קרית מלאכי הגיעה למשחק עם יתרון הביתיות, אך גם עם חיסרון, שלטעמי היה בעוכריה במשחק האחרון, בדמות שני ההפסדים הקודמים ליפו במהלך העונה. היתה לי שיחה לפני המשחק עם אחד מאוהדיה השרופים של יפו, וחבר קרוב שלי, ששאל אותי האם יש אפקט פסיכולוגי לעניין. אז דוד, הנה התשובה. ראיתי את חוסר הביטחון של שחקני קרית מלאכי דווקא אחרי שער היתרון שלה והנסיגה המוקדמת אחורנית, בניסיון לשמירה על התוצאה, ועל כך ארחיב בהמשך.
אני חייב בהזדמנות זו לציין את שני מחנות האוהדים, שכל אחד בדרכו ניסה להניע את קבוצתו. אז נכון שהיו קצת קללות וגידופים במהלך המשחק בין הצדדים, אבל בסיום המשחק, גם אוהדיה של קרית מלאכי הודו שקבוצתם עשתה עונה מצויינת, ונפרדו מהשחקנים בצורה מכובדת ויפה.
עידן דויד בדרך לכיבוש עוד שער. צילום: אנס אבודעבס
קרית מלאכי:
פתיחת המשחק היתה מצויינת מבחינתה. הקבוצה הניעה את הכדור בשקט ובביטחון, תוך העברת הכדור מקו ההגנה בצורה מסודרת, דרך הקישור עד ההתקפה. השליטה בקצב המשחק והביטחון הביאו את שחקני הקריה למספר מצבים, ואפילו לשער שנפסל, שהכניס עוד קצת ביטחון בשחקנים. כאן היה הזמן לראות את עבודת המאמן הטובה שעשה דקל מלכה במשך העונה, ואת הסיבות להיותו מועמד לגיטימי למאמן העונה. בדקה ה-30, כל קרית מלאכי חגגה כאשר אלקיים ( קשר אחורי ברמה גבוהה, בעל טכניקה טובה עם הכדור ) עצר ניסיון תקיפה של יפו, וב"טאץ'" עדין הוציא כדור שמאלה לאורן בן לוי, אקס יפו, שדהר עם הכדור כמו שהוא יודע ואוהב ( אני מדבר מניסיון כמאמן שלו בעבר ), והוציא כדור רוחב לאלירן אסאו, שבנגיעה אחת חזקה הרשית. מהלך מהיר וחד, שלדעתי, גם מתורגל באימונים – יפה לראות. כעבור חמש דקות בדיוק ( הסטטיסטיקה בכדורגל מדברת על חמש הדקות קריטיות אחרי כיבוש שער, שבהן יש עוד גול או החמצה של אחת הקבוצות או של שתיהן – תבדקו אותי ), אלירו אסאו נשלח לעימות ישיר מול עדי בוייטר (מצוין) וכשל. אני בטוח שהמשחק היה מקבל תפנית אחרת, אם התוצאה היתה 0:2 בשלב זה, אבל אולי זה מה שיפה בכדורגל, שאין בטוח- הכל יכול לקרות. מרגע זה, חזרה אחורה קרית מלאכי, והיה נדמה שהם כבר רוצים לשמוע את שריקת הסיום ( אפקט ההפסדים?). בכך קרית מלאכי למעשה החזירה את מכבי יפו לעיניינים .
בדקות האלה, שחקני הקריה ניראו מבולבלים ומבוהלים, כשהעיפו כדורים לכל עבר, במקום להמשיך ולהניע את הכדור בצורה מסודרת. שער השיויון, שנכבש בדקה ה-45, אחרי עבירה מיותרת, לא הוסיפה לביטחון של השחקנים. למחצית השנייה עלתה קרית מלאכי מהוססת, קיבלה עונש אחרי שלוש דקות, והתחילה לרוץ אחרי יפו, וזה קשה יותר. במצב של פיגור, היה מתבקש חילוף והכנסת חלוץ, או שינוי מערך ל- 4-4-2, עם הפעלת לחץ על מרכז ההגנה של יפו. אך לצערם של כולם, זה לא קרה, וחנן אלקיים לבדו מול צמד הבלמים, סבג ועמיאל, לא הספיק. אחרי שכולם עלו להתקפה, יפו עשו את ה-1:3, שסגר סופית את העונה.
עמדת המאמן : דווקא במשחק החשוב הזה, דקל מלכה לא הביא את מיטבו ואיחר בתגובות, לרבות החילופים שלא עזרו. לא נורא דקל, אתה מאמן צעיר וניסיון נרכש עם השנים. בהצלחה בהמשך.
