מ.ס דימונה מבשלת את המתכון הבטוח לירידת ליגה

אומנם מ.ס דימונה משחקת בליגה השלישית בישראל, אך בכל שבוע היא מספקת לא מעט אירועים כמו קבוצות בליגות הבכירות יותר, רק ש-שום דבר חיובי לא קורה שם. הפוליטיקה חוגגת באצטדיון, חדר הלבשה מפורק, בעלי תפקידים מתפטרים בזה אחר זה, מאמן שלא מביא תוצאות, ואחריו מגיע מאמן שלא מצליח להביא חיזוק ראוי. האם מ.ס דימונה בדרך לירידה? כל הסיבות למפולת המועדון

מ.ס דימונה הוא מועדון ותיק בליגות הנמוכות, יש לו מתקן אימונים מסודר, קהל אוהדים, תמיכה של העירייה ותקציבים שקבוצות אחרות היו רק חולמת עליהן. אז איך מועדון שיש לו את כל התנאים להצליח הופך לכישלון חרוץ? ומדוע כספי ציבור שהיו יכולים להיות מושקעים לפיתוח תחומים אחרים נשפכים על הכדורגל? לקבוצה מחלקת נוער כושלת, קבוצה בוגרת ללא זהות מקומית וללא עתיד, ראש עיר שמשקיף מלמעלה ומחליט החלטות - ומחזיק תיק ספורט שמנותק מהמציאות וחולם על הליגה הלאומית. 

 

1. כל עוד הפוליטיקה מעורבת בספורט, הכדורגל בדימונה לא יצליח:

מ.ס דימונה זו קבוצה ציבורית שמתנהלת בתמיכת העירייה וממומנת מכספי ציבור. ראש העיר בדימונה תומך בכדורגל ובספורט, אך לא ברור איך אדם שחורט על דגלו את הצלחת הספורט מחליט כל פעם מחדש החלטות חשובות ולא נותן לבעלי תפקידים את האפשרות לנהל ולעבוד, כשכל קשר בינו לבין כדורגל מקרי בהחלט. ראש העיר מתערב בניהול הקבוצה, מו״מ מול שחקנים ובחירת מאמנים.

 

ההחלטות שהוא לכאורה לוקח הן לא תמיד נכונות למועדון, וכראייה לכך העונה הנוכחית. דימונה לא רשמה העונה תבוסות, הליגה כ״כ חלשה ובניהול והחתמות נכונות היא יכלה להיות קבוצת צמרת. אך רק בדימונה ראש העיר רוצה להביא הצלחה, עם האנשים שלו בלבד! בנוסף אליו, מחזיק תיק הספורט אסי איפרגן, איש בעל אג׳נדה לקידום צעירים, אך רצונות לחוד ומעשים לחוד. ומאז כניסתו לתפקיד לא הורגש בעיר, ולא עשה שום צעד משמעותי לקידום הכדורגל והצעירים בדימונה, בעיקר כי אין לו את הכלים לכך והנהגת העיר לא מאפשרת לו לקחת חלק בהחלטות. 

 

אם פוליטיקה מעורבת בספורט- מתכון לכישלון (צילום: באדיבות דן בונבידה 24dimonews)

 

2.  4 הנהלות בחמש שנים, ו-7 מתפטרים בסיבוב אחד: 

דימונה מוכיחה כל עונה מחדש שהיא הקבוצה הכי לא יציבה בליגה א׳, שלא מבינה את המושג ״דרך״ שיש לסלול ולצעוד בה גם אם זה אומר שיש בה מהמורות. דימונה שברה שיא והחליפה ארבע הנהלות בחמש שנים ורובן כשלו בתפקידן, מה שהוביל לשתי עליות ליגה אבל גם לירידת ליגה, וככל הנראה ירידה אחת נוספת. שיא נוסף נשבר בכמות המתפטרים בסיבוב אחד, זה התחיל מהדובר ערן בן לולו  אבי בוחבוט המאמן שהבין שאם לא יתפטר בעצמו כנראה שיפוטר, משה סטלקר המאמן שהתפטר וחזר בו ואז התפטר בשנית, אשר חפר מאמן הכושר, שמוליק אטיאס יו״ר הקבוצה שהחזיק קדנציה קצרה מאוד, ישי קוסקאס שמונה לנהל הקבוצה אך בחר לעזוב (יחד עם בנו השוער הצעיר) ולקינוח הגיזבר אבירז שהחליט להניח את החוזים על השולחן. 

