בואו ללאומית

מה המשותף לשלמה שרף, אברהם גרנט, דרור קשטן ואלי גוטמן? ארבעתם אימנו את נבחרת ישראל - תשובה נכונה, אך חלקית!

ארבעתם אימנו את נבחרת ישראל זה נכון, אבל מה קרה אח"כ? הוווו... זה כבר סיפור אחר. כל הארבעה, לא הצליחו להתבסס כמאמנים בכירים בליגת העל. נכון שאברהם גרנט מתארגן על משרות טובות מחוץ לגבולות מדינת ישראל, אבל בואו נודה על האמת – לאברהם תמיד הייתה יכולת לארגן לעצמו ג'ובים בלי שום קשר ליכולת ולהישגים (עיין ערך רומן אברמוביץ'). אפילו צופית, קלטה את הקטע, בסוף.

שלמה שרף, בשנת 2000, אחרי 8 עונות כמאמן הנבחרת, חזר לאמן במכבי תל אביב, שם הבין על בשרו שאף שחקן אינו גדול יותר מהמועדון. חוץ מ... אבי נמני! הוא נזרק עוד בטרם התחילה העונה, עבר להפועל ב"ש, ומאז הוא מתפקד כפרשן מאנפף ועצבני שמפחד מקופמן, ומככב בעיקר ב"בובה של לילה".
דרור קשטן זיגזג בין בני יהודה להפועל תל אביב עד שהודיע: "אינני יכול יותר." תיקון, זה היה מנחם בגין, אבל הנסיבות דומות.
ולגבי גוטמן, אוי אוי אוי, גוטמן. תעשה לעצמך ולקרדיולוג שלך טובה, ופשוט תפסיק את הבושה הזאת. יש אומרים שאפילו שמעון פרס נשבר ממה שקרה בדרבי...

אלי גוטמן בקדנציה שלו כמאמן נבחרת ישראל (ONE - יניב גונן)

אז מה אנחנו למדים מהסטטיסטיקה המוחלטת הזאת? מאמני הנבחרת שלנו לדורותיהם מזיקים לנבחרת קצת פחות ממה שהנבחרת מזיקה להם!

ומכאן , אני מגיע לטיפ של השבוע (בעזרתו האדיבה של חבר טוב - מוטי פ.) -  בואו ללאומית!

באמת!! מה רע בליגה הלאומית?
כאן אפשר לבנות קבוצה בלי שהבעלים יחליט לך באיזה יד תרשום את ההרכב על הלוח בחדר ההלבשה.
כאן, אפשר למצוא שחקנים שהשתן עוד לא עלה להם לראש, או שהמפלס כבר בירידה.
כאן אפשר לקבוע את השעה של האימון בלי שאחראי הממטרות, יגיד לך מתי הוא מתפנה לשירותים ואתה יכול "להעלות את החבר'ה לאימון שיחרור קליל".
כאן אפשר לבצע חילופים במהלך המשחק, בלי שעשרת אלפים אוהדים יגידו לזה שיוצא ולזה שנכנס, מה עשתה אמא שלהם אתמול בלילה.
כאן אפשר לסיים עונה במקום החמישי, ו... רחמנא ליצלן, להמשיך לאמן גם בעונה הבאה.

אז למה זה לא קורה?
משהו בעמדת האימון במקומותינו מייצר "פאסון" לא ברור. הרי גם אלי אוחנה, שחזר ממכלן לליגה הלאומית, כמאמן, מעדיף לשבת ולחמם את עמדת הפרשן. אם הוא מספיק חכם בשביל לתת עצות כל שבוע למוריניו וגראדיולה, למה שלא יילך לבנות מחדש את הפועל ירושלים או את הפועל קטמון. אתם יודעים כמה סיפוק יהיה לו אם יצליח לעלות את אחת מהן לליגת העל?
למה אלי גוטמן, למשל, לא יכול להגיע להפועל פ"ת? להעלות שלושה, ארבעה כשרונות מהנוער המצויין שלהם, להביא כמה שחקני עבר שעדיין עומדים על הרגליים (נניח, יוסי שבחון?, ולהחזיר עטרה ליושנה? מה קרה? זה לא מכובד? לא יאה? למי? למה?

אז אני קורא לכם, יוצאי/פליטי הנבחרות -
בואו ללאומית, תתנתקו קצת מהמצלמות והכתבים שחושבים שבגלל שאימנתם את הנבחרת, הפכתם לפוקימון של המדינה שאפשר לנסות לתפוס אתו בכל שעה של היום.
בואו ללאומית, תבנו קבוצה בריאה שמתבסת על שניים, שלושה שחקנים וותיקים שנמצאים בשלהי הקריירה.
בואו ללאומית, תעלו שניים, שלושה שחקנים מהנוער ותגלו את דור העתיד של הכדורגל שלנו.
בואו ללאומית, תבנו קבוצה מאומנת, משוחררת, לוחמת. תבססו אותה,תתבססו מחדש, ובעוד שתי עונות תעלו לליגת העל.   

תראו את סלובודן דראפיץ' – נתן עונה יפה בבית"ר, מה שעזר לו מאוד... להזרק מהמועדון כאחרון האפסנאים. ומה הוא עשה? הוא החליט לחזור לקבוצת נעוריו (כשחקן) מכבי נתניה בליגה הלאומית. תזכורת- מדובר בקבוצה בהליכי הקפאה שהתחילה את הליגה עם מינוס תשע נקודות!
ואני מבטיח לכם שבעוד חצי שנה מהיום, סלובודאן ייכנס לליגת העל בדלת הראשית, כמאמן של מכבי נתניה. הוא יהיה מאמן מפוכח יותר, מנוסה יותר ובעיקר, גאה. בראבו סלובו!

אז קדימה, עזבו את הפוזה, וותרו על כמה גרושים, ולכו למקום שבו נמצא הלב.
ההולך לאיטו, יגיע בעיתו.

שלמה שרף (צילום: אלי ראול)