דקל מלכה. לא הביא את מיטבו למשחק מול יפו. צילום: אנס אבודעבס
מכבי יפו:
מכבי יפו נמצאת במומנטום ובכושר טוב ברגע הכי מתאים – שלב ההכרעה של הליגה. יפו הציגה משחק טקטי, והמשמעת טקטית של כל השחקנים ראויה להערכה, כשכל אחד מהם יודע את תפקידו, וכולם ביחד רוצים ורצים. לא פעם אמרתי שיפו לא נראית מחוברת ומחוייבת למטרה ולמועדון, ובמשחק האחרון, החבורה של אוננה הראתה את ההיפך, לשמחתם של האוהדים וההנהלה. דווקא בפיגור, השחקנים דחפו את הכדור ואת עצמם קדימה, כדי להשיג שיויון, וכמה שיותר מהר, כדי שהמשחק לא יברח, והם הצליחו בכך. אמרתי גם לא פעם, ששחקן כמו יאיר כהן צדק חשוב לקבוצה, ובמיוחד כשהוא מחייך ובטוח במעמדו. במשחק האחרון, שוב זה הוכיח את עצמו, כשהוא נמצא כמעט בכל מקום, מעורב בשני שערים וכובש שער מדהים מ-30 מטרים. כאן גם צריך לומר מילה טובה לאוננה ולבורשטיין על הקרדיט שהם נותנים לו, כי לטנגו צריך שניים.
את המחצית השנייה התחילה יפו עם פריצה סוחפת של שוסט, אחרי מסירה מצויינת של, מי אם לא, כהן צדק באגף ימין, שהסתיימה בקרן, ומשם הגיע ה-1:2. יפו המשיכה להפעיל לחץ עוד כמה דקות, וכפי שקרה לקרית מלאכי, גם הם ירדו להגנה וסגרו הרמטית את הרחבה. עדי בוייטר, אחראי במידה רבה לשמירה על היתרון, במשחק מצוין, שכלל יציאות מתוזמנות,הצלות מרהיבות, אומץ וכיוון שחקני ההגנה בדקות הלחץ.
עדי בויטר. יש לו מניות רבות בהצלחה של יפו מול קרית מלאכי. צילום:אנס אבודעבס
שחקני יפו הראו שוב שסבלנות משתלמת, וכשסוגרים היטב ויוצאים למתפרצות (והפעם גם כובשים), המשחק לא תמיד חומק מהידיים. למכבי יפו יש "שחקן נכס" בדמותו של סולי צמח, שאולי איננו מהכוכבים הגדולים, אבל העבודה שהוא עושה במגרש, כשהוא משרה שקט ומכווין את השחקים האחרים, בעצם נותנת ביטחון לאחרים לצאת קדימה, ובמיוחד נהנה מכך יאיר כהן צדק. זה מזכיר לי קצת את שיטת המשחק של נבחרת צרפת, כשזו זכתה ביורו ובגביע העולמי, והביאה את שיטת היהלום, שהיתה בעצם שמירה על זידאן על ידי שלושה קשרים אחוריים שזזו איתו לכל מקום ונילחמו על החזרת הכדור ושליטה במשחק. נכון שסולי צמח לא פטי, ויאיר כהן צדק הוא לא זידאן, אבל לחלום מותר, לא ?
זהו, המשחק הזה הוא היסטוריה וכבר הראש של אוננה את בורשטיין עסוק בשאלה, איך להנחית את החבר'ה בחזרה לקרקע, וכיצד להתכונן לקרב המאוד לא פשוט נגד אסי גלבוע, עם מאמנה המוערך, פליקס נעים . שיהיה בהצלחה !
עמדת המאמן : הניסיון והשקט של אוננה ובורשטיין עשו את ההבדל, ועל כך הם ראויים לשבחים. מילה על אוננה: הוא היה בעברו מהסמלים של מכבי יפו, חלוץ מצויין שקט וצנוע ( כמו כל הבולגרים). הוא הגיע במהלך העונה כדי לעזור, וגם את זה הוא עושה בשקט. כשנשמעה שריקת הסיום, כשכולם רצו לקהל, אוננה עשה את דרכו לחדר ההלבשה, בשקט ובצנעה, כאילו לבשר לכולם שיש עוד עבודה לעשות.
משה אוננה. הניסיון והשקט עשו את ההבדל. צילום: אנס אבודעבס