 

3. מאהוד כחילה ועד רונן ווינשטיין: 

בדימונה לא זוכרים חסד נעורים למי שעושה טוב לקבוצה, אלא מעדיפים לעשות שיקולים שלאוו דווקא תאומים את הדנ״א של המועדון. בעונת 15/16 אהוד כחילה העלה את דימונה לליגה א׳, שם היא החזיקה שנתיים כיאה למועדון שמוכיח חוסר יציבות. בעונת ירידה זה היה ברור שלשם זה מושך כבר מהמחזורים הראשונים (בדיוק כמו בעונה הנוכחית). ההתנהלות הייתה כושלת, כחילה התפטר מאוחר מדי, והגיעו לכאן שכירי חרב כדי לחלוב את הפרה שנקראת מ.ס דימונה. מאז עברו הרבה מים בנהר, ובסיום אותה עונה אימן את הקבוצה אותו אבי בוחבוט , שרשם עם הקבוצה ירידה, אך משום מה בוחבוט מצא את עצמו שוב מוביל את הקבוצה העונה למרות שאין לו שום אחוזי הצלחה בליגה א׳.

 

עונה לאחר מכן הגיע לכאן מוטי דהאן, מאמן מצוין וערכי שהצליח להוביל את הקבוצה בתום סיבוב אחד למקום השני כשהמטרה הייתה פלייאוף עליון בלבד, אך בדימונה אין דרך ומיד בא התאבון לנסות לעלות ליגה, והראו לדהאן את הדרך החוצה וגם שילמו בגדול. רונן ווינשטין הגיע אחריו ובמקום להוביל את הקבוצה לעלייה, היא סיימה במקום הרביעי. אותו ווינשטיין נקרא לדגל ומאמן כעת את הקבוצה. אשתקד שמעון ביטון הגיע, ולא בכדורגל גדול הצליח לרשום עלייה, אך לא זכה לקצור את הפירות העונה ומשם הכל היסטוריה. אותו בוחבוט אימן את הקבוצה עד לפני המחזור הקודם וכשל כישלון גדול. כעת ווינשטין ינסה לעשות את הבלתי אפשרי ,למרות שגם לו אין אחוזי הצלחה בליגה א׳. 

 

רונן ווינשטיין, לא הצליח להביא לדימונה חיזוק ראוי. האם ישאיר את דימונה בליגה? (צילום: מני בן ארי)

 

4. ניהול מו״מ כושל, והחתמות שלא תואמות את הדנ״א של המועדון: 

המאמנים הגדולים ביותר שאומרים ש״נבחרת מנצחת לא מחליפים״, אבל במקום להשאיר את חומר השחקנים שהעלה את הקבוצה ליגה, יחד עם כמה חיזוקים הראו לכולם את הדרך החוצה. דימונה ניהלה משא ומתן כושל, הבריחו מכאן שחקני בית מקומיים, ושחקנים שהפכו להיות שחקני בית. ומלבד בודדים שנשארו,המועדון החתים שחקנים שאף אחד לא מכיר, רובם מתאימים לליגה ב׳ ומטה שבאו לקחת כסף (אותה רוטינה חוזרת), ולא נעשתה שום החתמה מרשימה העונה, מלבד גל צרויה ששיחק ברמות הגבוהות, ולגבי יכולתו ובליגה א׳ ימים יגידו.

 

דימונה הבינה שהיא צריכה לרענן את השורות והחזירה רונן ווינשטיין, אך למאמן אין מספיק קשרים והוא לא הצליח להביא לכאן אפילו שחקן אחד שנחשב לחיזוק, כשהיום נגמר חלון ההעברות. והיחידים שהגיעו לכאן הם: נוי חדד שחקן אנונימי, יוסף טוואבה ודור חיו חמו, כאילו שהחתימו כל שחקן שפשוט שוחרר וחיפש קבוצה חדשה כדי להרגיע את המערכת.

