בגיל 37 וחצי, השוער הותיק, אושרי לוי – שעמד בין הקורות של עירוני טבריה בעונה האחרונה - ממש לא רואה את קו הסיום. בשבועות האחרונים הוא מתאמן בצורה מאומצת כולל ריצות, אימונים אישיים ושהייה בחדר הכושר, כי "אני מתכונן לעונה הקרובה. בכל עונה בחמש עשרה השנים האחרונות, אני רגיל להכין את עצמי לעונת המשחקים שבאה עלינו לטובה, וגם השנה אני לא חורג ממנהגי".
בדיקה קלה מעלה שלוי לא חתם באף קבוצה, אבל את היעד המועדף עליו הוא מכיר מקרוב: "היו הרבה הצעות לשחק בקבוצות מהאיזור, יש עדיין הצעות ואני מניח שגם ימשיכו להגיע – אבל אני מחכה לראות מה קורה עם עירוני טבריה. הלב אומר ורוצה להמשיך שם".
השוער אושרי לוי.
מאיר ארמה העניק לך יד חופשית בעונה האחרונה בכל הנוגע לעבודה מול השחקנים הצעירים. מה זה נתן?
"תראה, אני לא אזקוף רק לי את ההצלחה של טבריה השנה, כי היו כאן הרבה אנשים יקרים שתרמו מעצמם, אבל אין ספק שההגעה שלי לקבוצה עשתה משהו מאוד טוב והביאה לתפנית חיובית בכל הקשור לכדורגלנים הצעירים. מה זה נתן? שבסוף העונה אתה מקבל הודעות טקסט לנייד האישי כמו: "היה תענוג, כבוד גדול לשחק איתך, ניפגש כאן בשנה הבאה, למדתי ממך הרבה, תשמור על קשר" – כל זה שווה לי יותר מלעצור פנדל בדקה ה-90 מול עפולה".
קצת מסוכן לרצות לשחק בעונה הבאה במועדון שהעתיד שלו לא נראה באופק..
"אני יודע, אני מעורב כמעט בכל יום בכל הפרטים הקטנים ביותר. לאורך כל הקריירה שלי, הלכתי עם הלב וזה מה שתמיד הוביל אותי. לא עניין אותי לשחק בקבוצה גדולה, מתוקשרת ומסוקרת עם בלאגן מסביב, אבל קבוצות שאפשר להביא את הפן האנושי אליהן. להיות בני אדם וחברים טובים, לפני הכל. קשה להסביר את המשיכה לטבריה. רואים בי כאן משהו אחר, מעבר לשוער מנוסה – רואים בי דמות לחיקוי, שחקן ואדם שאפשר ללמוד ממנו, מורה דרך.. התחברתי לאנשים כאן, לאווירה המיוחדת שיש פה ולאוהדים כמובן".
מה יש בטבריה שכ"כ מושך אותך?
"זר לא יבין זאת, מה שנקרא. יש כאן משהו ממגנט. אתה מוצא את עצמך, למשל, מגיע לאימון אחרי ששלושה חודשים לא קיבלת כסף – והאווירה מסביב היא לא תיאמן. אנשים צוחקים, יש אווירה תומכת וכיפית. הכל נעשה מהאהבה למקום ולענף, ואם צריך להישאר עוד שעה אחרי כולם בשביל לעבוד עם שחקן באופן פרטני על חלק שבו הוא פחות טוב – אז גם את זה עושים בלי להסתכל על השעון. הכל בסדר".
שיתוף הפעולה שלך עם מאיר ארמה הוכיח את עצמו. תצטרף אליו לעונה הקרובה בקרית אתא?
(צוחק) "מאיר תמיד הביע את נכונותו שנעבוד ביחד, אנחנו מעריכים אחד את השני, גם בצד המקצועי וודאי שגם בצד האישי, כל אחד בתחומו. בכל מקרה, לקרית אתא יש שוער מוכשר מאוד בשם אסף מנדס, שוער בנוי שעשה עונה מצוינת ומחזיק בנתונים פיזיים טובים מאוד, כך שאפשר להירגע".
מאיר ארמה(משמאל) על הקווים. (צילום:נדב מעוז)
לסיום פרק עירוני טבריה, העתיד לא נראה ורוד בכלל – יותר בכיוון של שחור..
