל את הדקות ואת הקרדיט הראוי, והוכיח. אבל הדרך עוד ארוכה.

איזה כיף לראות ככה כדורגל. ועוד כשאתה מסקר אותו. מאחורי הגדרות

היחידים שיכלו להרוס לי את החוויה במגרש במגדל העמק הם כמובן השופטים, או ליתר דיוק, הקוון. באצטדיון אין עמדה לעיתונאים. יש איזו פרגולה מאחורי השער שסמוך למתחם חדרי ההלבשה, מעין יציע כבוד אבל שלא יעזו לקרוא לזה יציע עיתונאים. אז ישבתי איפה שאני יושב כבר שנים – בין שני הספסלים. אבל כיסא לא היה, ושולחן בטח שלא. אז ישבתי בצד, לא מפריע. עם העט והדף. לקוון, תומר ישראל, זה כנראה ממש הציק, אז הוא שלח אותי אל מאחורי הגדר שהייתה לידי והתמונות הקשות לפניכם. הבחור לא הפעיל שיקול דעת כמתבקש ממנו, לא הסתכל מסביב לראות שאנחנו נמצאים במתקן מיושן שכל דרישה נורמטיבית בכל מקום אחר לא תקפה לגביו, קוון שלא מכיר את השטח וחבל. "אני מצטער, אלו הנהלים". גם אני מצטער.. שאתה נצמד לנהלים.

ככה קונים כרטיסים ב-2016. המגרש במגדל העמק

כבר מאתיים שנה שבונים ביפיע אצטדיון משותף לרשויות הערבית והיהודית, אבל עד שהוא ייבנה סופית ונחנוך אותו – אסור לארח אנשים במגרש במגדל העמק. בעיניי ראיתי אוהד של הפועל רובי מתכופף ב-90 מעלות לחלון קטן בקופה כדי לקנות כרטיס. קבלו תמונה. ומה קורה על כר הדשא? תשאלו את מגן הפועל רובי, שמעון הרוש, שעלה לבכורה מדהימה (האמת, מרגש אותו לראות לובש את המדים האדומים-שחורים) אבל סינן באיזשהו שלב "איזה מגרש מסריח, כוס אמק". מסכים איתו. הדשא היה גבוה ולא ראוי. תכסחו אותו כמו שצריך, נמוך, כיפי. לתשומת לב הנוגעים בדבר. במחזור הקרוב הפועל רובי תנצח את הפועל הרצליה, מגדל העמק תסחוט תיקו בחוץ מול טירה.

אוהדים שהם דוגמא לכולם. הקהל של הפועל רובי