ג'ניה ברקמן,בלמה הצעיר של הפועל נצרת עילית (20),הוא עוד אחד מסיפורי הגבורה של הכדורגל הישראלי.סיפורים על שחקנים שכח הרצון והגשמת חלומם עומד לנגד עיניהם באופן מתמיד ויהיו מוכנים להיכנס בקירות בטון,כדי לסמן וי על מטרתם.כדי להבין את סיפורו של ברקמן,צריך לחזור בזמן,שנה וחצי לאחור,שם כמעט איבד השחקן הצעיר,את קריירת המשחק שלו ואת חלומו להיות כדורגלן בקבוצה הבוגרת של הפועל נצרת עילית.ברקמן גדל מגיל ביה"ס לכדורגל בנצרת עילית.הוא שימש כקפטן בקבוצות בהן שיחק כמעט בכל גיל.ברקמן סומן במועדון,בעיקר ע"י המאמן אלדד שביט,שאימן את השחקן במשך ארבע שנים,כולל בקבוצת הנוער.מעבר לנתוניו המרשימים הכוללים,גובה של מעל ל-1.90 ס"מ,גוף חזק הבנוי לתלפיות וגמישות מרשימה של נערת גומי,הדבר המשמעותי ביותר המאפיין את ברקמן,זהו כח הרצון,כח שהוביל אותו,לחזרה מפציעה שכמעט וחיסלה לו את הקריירה.בעונה השנייה של ברקמן כשחקן נוער במועדון,אובחנה בגופו פציעה מוזרה באזור הבטן.השחקן שהיה רגיל להחסיר אולי אימון בשנה,מצא עצמו כמעט עונה שלמה יושב בבית,מחכה להחלמתו ולחזרתו למגרשים.מעטים היו אנשי המקצוע במועדון שבנו על ברקמן באיזשהו אופן,הרי כולם חשבו שלא יצליח לחזור מהפציעה שעבר ועוד בשלב כל כך קריטי של הקריירה,בדיוק בתפר בין המעבר מהנוער,לקבוצה הבוגרת.הרצון להיות כדורגלן ולהגשים את חלום ילדותו,היו חזקים יותר מכל חזיון של מספדיו.ברקמן לקח עצמו בידיים ובתוך עונה בודדה כשחקן בוגרים בליגה הלאומית,יכול לסמן לעצמו הישגים חסרי תקדים עבורו,שחקן הרכב בקבוצה הבוגרת וזימון חלומי לסגל הנבחרת האולימפית של ישראל.
ג'ניה ברקמן בלמה של הפועל נצרת עילית.
ג'ניה,עברת פציעה קשה בשלב קריטי,חששת לאובדן קריירה?
"בודאי.היה לי חשש גדול שלא אחזור למגרשים והאמת,זה היה די קרוב לכך.עברתי פציעה באזור הבטן שקורית לעיתים נדירות".
עשית התקדמות גדולה העונה,הופתעת?
"האמת שכן.הופתעתי מאד.התקשיתי להאמין שאחזור ליכולת שהצגתי בקבוצת הנוער.הגעתי להתאמן עם הבוגרים בתחילת העונה ואף אחד לא בדיוק ספר אותי.אמרתי לעצמי שאני חייב לחזור לעצמי בכל דרך,עבדתי מאד קשה באותה התקופה".
קיבלת גם תפקיד חדש.
"גדלתי כקשר אחורי במחלקות הנוער ומעט מאד התנסיתי כבלם קודם לכן.המאמן,בן שושן,דאג לי מאד והחזיר אותי לכושר במקביל לקבלת התפקיד החדש".
ג'ניה ברקמן חוזר לכושר שיא כמו תמיד.
האמנת שתצליח לתפוס מקום של קבע בהרכב הקבוצה הבוגרת?
"לא חלמתי לקבל דקות משחק אחרי ההיעדרות הגדולה מהמגרשים במשך שנה שלמה כמעט".
לאחר שכבר חזרת לשחק ותפסת מקום של קבע,הגיע הזימון מהנבחרת.
"זה היה כמו חלום בשבילי,מי היה מאמין"?
איך ההרגשה ללבוש את המדים הלאומיים?
"כיף גדול.תמיד חלמתי על זה.נבחרת זאת כבר רמה בפני עצמה,רמה אחרת.אין יותר מרגש מללבוש את המדים הלאומיים ולייצג את המדינה,לקבל את הזימון זה היה רגע משמח מאד".
מדוע לא התקדמת לקבוצה בליגת העל כמו שאר חבריך הצעירים מהקבוצה?
"אני חושב שאצטרך לתת עוד עונה אחת שלמה וטובה בנצרת עילית ואז אולי אקבל הצעה טובה יותר.אסור לשכוח שאת הזימון לנבחרת האולימפית קיבלתי דרך נצרת עילית.העונה אני מאמין שאתן מעצמי עוד יותר ומשם כבר השמיים הם הגבול".
שומעים בקולך את המסירות למועדון שגידל אותך.
"אני מאד רוצה להחזיר לנצרת עילית על האמון הגדול שנתנו בי,אני חייב להם הרבה.באותה מידה שנתנו לי את הבמה,יכלו גם לוותר עלי.קיבלתי מהם ולכן אני מרגיש מחויב להחזיר באותו המטבע".
מהן השאיפות שלך ברמה האישית?
"לשחק בליגת העל זאת השאיפה העיקרית.כמובן שאשאף גם להעלות את הרמה המקצועית שלי.אני חושב,שמשנה לשנה צריך להתקדם ולצבור ניסיון,מה גם שבסכ"ה אני עובד קשה מאד באימונים ומקווה שזה יניב פרי.סבלנות היא מילת המפתח,אני שחקן צעיר ויש לי את כל הזמן שבעולם כדי להתקדם".
יש פרמטרים שאתה מרגיש צורך לשפר ביכולתך המקצועית?
"בעיקר טכניקה וחכמת המשחק.ידוע שמה שניתן לעשות בליגה הלאומית,לא בהכרח ניתן לבצע בליגת העל.יש לי עוד מה לשפר,התחרות לא קלה וצריך להיות טוב מאחרים".
ג'ניה ברקמן. מטר תשעים וחמש, גוף הבנוי לתלפיות והרבה כוח רצון...
שתף אותנו בחלום שלך.
"מועדון גדול.להשתלב במועדון גדול".
נצרת עילית מלאה בבעיות כלכליות,אתם השחקנים מרגישים את זה?
"האמת שהעונות האחרונות היו קשות מאד במועדון.בתחילת העונה היו מלא שביתות של השחקנים ולא התאמנו סדיר.היו הרבה התעסקויות במצב הכלכלי ואסור לשכוח שרבים מהשחקנים הם בעלי משפחות.מאז ינואר המצב השתפר כלכלית וראו את זה על המגרש,סוף סוף היה אפשר להתעסק בכדורגל ולא בבעיות הכלכליות,כמובן שהתוצאות בהתאם".
ג'ניה ברקמן בעוד שלוש שנים?
"לא יודע...מקווה שבליגת העל.אי אפשר לקבוע את העתיד,נתקדם משנה לשנה לאט ובזהירות.בסופו של דבר הכל עניין של רצון ועבודה קשה".
