אילן טל, החלוץ שאייש את החוד של עירוני קרית אתא בעונה החולפת, כבר מתכונן לעונה הבאה. הוא עדיין לא יודע היכן ישחק, אבל הצעות – ברוך השם - יש. ומלבד זאת, מתי בפעם האחרונה שמעתם על מלך שערים, עם שבעה עשר כיבושים, שמתקשה למצוא קבוצה? לא במקרה שלנו ובטח שלא אצל אילן טל. גם לא בגיל 33. "ישבתי עם כמה קבוצות כבר למשא ומתן, שמעתי את ההצעות והשמעתי את ה'אני מאמין' שלי", אומר טל, "בשלב הזה, אני עדיין מנסה להבין מה יעשה הכי טוב לאילן טל ואחרי זה נחתום. אם הייתי רוצה קבוצה לעונה הקרובה, הייתי סוגר מזמן. זה הכי קל, אבל זה לא מה שאני רוצה לעשות. אני רוצה להיות שלם עם זה".
אילן טל מושיע תמיד את המצב. (צילום:יניב ליכט)
בבית משפחתו במושב בן עמי הקסום שליד נהריה, הקטנים של אילן טל לא מפסיקים לצעוק בהתלהבות: "אבא! אבא!", מרגישים מחוברים אליו מאוד. אורפז כבר בן שמונה, אולי מתכנן להיות היורש של אבא, והדר בת השנתיים – היא כנראה תיצמד יותר לאמא, לאתי, "אהבת חיי", כך הוא קורא לה. "זה מקום באמת מושלם לגדל בו ילדים, זו אחת הסיבות שאנחנו כאן", אומר טל, "אבל לחשוב שבפתיחת העונה הייתי נוסע מכאן להתאמן אצל מכבי אום אל פאחם כל יום, זה מטורף. זו אחת הסיבות שעזבתי שם. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. כדורגל זה לא הדבר היחיד והעיקרי שקיים, זה לא כמו פעם". טל פתח את העונה, כאמור, באום אל פאחם, ועזב אותה במחזור התשיעי, לא לפני שכהרגלו הותיר את החותם המורגש ביותר – שישה שערי ליגה ושניים בגביע. חלוץ גדול היה, וכנראה גם יישאר לפחות בתקופה הקרובה.
אילן טל(בלבן) בתקופה שהיה באום אל פאחם. (צילום:יניב ליכט)
ברגע שאנחנו מזכירים בשיחה את אום אל פאחם, אנחנו מתחילים לדבר גם על מה שהלך לצידה – המזומנים. "היה תקציב עצום שם, והשאיפות היו ברורות, אבל צריך להבין שלכל דבר בחיים במיוחד בכדורגל, יש מחיר", מסביר טל, "אם בחרתי לשחק בקרית אתא, ידעתי שלא ארוויח כמו באום אל פאחם. אבל באותה הנשימה אני יכול להגיד בבטחון ומנסיון – איפה שיש יותר כסף, יש יותר סיקור, יש יותר לחץ. קחו את אום אל פאחם ועפולה כמדד".
ואם בעפולה עסקינן, וודאי שאלתם את עצמכם מה עם אותו כדור עונשין מ-11 מטרים שהחמיץ טל באותו משחק פלייאוף מותח ובהארכה, שהשאיר את התוצאה מאופסת ואיפשר דקות לאחר מכן ליובל שאווט להעלות את עפולה שלב? "עכשיו אתה מתחיל איתי? רק שהזכרת את זה, אני נהיה עצבני", אומר החלוץ בחצי בדיחות הדעת ובחצי רצינות גמורה, "זו אמנם ליגה א' אבל זה רגע שאני לוקח איתי הלאה. לבעוט פנדל זו אחריות, וקורה שהכדור לא נכנס. זה חלק מהמשחק. כל החיים, בכל הקבוצות ששיחקתי, בעטתי פנדלים. אני משתדל להפנים שגם גדולים ממני החמיצו כדורי עונשין, אז הכל בסדר".
אילן טל רגע לפני הפנדל. היה יכול לשנות את התמונה. (צילום: נדב מעוז)
שבעה עשר שערי ליגה כבש, כאמור, אילן טל העונה - שישה במדי מכבי אום אל פאחם ועוד אחד עשר במדי קרית אתא. מלך השערים הגאה של ליגה א' צפון. אבל את טל זה לא ממש מעניין: "הייתי מוותר על מלכות השערים בשביל שנעלה ליגה עם קרית אתא, ומוסיף: "עדיף להבקיע פחות ושהמטרה תושג, מאשר להיות מלך השערים ולסיים מקום שלישי. באופן אישי, היתה לי עונה מצוינת ומוצלחת אבל בכל זאת, מבחינתי להצליח זה לא מקום שני – זה מקום ראשון. את הקבוצה שזכתה ב'אליפות', תמיד זוכרים".
אילן טל היה שותף לאליפות ההסטורית, היחידה עד כה, של הפועל חיפה ב-1998/1999 ונמנה בעבר על סגל הנבחרת האולימפית של ישראל, אבל כל זה לא ממש מרגש אותו: "קשה להיזכר בכל הרגעים הטובים האלה. כולם אומרים לך באותה תקופה כמה אתה מקצוען, שחקן איכותי ומגוון. וזה הרגיש מדהים. הבעיה היחידה היא שלא היה מי שיחזיק אותי. גילאים 19-20 הם קריטיים להמשך הקריירה ולעיצוב הדרך בהמשך. אם היה לידי איש חזק, מאמן טוב שלא היה מוותר לי, הייתי משחק היום באירופה. את זה אומרים הרבה אנשי כדורגל מסביב, לא אני", ממשיך טל ומסכם את הדברים המרגשים האלה: "כל דבר בחיים מתחיל ונגמר בקבלת החלטות. ברגע שאתה לא מקבל החלטה נכונה בשלב קריטי – אתה מפספס את הרכבת והיא ממשיכה לתחנה הבאה. קריירה שלמה הלכה בגלל שלא לקחתי החלטה נכונה. אבל אני באמת באמת שמח בחלקי".
את השיחה המרתקת עם טל סיימתי בבקשה מאילן שלא להיעלם מהנוף. הוא הבטיח.