שמונה מיליון לטמיון: שעריים היא לכלוכית

דעה: הקבוצה שהייתה אמורה להפיח חיים בליגה המשעממת והמושמצת ביותר בישראל נדבקה בבינוניות, נשאבה לשאננות ונמצאת בדרך הבטוחה חזרה למקום שממנו באה. מה יקרה ביום שאלדד פרי יעזוב? את מי מכבי שעריים מזכירה? התלות במרמורק והאם יש אפשרות להציל את הגוף הגוסס? ארז נעמן מנתח

מכבי שעריים היא ללא ספק אחת הקבוצות המעניינות ביותר בליגה הלאומית, לבטח הסיפור המעניין ביותר - וזאת על אף שמדובר בקבוצה כושלת שעוד לא ניצחה בחמשת המחזורים הראשונים וממוקמת במקום ה-15 בטבלה. כולנו אוהבים את לכלוכית, איך אפשר שלא להתחבר לסיפור על אדם שהגיע מהתחתית אל המקום הגבוה ביותר (כמעט)? איך אפשר שלא לסמפט את הדרך הקשה שעברה הקבוצה שעד לא מזמן הייתה בליגה ב'? איך אפשר שלא לרכוש לה כבוד? הכל נכון, עד שמגיע הרגע שבו היא צריכה להגיע לנשף.

היא לובשת שמלה לבנה, נועלת את נעליה המצוחצחות, מחייכת למצלמות. אבל בפנים, היא עדיין לכלוכית – ושום דבר לא ישנה את זה. הפתרון לבעיה הוא פשוט: לכלוכית צריכה לזכור מאיפה באה – וגם עם השמלה המפוארת ביותר, לשמור על מי שהיא מבפנים. פשוטה, עדינה, כמעט אפילו נערצת. בשביל להצליח, לכלוכית צריכה להיות לכלוכית. 

הבעיה הגדולה ביותר של שעריים לאורך השנים הייתה חוסר סבלנות. הקהל שמהלל בהצלחות – הופך לבלתי נסבל בכשלונות. השחקנים שמדקלמים משפטי סרק "שעריים זה מקום שהתחברתי אליו מאוד" – הופכים לאויבים של המערכת בשנייה שיירדו לספסל. הבעלים משחק אותה שקט – ואז עושה זעזוע שמרעיד את המועדון. המאמן מדבר על דרך ועל ניצחון חובה – בפועל הדרך היחידה שהוא נמצא בה היא הדרך החוצה מהקבוצה. לפני ניצחון, לפני חגיגות ועליות, שעריים צריכה שיעור בפרופורציות.

אלדד פרי. מה יהיה ביום שאחרי?

לחזור למקורות
כמה פעמים שמעתם את המשפט "איפה מכבי שעריים של פעם"? ובכן, איש לא אומר שפעם היה הרבה יותר טוב, אבל לפחות הייתה הזדהות. גם מכבי תל אביב הגדולה של מיץ' גולדהאר, משחקת עם מספר לא מבוטל שחקני בית שמפארים את הסגל, כאשר מועדונים דוגמת הפועל תל אביב, ששכחו את הצביון שלהם והפקירו את שחקני הבית, מתרסקים לאט לאט.

מכבי שעריים צריכה לקחת אחורה פנה – ולחזור לשכונה. נכון, היא לא יכולה לחזור לשם פיזית כי אין לה מגרש ראוי, אבל אם מוחמד לא יבוא אל ההר.. הייתי מצפה מאנשיו של אלדד פרי לחשוב איך מביאים יותר קהל למגרשים – קהל שרק פוחת ככל שעובר הזמן. לארגן הסעות מאורגנות, להציב שלטי חוצות, להחזיר את הטירוף סביב הקבוצה ולא לתת לה לדעוך. הילדים שגדלים בשעריים איבדו את הקבוצה שלהם – והם צריכים אותה קרוב.

הוכנבוים. חייבים להיכנס לפרופורציות

היום שאחרי

אוהדי שעריים צריכים יותר מכל לדאוג ליום שבו אלדד פרי וניר שלום ימאסו בהם ובקבוצה ויקפלו את הבסטה. כשזה יקרה (וזה יקרה) תישאר אדמה חרוכה, שספק אם שעריים תצליח להתרומם ממנה.

