עונת מלפפונים,יבשה וחסרת עניין כמו שאנו חווים בפגרה הנוכחית,לא זכורה גם לזקני ענף הכדורגל.
מלבד רכישות בודדות של קבוצות מהליגות השונות,אין כמעט תנועה ותזוזה מעניינת שהשאירו את חובבי הכדורגל פעורי פה.הדבר היחיד שיצר איזה שהן דרמות,היו המעברים של "כוכבי" ליגת העל לאירופה.כל השאר מת.פשוט חסר עניין.גם הפועל ר"ג המתיימרת להיות רמה אחת מעל הליגה הלאומית,לא עשתה רכישות מפוצצות,אולי מכבי אום אל פאחם היא הקבוצה שמעוררת עניין סביב שחקניה החדשים,אך עדיין אין זכר לפגרות הסוערות שידענו בכדורגל הישראלי.בכלל כל המעבר של שחקני ליגת העל לליגות האירופיות,משאירות את הכדורגל שלנו,עירום,אנונימי,אנמי ואולי גם חסר ברק ועניין.הנתונים מצבעים על ירידה חדה ותלולה בענף הספורט האהוב ביותר עלינו.הכדורגל שלנו בנסיגה איומה,אפשר להשתמש מבלי להתבייש בצמד המילים,פשיטת רגל.הכדורגל הישראלי בפשיטת רגל,נקודה.להלן מספר קטגוריות המוכיחות על מצבו העגום של הכדורגל שלנו:
נקווה שלא יאבדו עניין.אוהדי כדורגל בליגות הנמוכות.(צילום:לירן דורף).
משכורות:
משכורות השחקנים,ירדו פלאים בשנתיים האחרונות.הגדלת הליגות הורידה את הרמה המקצועית ובמקביל גם שכר השחקנים צנח.עדיין שחקנים רבים בליגת העל משתכרים בצורה מכובדת המזכירה את ימיו הטובים של הכדורגל,אך בליגת המשנה ובליגות א',למעט קבוצות בודדות,שחקנים מרוויחים משכורות נמוכות באופן יחסי לעבר.פה נכנס הקונפליקט המצוי בראשם של השחקנים,הרי כל אדם באשר הוא צריך להתקיים ולהרוויח סכומים התואמים את רמת מחייתו,אך במקביל חייבים הכדורגלנים גם לחיות חיים ספורטיביים ולתת מעצמם את מלא תשומת הלב לדרישות המקצוע.שני הפרמטרים יחדיו לא באים בחשבון במידה ויש רצון של השחקן לקדם את עצמו בתחום.במילים אחרות עבודה ואימונים יבואו אחד על חשבון השני,כשמדובר בעיקר על שחקן מהליגות הבכירות,המנסה לשלב בין השתיים.
שחקני יפו חוגגים.בעונה שעברה הם השתכרו גבוה יותר.(צילום:אניס אבודעבס).
הלנות שכר:
הנושא הכאוב ביותר והנפוץ ביותר בכדורגל הישראלי הוא אי תשלום שכר בזמן .גם אם השגת חוזה נאה ומכובד,צפה לפיגורים רבים בשכרך.הבעיה שנוצרה בכדורגל היא שמקומות המשלמים בזמן מנופפים ומתגאים בזה.סליחה?זה לא אמור להיות ברור מאליו שהשחקן או לחלופין,עובדי המועדון מקבלים את שכרם בזמן?בגלל הלך הרוח הנוצר במשך השנים יש סטיגמה קשה ונכונה על ענף הכדורגל.קבוצות רבות פותחות עונה,מחתימות על חוזים דמיוניים ומבטיחות מכאן ועד הודעה חדשה עד לרגע חתימת החוזה.בפועל,כשמגיע מועד התשלום לשחקני הקבוצה,נעלמים חברי ההנהלה מהשטח ושולחים את השחקנים ועובדי המועדון,למענה הקולי בסלולארי שלהם.עד שלא תהייה בקרה בתזרים הקבוצות ומעקב קשוח,המלווה בסנקציות על אותם מליני שכר,הכדורגל שלנו יהיה ענף,המתנהל כשוק.
שחקני בית"ר שמשון.בעונה שעברה הלינו את שכרם באופן קיצוני.(צילום:לירן דורף).
חובות בסיום העונה:
עוד טעימה מקטגוריות הלנות השכר.אם חשבתם שבסיום העונה,שחקני הכדורגל מפסיקים לרדוף אחרי שחקנים יריבים,אז חשבתם נכון,אך האם חשבתם שהרדיפות של שחקני הכדורגל הסתיימו עם תחילת הפגרה?כאן טעיתם.שחקני הכדורגל במהלך הפגרה,עובדים שעות נוספות,בריצה והתרוצצויות להשגת כספם.זוהי בושה שחוצפה שאין כדוגמתה,ששחקן כדורגל צריך לרדוף אחרי כספו במהלך הפגרה.סיום העונה הוא אות של שלווה ומנוחה לשחקני הכדורגל ורבים מהם לא מצליחים בשום אופן ליהנות מהפגרה הקצרה בחשבונם,העובר ושב.
