'יציבות זה שם המשחק'

לאחר שסיים עבודה של 3 שנים בהתאחדות לכדורגל, כשתוך כדי אימן במכבי הרצליה ובבאקה אל גרבייה, צחי טיאר עדיין לא החליט האם לחזור לאמן כשהוא מחפש אתגר של עשייה עם טווח ארוך. בינתיים, צחי מביא בפנינו טור על מאמני הכדורגל בישראל, עוזרי המאמנים, החלטות ההנהלה והתנהגות השחקנים... שווה לקרוא. טור דעה

אחרי תקופה של 3 שנים בהתאחדות לכדורגל, החוזה של צחי טיאר הסתיים בחודש יולי האחרון כשגם בתקופת העבודה בהתאחדות בחר צחי לקחת אתגרים כמאמן ראשי (מכבי הרצליה ובאקה אל גרביה שנתיים). עם סיום עבודתו המאתגרת באקדמיה לכדורגל של הנשים בישראל, צחי טרם החליט אם לחזור לאמן ואומר: "אם יהיה אתגר מעניין של עשייה ועבודה לטווח ארוך, אחזור לאמן".

צחי טיאר מחפש אתגר של עשייה! (חגאג רחאל)

אבל דווקא עכשיו אחרי כל כך הרבה מקומות שצחי עבד והמון שנים של ניסיון באימון לרוב במועדונים עם תקציבים נמוכים ואין ספור שחקנים שקידם, הגיע המאמן לכמה תובנות והחליט להתייחס אליהם בטור הבא:

היום אי אפשר שלא לשים לב שיש לנו רק ארבעה מאמנים בשנים האחרונות בכדורגל הישראלי, שהצליחו לשמור על יציבות בתפקידם: ברק בכר, דראפיץ' (יחד עם שי ברדה), יוסי אבוקסיס , וולדימיר איביץ' שמתחיל עונה שנייה בצורה לא קלה אחרי אליפות מרשימה. לצערנו, כל שאר המאמנים בכל הליגות לא מסיימים עונה והמספרים על הפיטורים והדרך שזה נעשה (לרוב בצורה לא מכבדת) כבר פורסמו בכל אתר אפשרי.

אז המשותף לכל הארבעה?

מלבד זה שיש להם תלושי שכר ל-12 חודשים מבין הבודדים (בהומור כמובן), כי רוב המאמנים לא מסיימים עונה ויוצאים עם פיצוי כספי מזערי. מקצועית הם המאמנים היחידים אולי היום בשוק שלא מחתימים להם שחקנים שהם לא רוצים, והדבר הכי חשוב יש להם שליטה מלאה על השחקנים שלהם במועדון. השחקנים יודעים שהם קובעים הכל מקצועית ואין פתח מעבר להנהלה או לבעלים מבלי לעבור דרכם. אז נכון, אנשים יגידו שהם הגיעו לזה אחרי הישגים ובנו לעצמם מעמד חזק בעקבות ההצלחות, אבל חשוב להזכיר שגם בטרם ההצלחה ותהליך הבנייה, הבעלים היו סבלניים, האמינו בדרך שלהם ומכאן ההצלחה החלה להגיע.

בבני יהודה יוסי אבוקסיס פיתח ויצר תלכיד, במכבי נתניה משביחים שחקנים ובנו קבוצה יציבה עם שחקנים שרוצים להגיע ולשחק במועדון, בבאר שבע שחקנים שלא הביאו תוצאות בשנה שעברה עפו הביתה וברק בכר נשאר וקיבל כוח לבחור קבוצה חדשה ומכבי ת"א עם המון שחקני בית תוצרת המועדון, הבינו כבר מזמן שכולם חלק מהרוטציה וגם ששחקן כמו אלירן עטר לא מקבל דקות משחק, אף אחד לא פוצה פה.

בשנים האחרונות נוצר מצב שבהרבה קבוצות בליגת העל, בליגה לאומית וגם בליגה שלישית יש לשחקנים לגיטימציה לדבר על המאמנים, לדבר על המועדון, לדבר על האימונים, על שעות האימון  או אורך האימון, התכנים וכדומה...

כמו כן סוגיית עוזרי המאמנים היא גם סוגייה לצערי די הזויה שנהייתה בכדורגל שלנו, במיוחד היום המאמנים לצערי לא מביאים עוזרים שלהם (ברוב הקבוצות) אלא עוזרים של המועדון כי כשמאמן רוצה בתפקיד, אז הוא מתפשר גם בתפקיד עוזר המאמן או ממאמן השוערים (גם לי היה את זה פעם אחת מכל שנותיי, כמאמן אבל לשמחתי העוזר היה איש מדהים).

ברוב המקרים עוזרי המאמנים אינם מתאימים ורובם שייכים להנהלה, שיהיה 'איש מסרים' למאמן, כשהמאמנים לא יודעים מה היכולת שלו או איזה רזומה הוא עבר ומה הניסיון שלו באימון או יכולת העמידה שלו מול שחקנים?!