אין לקבוצה מגרש לחזור אליו כי את המגרש עצמה הפכו לשני מגרשי אימונים לרוחב, אין תשתית של מחלקת נוער ולאחר שאנשיהם ילכו, לא יישאר כלום. הרי כל התשתית שנבנתה לאורך השנים (ירון גפני) עברה להפועל מרמורק. במקרה של פירוק? מינוס 9 נקודות, ירידת ליגה, לכו תדעו היכן המועדון הזה יסיים – וזו רק ההתחלה.

שעריים זה הבית של מי שגדל ומכיר את השכונה, את האנשים שסביבה, את כל מה שקורה מבפנים. היא לא הבית של אלדד פרי, היא לא הבית של ירון הוכנבוים, היא לבטח לא הבית של שכירי החרב בכחול. וכשצריך לצאת לקרב על הבית, לא שולחים את אנשי החליפות, אלא את אלה עם הדגלים. זכרו אוהדי שעריים, אתם חייבים להיות מוכנים ליום של אחרי. איך עושים את זה? פשוט מאוד.

אוהדי שעריים במגרש הישן. ילד יתום שאין לו בית לחזור אליו

קבוצת אוהדים
שמונה מיליון שקלים תקציב זה נהדר. אף אחד לא מתווכח עם אלדד פרי. רוצה להשכיב הרבה כסף? אין שום בעיה, תביא הצלחות. לא תביא? גם אתה לא חסין לקללות. עד כה, סיפורה כמעט של כל קבוצה בישראל.

מכבי שעריים תצטרך בבוא היום להקים קבוצת אוהדים, איך שלא תסתכלו על זה. אם הקבוצה תדשדש בליגה הלאומית, תדעך תקשורתית ותדמיתית עם מקרי האלימות שחוזרים על עצמם ביציעים, אלדד פרי ימאס בה מהר מאוד ואיש גם לא ירצה להתקרב.

לכן, על האוהדים להכין כבר מהיום תשתית ליום של אחרי. מספר אוהדים חזקים שיפגשו את ראשי הפועל קטמון, שיבדקו איך עושים את זה, יתחילו באיסוף דמי חבר (תחילה סכום סמלי של 10 שקלים בחודש – אך רישום של כל אחד ואחד שרוצה להיות חבר במועדון האוהדים של מכבי שעריים) כך שביום הדין תהיה רשימה מסודרת שאליה יוכלו לפנות כולם ולבקש את התרומה הגדולה באמת, שתפיח בשעריים חיים והיא לא תצטרך יותר טייקונים שיחזיקו אותה.

אוהדי קטמון. אפשר לקחת שיעור מהקבוצה הסימפטית

הליגה הלאומית
מכבי שעריים הגיעה לליגה הכי לא מעניינת והכי מושמצת בישראל. ליגה שבה כמעט כל הקבוצות מעבירות את הזמן, ליגה שבה קבוצה שצריכה לנצח 0:5 מובילה 0:6 כבר במחצית, ליגה שבה בהרבה משחקים נראה ארבעה שערים עד הדקה ה-30, ליגה שבה אחוז השערים בדקות האחרונות הוא מהגבוהים באירופה, בקיצור, לא מקום שכיף להיות בו.

שעריים נדבקה בבינוניות של הליגה הזו, מרשה לעצמה לאבד את דרכה, כמות האוהדים במגרש הולכת ופוחתת ככל שעובר הזמן וכולם מאבדים עניין במה שפעם היה עבורם "הבית".

שעריים נדבקה בתסמונת של מכבי יבנה, קבוצה שעלתה ללאומית ולאט לאט דעכה, העניין בה, הרצון של השחקנים להילחם והיום היא אוספת את השברים בליגה א'. אצטדיון חדש יש לה, אבל יקח לה הרבה זמן עד שהיא תחזיר לעצמה את הצביון.

קלינגר. מדוע קולו לא נשמע?

הדרבי חסר
הביצה הקטנה של רחובות ידעה ימים יפים יותר. היריבות בין מרמורק לשעריים עשתה טוב לשני הצדדים, כי כששתי הקבוצות נמצאות באותה ליגה, זה אומר פעמיים דרבי, פעמיים בשנה שכל חובבי הכדורגל בישראל שואלים "כמה נגמר הדרבי של רחובות?", אופוריה. כעת, ויסלחו לי אוהדי שתי הקבוצות, הן הפכו לעוד קבוצות מן המניין בליגות שלהן. שעריים לא שונה מראשון לציון, מרמורק לא שונה מנס ציונה. עצוב ככל שיהיה, השתיים, מבחינת עניין ויוקרה – תלויות זו בזו.