העונה הסתיימה באופן רשמי והושלמו העולות והיורדות בכל הליגות. המטרה לשמה התכנסנו היא לומר, בין השאר, שאין ספק שליגה א' דרום סיפקה עניין רב, תחרותיות הוגנת לשמה וטכניקה טובה יותר משנים עברו. כבר אמרנו כאן עוד קודם שההתמודדות במשחקי הפלייאוף הוכיחה את עצמה, הן בתחתית והן בצמרת, ובעניין הזה מגיעות מחמאות רבות לנציגת הליגה שם, מכבי קביליו יפו,שהשלימה פלייאוף פנטסטי, ולדעתי, הקבוצה מיצתה עד הסוף את חומר השחקנים והפוטנציאל שהיה טמון בהם. צריך לזכור דבר חשוב בעניין הפלייאוף: קבוצה מליגה א' מתמודדת מול זו מהליגה הלאומית וקבוצה מהליגה הלאומית מתמודדת מול זו בליגת העל – מדובר בסדרה של שני משחקים מעייפים מאוד, פיזית ומנטלית , במיוחד שסגל השחקנים אינו ארוך ואיכותי במידה שווה, הרוטציה קצרה יותר והקצב והפיזיות נוטים תמיד לטובת הקבוצות הבכירות שמגיעות עם נסיון במשחקים מול קבוצות ברמה גבוהה, כושר גופני עדיף ונסיון (אנחנו יודעים עד כמה חשוב הנסיון של שחקנים במעמדים כאלה). חשוב לציין, שאחרי הרבה שנים של חוסר וודאות ששילב דעות רבות מכאן ומכאן של אנשי כדורגל, יפו נתנה תשובה - לפחות במשחק אחד חשוב וישיר הליגה הדרומית גוברת על הצפונית.
מכבי יפו, השלימה פלייאוף פנטסטי..(צילום:אנס אבודעבס).
עונת 2010/2011 נתנה להפועל ירושלים את האליפות והעלייה בצדק. הקבוצה נבנתה בתקציב ענק באופן יחסי לליגה השלישית בטיבה ולשאר הקבוצות, המועדון החזיר את רוב שחקני הבית שלו והניהול השוטף הראוי לציון של המנכ"ל, גיל רז, יחד עם הגב החזק של האחים סאסי מאחור, נתנו למועדון יציבות. חשוב להזכיר שהמועדון לא פתח טוב את העונה אך ההתנהלות והשקט התעשייתי בחסות ההנהלה, איפשרו למאמן, לופא קדוש, להתרכז בעשייה והשגת המטרה.
נדרים עכשיו לאילת. בני אילת, לדעתי, נושאת התואר הבלתי מעורערת של ה'הפתעה הנעימה של העונה' - קבוצה שהציגה משחק התקפה קטלני עם שחקנים בעלי יכולות אישיות ברמות גבוהות כמו אבי מלכה ועידו אליהו, שהבדיל את הקבוצה של איברהים אבו רקייק משאר הקבוצות שהתמודדו במעלה הטבלה, והסביר בנוסף מדוע כבשה אילת 45 שערים (מקום שלישי בליגה).
איברהים אבו רקייק, היה אחראי ל ה'הפתעה הנעימה של העונה' (צילום: רועי אסרף)
גם התחתית סיפקה מתח ועניין עצומים, כיאה לליגה תחרותית: צפרירים חולון, נחלת יהודה, מרמורק/רחובות, טייבה וקרית גת סומנו כבר בשליש הראשון (החלש להחריד שלהן) כקבוצות שייאבקו על חייהן. כנראה שמי שאמר 'הטבלה לא משקרת' באמת היה איש חכם, וחמש הקבוצות הללו קיבלו בפנים מציאות של עונה שלמה. שמשון בני טייבה - מוסר תשלומים מצחיק, חוסר יכולת לחזק את הקבוצה ועזיבת שחקנים בחלון ההעברות, גרמו לקבוצה להבין די מהר שהיא תהיה ליורדת הראשונה.
צפרירים חולון - חומר השחקנים שלה היה ראוי להישארות בליגה, אך בעיות כלכליות (שוב מדובר במוסר תשלומים שלא מתאים לרמות האלה), כדור שלג של תוצאות לא טובות, חוסר אמון של שחקנים (שגרר בעיה מנטלית קשה) והפסד משפיל בשלב המאני טיים של המשחק גורלי מול נחלת יהודה, שהיה אמור להיות משחק ההישארות – כל אלה לא הותירו ברירה. בכדורגל אין קסמים. חשוב להוסיף, לצערה של חולון, שהחלפת המאמנים בשורותיה, לא הביאה לשום שינוי במועדון.
היורדת השלישית, נחלת יהודה, פתחה את העונה בצורה קטסטרופלית מבחינת תוצאות, אך בשליש האחרון חל שיפור גדול שהצליח להביא את הקבוצה לדבר הבלתי ייאמן מכולם - הגעה למשחקי המבחן על חשבון צפרירים חולון. ואולם, דווקא מול יריבה נוחה מליגה ב', מועדון ספורט אורתודוכסים לוד, ראינו שהכוחות המנטאליים הפיזיים שהשחקנים אספו במשך עונה שלמה של מתח ולחץ, לא עמדו יותר לטובת שחקני נחלת יהודה והקבוצה נשרה לליגה הרביעית.
אלמוג ספיר (מימין) "לפעמים ירידת ליגה מביא לבנייה מחדש של המועדון" (צילום: לירן דורף)
ולסיכום, נאמר כך. קבוצות התחתית נכחו לדעת שאין מחיר להכנה טובה ומוקדמת בתחילת עונה, שקט כלכלי וצבירת נקודות לימים קשים. בואו נזכור, לפעמים ירידת ליגה של מועדון יכולה להביא להפקת לקחים, כיסוי חובות ובניית המועדון מחדש עם שחקנים צעירים (ראו מקרה בית"ר כפר סבא, העולה החדשה לליגה א' דרום - המתכון אצל אלמוג ספיר).
שנדע רק בשורות טובות וחופשה נעימה,
צחי טיאר