הדבר הכי חשוב הוא האם בתקופות קשות, עוזר המאמן יתמוך במאמן או שהוא ייתן להנהלה לשמוע מה שרוצים?! לשמוע שאין תוצאות כי חדר הלבשה מפולג או השיטה לא מתאימה ועוד ועוד...  המון סיסמאות מיושנות שאנחנו מכירים כבר...

עוד דבר שלא הזכרנו הוא מה קורה בתקופות משברים מול השחקנים?!

הרי במהלך עונה יש עליות וירידות, הן ביכולת והן ביחסים מול שחקנים. די ברור שהשחקנים שלא משחקים, תמיד מביעים תגובות בשפת הגוף שלהם ולא חשוב כמה דקות קיבלו לפני כן, כשלרוב השחקנים בוכים לעוזרי המאמנים או בעלי תפקידים אחרים בצוות (מעסה, מאמן שוערים וכדומה).

האם העוזר שנבחר על ידי ההנהלה, יהיה אמין מספיק וישתף ויגיד למאמן מה חושבים עליו השחקנים?! או יחזק את השחקן ולא יגיד למאמן שפלוני אלמוני ממורמר (כמובן שעוזר המאמן חייב לעדכן)?

באחד הראיונות של הגדול מכלום באימון, פפ גאורדיולה, דווקא בשנה האחרונה הוא ציין שעם הגעתו למועדון חדש, התנאי הראשון שלו הוא כמובן הבאת הצוות שלו שיודע לשמור עליו ועל הסודיות המוחלטת וסיפר שהם נוהגים לשמור על חדר העבודה שלהם סגור בפני כולם, כולל ההנהלה (שיחות, בניית אימונים, תובנות וניתוח השחקנים, אם זה באופי ואם בווידאו, מקצועית או דיונים עם הצוות הרפואי לגביי עומס המשחקים וכדומה).

צוות אימון חייב כמובן להיות תואם לתקציב הקבוצה וחייב להיות בחירה שלנו, המאמנים.

אז שחקנים יקרים, העונה החדשה כבר בפתח, ההעברות בשנים האחרונות מליגות נמוכות לליגות מקצועניות נהיו די קלות להגעה, המגרשים מלאים בסוכנים, אתרים מלאים בסיקורים ובעלי קבוצות שמחפשים את  'יובל אשכנזי הבא' לליגת העל.

הקבוצות מחפשות את 'יובל אשכנזי הבא' שיגיע לרמות הגבוהות (מני בן ארי)

תהיו מקצוענים! תתעסקו בפחות רכילות וזכרו – יכולת, השקעה ולדעת לקבל מרות ולעבור רגעים קשים מביאים אתכם להצלחה.

ואנחנו המאמנים, בוא נפסיק לקחת קבוצות שאנחנו לא מצליחים להביא את השחקנים שמתאימים לנו, כמובן תביאו את העוזרים שלכם ותבחרו את הצוות שישמור עלינו ויעזור לנו להצליח. גם אנחנו צריכים להיות מספיק הוגנים ולדעת שלא הולך, ועשינו וקיבלנו הכל, להביא את היכולת לעזוב ולהשאיר את המפתחות למישהו אחר וכך זה יהיה הוגן עבור כולם.

להנהלות היקרות או הבעלים, טיפ קטן: אין ספק שזה קשה להחזיק מועדון בכדורגל הישראלי, בכל ליגה שלא תהיה. הכי חשוב שתהיה לכם עונה שתחתימו מאמנים, כדי לעזור להם להצליח ולא לחפש להחליף אותם מהר ולתת למאמן הכל כדי שיסיים עונה ויצליח גם אם דברים לא זורמים בהתחלה ולשחקנים תמיד יהיה פתח יציאה מהסכמים במהלך העונה, כדי שהמאמן תמיד יוכל להחליף אותם במהלך העונה ולא המאמן יוחלף, מכיוון שהשחקן לא טוב או לא מביא מעצמו לקבוצה, במיוחד בחצי הראשון של העונה.

ישנם עוד מספר דברים חשובים בהצלחת הקבוצות:

• יציבות במוסר תשלומים
• יציבות בסגל שחקנים לאורך זמן
• יציבות עם מאמן לתקופות ארוכות
• יציבות בהחלטות (!) ולא אחרי כל חודש לא טוב לפרק קבוצה ולהתחיל להשתגע מהמלצות של סוכנים, כתבים או מקורבים שרוצים להחליף את המאמן במאמן אחר.

אלה הם הדברים להצלחה!!!

בקיצור, עופר טלספפה וסקציה נס ציונה זה המודל של השנים האחרונות.

מאמנים, שחקנים, הנהלה בהצלחה! ושתהיה עונה פורייה!

***טור זה הינו טור דעה***

צחי טיאר נותן טיפים לעבודה בריאה ויציבה בקבוצת כדורגל (מאור אלקסלסי)