"לעולם לא תצעדי לבד...", זה המשפט הראשון שעבר לי בראש בתום 90 הדקות של המפגש המעניין הזה, כשראיתי את אוהדי קביליו יפו עומדים דקות ארוכות, מריעים בשירי "אנחנו אוהבים אתכם", קוראים בשמו של כל אחד ומעניקים כבוד ראוי לשחקני הקבוצה, להנהלה ולצוות המקצועי על סיום עונה מופלאה. כקואוצ'ר לספורט, אני יכול לומר לכם בבטחה - מחזות מסוג זה הם לא דבר מובן מאליו במחוזותינו - שאפו גדול לקהל של יפו.
בין לבין היה גם קצת כדורגל, ואם להיות מדוייקים, נכון יותר יהיה לומר שצפינו בהתמודדות שהתנהלה 'במעמד צד אחד'. שתי קבוצות שרצו (כמו במשחק הראשון) שני דברים שונים בתכלית: ליפו היה חשוב, באופן טבעי, ניצחון בכל מחיר ובכל דרך ואילו הכח רצתה ששריקת הסיום תישמע עוד לפני ששריקת הפתיחה נשמעה. לכולם מסביב היה ברור דבר יחיד ועיקרי: הכח עמידר ר"ג תגיע עם חששות למשחק, כי רק לה היה מה להפסיד. ובכל זאת, תצוגה חלשה ביותר כמו שנראתה ב'וינטר' ביום שלישי, לא ראיתי המון זמן ועל כך ארחיב בהמשך.
"לעולם לא תצעדי לבד" מכבי יפו...(צילום: אנס אבודעבס)
מכבי קביליו יפו
הקברניטים, אוננה ובורשטיין, פתחו בהרכב שסימן את המטרה למן ההתחלה - מוחמד חטארי החסון כחלוץ מרכזי במקום מולכו הצעיר (שזה הזמן לאחל לו שירות קל ונעים בצה"ל עם גיוסו שחל בימים אלה), וסוהייב פריג' המהיר במקום מאור מרציאנו. אני בטוח שהצוות המקצועי עשה את שיעורי הבית והיה מוכן ודרוך, אבל כמו במשחק הקודם, כבר בדקה השנייה, בעקבות רפיון בהגנת יפו, היא התחילה 'לרדוף' אחרי הכח, והמשימה נהייתה קשה יותר. היפואים הניעו את הכדור, רק שהפעם עשו זאת טוב יותר, מהיר יותר וטכני יותר, כשהמטרה היתה ונשארה לספק כדורי עומק מסוכנים לחטארי, ומשם לקוות לסיבוב ובעיטה שלו, סחיטת עבירה באזור המסוכן של רחבת ה-16 מטרים או העברת הכדור מחטארי לשחקני הקו השני שהגיעו מאחור. כל זה גם קרה בפועל, מה שמעיד באופן ברור על עבודה טובה של חטארי כשחקן ציר ועל משמעת טקטית ראויה של שחקני יפו מול הוראות הצוות המקצועי. ככל שנקפו הדקות, הנעת הכדור של יפו השתפרה באופן ניכר, אך נותרה איטית מעט ואיפשרה לכל שחקני הכח להתארגן מאחורי הכדור ובעצם לעשות בונקר שלא היה מבייש את הפועל יהוד האגדתית..
הקישור היפואי – כולל סוהייב פריג', עידן דוד, ליעד ברקוביץ ויאיר כהן צדק – נע יותר בחצי המגרש של הכח, כשרק סולי צמח נשאר מאחור. בשלב הזה צריך לומר עם יד על הלב: יפו עשתה כל מה שניתן. 4 בעיטות של כהן צדק, נסיונות (בכמות לא מספקת) לעשות תנועה וליצור הזדמנויות דווקא מהאגפים בהגבהות לעבר חטארי ללא הצלחה ואף נסיונות להיכנס דרך נתיב האמצע, אך לשווא. כשתוקפים עם הרבה שחקנים, נחשפים למתפרצות וזו בדיוק היתה המגמה בשלהי המחצית, אבל הכח לא ידעה לקחת, חלק מכך עקב יהירות של יוגב בן סימון בגישה לכדור.
בפתיחת המחצית השניה היה חייב להתבצע חילוף, שבו ייכנס לשדה חלוץ נוסף על חשבון קשר אחורי, כדי להפעיל עוד לחץ במרכז. היה גם צורך לתת הוראה לדוד ולפריג' לפתוח את המשחק לרוחב, לקווים, כדי לנצל את הכישרון והמהירות שלהם ב'אחד על אחד' וגם כדי להגיע לקו הרוחב ולשחרר כדורים לחטארי ולחלוץ הנוסף, אך משום מה החילוף התאחר, הזמן היקר חלף, אבל כך בדיוק הגיע שער השוויון של חטארי.
בסיום אומנם תיקו שלא הספיק ליפו לעלות ליגה, אבל הוא שווה ערך לניצחון גדול של השחקנים ומחמאות רבות שלוחות על אופי ונחישות. שלוחות, גם כן, ברכות לצוות המקצועי - משה אוננה, גבי בורשטיין ואחמד סקחפי - על הכנה מצוינת למשחק.
השורה התחתונה על המאמנים, משה אוננה וגבי בורשטיין
האיחור בחילופים הוציא את העוקץ משטף המשחק, אך בפירוש לא היה הגורם לתיקו.
גבי בורנשטיין, מאמן יפו, האם יעמוד על הקווים בעונה הבאה? צילום: אמיר דבי.
הכח עמידר ר"ג
הכח הגיעה עם חששות והמון לחץ שהתפרץ החוצה כבר בדקה השנייה עם היתרון של עומר רפס. בכלל, היה ניראה כאילו רק עומר רפס הגיע להתמודדות החשובה: הוא היה היחיד שניסה ליזום, למסור, לסכן וכמובן גם להבקיע. שאר השחקנים היו על המגרש במטרה אחת - להעיף כדור מהאיזור המסוכן, ואם אפשר אז כמה שיותר רחוק.
סלוניקי ורפס חוגגים שער להכח. (צילום:לירן דורף)
בדרך כלל, כשמובילים ועולים ליתרון של שני שערים, השאיפה היא להניע כדור, להכתיב את קצב המשחק ולהתיש, תוך כדי, את היריב. אחרי שעושים את זה, מנסים להגדיל את התוצאה, אבל הכח נגמר להכח: לא רק שלא הניעה כדור היא אפילו לא ניסתה!! יכולנו לראות 2-3 מסירות שבסופן הרחקה סתמית עמוק לחצי המגרש של יפו. כמובן שאי אפשר לבוא בטענות למגרש לא טוב או קטן מדי שמנע אפשרות לשחק טכני ומסודר יותר.
הכח שיחקה בעצם שתי דקות, הבקיעה שער מהיר, והשאר – היסטוריה. במקום לשמוח כמו ששחקני הכח חגגו לאחר השריקה, הייתי מציע להם לעבוד קשה בפגרה כדי להגיע מוכנים וטובים יותר לעונה הבאה.
השורה התחתונה על המאמן, מאיר סומך, בסך הכל סומך העביר וניהל את המשחק בצורה טובה. בנוסף, הוא התאים את עצמו למהלכים ולקצב כשהכניס קשר אחורי נוסף בדקות האחרונות כדי לנעול את מרכז המגרש.
בהצלחה לכולם, פגרה נעימה, ולהתראות בשנה הבאה!
עדי לוי, קואוצ'ר ספורט