גם להם חייבים כסף רב מהעונה שעברה.שחקני מכבי טמרה.(צילום:נדב מעוז).
הקפאות הליכים:
המסלולים המכוערים המקלים עם המועדונים המלינים,הם הקפאות הליכים.הסובלים הראשיים הם כמובן,שחקני הכדורגל,מאמני הכדורגל,עובדי המועדון וספקים אומללים שנתנו שירותים מכל ליבם לטובת המועדון.באחווה עראבה,נצרת עילית ואח"י נצרת,נכנסו שחקנים לסחרור כלכלי אדיר.ממש כואב לשמוע על מצבם של אותם שחקנים.הטרטור,עוגמת הנפש,הייאוש,חוסר האמון ובעיקר המצב הכלכלי הרעוע,גורם לנו לחשוב שענף הכדורגל בפשיטת רגל טוטאלית.הבקרה התקציבית נשמעת מוסד מאד רציני ומחייב,אך מאחוריה,עומד גוף מוגבל ואימפוטנטי שלא מסוגל לספק הסברים ותשובות לשחקני הכדורגל,שכל פשעם היה לתת שירותים למועדון בהם שיחקו.תחושה מדאיגה רודפת את השחקנים,שהבקרה התקציבית עומדת בעיקר אחרי הקבוצות ומעלימה עין מהנעשה בשטח מול שחקני הכדורגל.חשוב לציין כי מינוס 9 הנקודות,הוא בדיחה עצובה עבור הנושים.נצרת עילית ואח"י נצרת לא ניזוקו כלל בעונה שעברה מאחר ונשארו בליגה הלאומית.קבוצות החייבות כספים צריך להוריד אוטומטית ליגה אחת למטה.בעבר ירדו מועדונים בעלי שם ומסורת גדולים יותר ממועדוני ההווה.מכבי יפו וצפרירים חולון,הם דוגמא טובה לכך,אולי אפשר לסכם זאת במשפט אחד-געגועים ליאיר רבינוביץ",יו"ר הבקרה התקציבית לשעבר.
שחקני נצרת עילית.הקבוצה תחת הקפאת הליכים ושחקני העבר נפגעו מכך קשות.
תנאי עבודה:
תנאי העבודה להם זוכים השחקנים,מאמנים,מעסים,אפסנאים ושאר העובדים הזקוקים לתנאים מנמליים,הם בירידה תלולה.אם בעבר יכלו עובדי הקבוצות להתגאות בתנאי העבודה להם הם זוכים,אז היום כבר אין ממש ממה,הכל מנמלי ובהתקמצנות מה שמוכיח שפשיטת הרגל מורגשת גם בפרטים הקטנים.
המגרש בערד.מעבר למתקנים הרעועים,נגמרו ימי הלוקסוס של תנאי עבודה הולמים.
העתיד:
נבחרות הנוער והנערים של ישראל כבר מזמן איבדו את עליונותם במפעלים השונים.אם בעברנו הלא רחוק,עלייה לאליפות אירופה,היה עניין שבשגרה,היום זהו מפעל בלתי ניתן להשגה.לא רק בנבחרות ישנה ירידה קיצונית.גם מחלקות הנוער נשארו הרחק מאחור,בניגוד לקידום הגדול אותם עשו המדינות השכנות.המתקנים,העבודה הפרטנית והאמצעים אותם מקבלים באירופה,הם רחוקים מאד מהתנאים הבינוניים להם זוכים ילדנו.בהתאחדות לכדורגל חייבים להתעורר ולהבין שגם יוסי בניון,אייל ברקוביץ",דודו אוואט וגילי ורמוט,היו פעם שחקני נוער...חובת ההתאחדות היא לדאוג לפס ייצור נרחב של שחקנים בסדר גודל זהה.
קבוצת הנוער של בני יהודה היא דוגמא לגידול וקידום צעירים.
לסיכום:
על קצה המזלג,ממש על קצה המזלג,נתנו מספר הוכחות נוקבות,שהכדורגל הישראלי הוא בפשיטת רגל מובהקת.מבנה הליגות בליגות א' הוא רק תירוץ של קבוצות כדי לא להשקיע ולבזות את הענף.תשלומי השכר,הלנות השכר והגישה של כל המעורבים בענף שהשתנתה פלאים בעונות האחרונות,גורמים לנו לחשוב,האם זה המשחק שהכרנו והתמכרנו אליו?התשובה היא כמובן,לא.לא כך רצינו לראות את הכדורגל מתנהל.מי היה מאמין שבשנת 2011 נתגעגע לשנות ה-80 וה-90?מי יציל את הכדורגל הישראלי מפשיטת רגל אמיתית?זוהי כנראה השאלה האחרונה.