"זה פשוט כואב לשמוע ולראות איך שדברים מתנהלים שם כרגע. כל החיים שלי שמעתי שטבריה היא עיר של כדורגל ורק שאתה נוסע במורדות אל העיר, אתה מבין על מה כולם מדברים. אסור בשום אופן לאפשר מצב שבו לעיר טבריה לא תהיה קבוצת כדורגל ייצוגית! אין דבר כזה! עם ההנהלה הנוכחית או אחרת – זה ממש לא משנה. בעשרה בספטמבר, המחזור הראשון של העונה, חייבת לעמוד קבוצה עם אחד עשר שחקנים על כר הדשא ולהתמודד בליגה השלישית. צריך לעשות את הכל, בדגש על הכל, כדי להציל את המועדון ולשמור אותו בחיים".
אם יש משחק שמסמל משהו בשבילך בעונה האחרונה, זה בטח משחק החוץ האחרון לפני הפלייאוף, מול כפר קרע..
"משחק הרואי. נתנו שם את החיים שלנו. אני זוכר שנכנסתי בהפסקה לחדר ההלבשה, היה שקט מוחלט. לקחתי מנהיגות והתחלתי לצרוח שם על כולם. אמרתי להם: 'מה שתיקחו לזכרון שלכם הלאה, זה הרגעים האלה בדיוק. אם נצטרך למות כאן יחד, נמות כאן יחד'. הסתכלתי להם בעיניים וביקשתי מהם: 'תסתכלו מי יושב לידיכם ותבינו באיזו רמה אנחנו. זה לא מעניין מי מולנו עכשיו. אנחנו חברים, אנחנו גברים, אנחנו כדורגלנים מקצוענים, אנחנו ביחד!'. זה עבד, עלינו למחצית השניה, אבי עמר הישווה, לקחנו נקודה. הם ירדו ליגה, אני מצטער בשבילם, אנחנו קיבלנו פלייאוף עליון".
אושרי לוי מציל עוד כדור בשער טבריה. (צילום:חיים אברהם)
בטח חשבת שממרום ניסיונך, לא נשאל אותך על שינוי שיטת מבנה הליגות..
"כל כך חיכיתי שתשאל כבר. ברגע ששמעתי שאישרו את השינוי, הייתי בהלם, שוק טוטאלי. כאחד ששיחק בכל הרמות של הכדורגל, מדובר בהחלטה הזויה. אין לי מושג מה ההגיון שעומד מאחוריה. לפי דעתי, יו"ר ההתאחדות, אבי לוזון, ירה לעצמו כדור – לא ברגל – אלא בראש, אם הוא אישר דבר כזה. תזכרו כולם כמה כיף היה לכולם בעונה שעברה - שחקנים, מאמנים, הנהלה, בעלים, אוהדים (הכי חשוב!!) – כולם נהנו מהמשחק, והיו דרמות, והיה מתח. היה משוגע, ועכשיו באים ומחזירים אותנו אחורה. זה הזוי".
חושב על פרישה ממשחק פעיל?
"ממש לא. פוגשים אותי אנשים ברחוב ורק מפרגנים על איך שאני נראה, על הגוף שלי, על כמה שאני מקצוען. אני מאמין בבורא עולם, וכמה שהוא ייתן לי את הכוחות אני ארצה לשחק עד הסוף, אולי עד גיל 45. כי כשאתה אוהב משהו באמת, אין לזה הגבלה. אין דבר בעולם, אחרי המשפחה שלי, שאני אוהב יותר מכדורגל. אני מסתכל אחורה בסיפוק אדיר על מה שעשיתי בקריירה, שמח על כל צעד שלקחתי ועל כל דבר שעשיתי. אין כיף מזה, והזרוע עוד נטויה".
לסיום, אורוגוואי אלופת הקופה אמריקה – אף אחד לא צפה את זה..
"תשמע, הטורניר הזה מזכיר לכולנו למה אנחנו כ"כ אוהבים את הדבר הזה שנקרא כדורגל. זה המקצוע האהוב והנצפה בעולם, כי אף פעם לא יודעים איך זה נגמר. זה מתחיל שארגנטינה וברזיל פייבוריטיות עם כוכבים גדולים והסטוריה, ובסוף הכל בלוף. אני מעדיף עשרה שחקנים שהם הכי פחות מוכשרים מכולם, ובתנאי שיהיה להם את הערך המוסף של לב ונשמה".