 

בנוסף לכך, הטעות הגדולה ביותר שדימונה עשתה היא לאפשר לגל נבון השוער, לעשות כל שעולה על רוחו ללא שוער שיהווה תחרות. וברגע שהגיעה הצעה מליגה א׳ הוא הראה חוסר מחוייבות ואף דרש לכאורה ההעלאה משמעותית בשכר, וגם כשקיבל לכאורה דרש יותר. אם הייתה פה דרך כנראה שהוא היה יושב כיום ביציע. דימונה החזירה לשורותיה את אפיק מדלסי, אך היכולת שלו לא תואמת את ליגה א׳. 

 

5. מיקום גיאוגרפי בעייתי, ומחלקת נוער רקובה מהשורש: 

אף הנהלה לא עצרה לרגע כדי להסתכל על מחלקת הנוער שרקובה מהשורש וזקוקה לחריש עמוק!! אם לפני כמה שנים היו מתחילים לבנות פה תשתית, כנראה שכבר עכשיו היינו רואים ניצוצות של דור עתיד. במקום זאת הראו לשחקנים המקומיים את הדרך החוצה, והזהות המקומית היחידה שנשארה בקבוצה היא הקפטן משה אסולין וגל צרויה שנמצאים כבר בשיא הקריירה. כל הנהלה העדיפה להתרכז בקבוצה הבוגרת ונתנה ביטוי למושג ״שכירי חרב״ ואפשרה לשחקנים שמרוויחים סכום מסוים במרכז הארץ, להרוויח פי ארבע כאן בקבוצה. דימונה משלמת מחיר מאוד כבד על המיקום הגיאוגרפי שלה, וכל עוד לא יגדל פה נוער הכדורגל יפשוט את הרגל. 

 

לראייה, לדימונה יש קבוצה נוספת בליגה ג׳ מכבי דימונה, שמורכבת אך ורק מדימונאים וותיקים ומנוסים, יחד עם שחקנים צעירים שמשום מה לא קיבלו במה או כלים לשיפור במ.ס דימונה. במקום שהקבוצה תהיה קבוצת בת, אין קשר בין המועדונים. ואותה קבוצה שמלאה בזהות מקומית מתוקצבת בפחות ממאה אלף ש״ח, תעודת עניות לכדורגל בדימונה. 

 

משה אסולין, בין השחקנים המקומיים היחידים ששרדו במועדון (צילום: דן בונבידה באדיבות 24Dimonwes)

 

6. מפגשים עתידיים: 

דימונה צריכה לרכז את כל הכוחות האחרונים שלה בלנסות ולהישאר בליגה, מטרה שלא אפשרית בכלל עקב הסעיפים הקודמים. אחרי סיבוב כושל שבו רשמה ניצחון אחד בלבד ממתינים לה לא מעט משחקים קשים. ביום שישי היא תפגוש את שמשון כפר קאסם קבוצה שנבנתה פי שלוש מהתקציב שלה, עם סגל שחקנים נוצץ ומנוסה כמו סיראז׳ נאסר, משה סולימנוב, עידו אקסרבד ועוד. לאחר מכן היא תשחק במשחק השלמה מול בני לוד המתחזקת שמוכיחה לנו שלא אמרה את המילה האחרונה, התחזקה בשחקנים ויש לה מאמן מצוין שמשחק פתוח ללא פחד. והמחזור הבא אחריו הוא מול אזור לקרב תחתית לוהט, עוד קבוצה תחתית שמוכיחה לליגה שהכל יכול להשנות, ויש לה שחקנים כמו קובי כהן ותומר בן חיים שיעשו את העבודה. 

 

אם מ.ס דימונה תרד ליגה מישהו יצטרך לתת את הדין בסיום העונה, ולהסביר כיצד כספי ציבור נשפכים פה על כדורגל כושל בזמן שבדימונה יש נזקקים שנפגעו ממשבר הקורונה. מה שבטוח כל השתלשלות האירועים בשנים האחרונות הוא שכר הלימוד שלה בתקווה שמישהו שם למעלה יתעטש ויביא לשינוי. 

מ.ס דימונה בעונת העלייה (צילום: יגאל צריקר)