השבוע ביקרתי בחנות של שחקן העבר, אלמוג חזן, לביגוד, הנעלה וציוד ספורט בעפולה. הפגישה איתו באה אחרי שכמה ימים לפני צפיתי בפעם השניה בחיי ב'בית שאן – סרט מלחמה'. זה היה שבוע של הרבה אמוציות, כי כשמזכירים את הפועל בית שאן של סוף שנות ה-90 מדברים על אחת התופעות ואחד הדברים הגדולים ביותר שקרו לכדורגל שלנו מאז ומעולם. העיירה בית שאן, על 14,000 תושביה בימים האדירים של הליגה הבכירה, סימנה יותר מהכל את הקשר בין הכדורגל, החינוך, התרבות ודרך החיים בחברה.
שיחת החולין עם אלמוג חזן נגררה בתוך רגעים לימים של אז ולהעלאת הזכרונות. בראיון ליצחק סולומון ב'גולר' מאוקטובר אשתקד הוא מדבר על הכל (http://www.goler1.co.il/article/1621).
קשה שלא לראות התרגשות על פניו, ומהצד האחר הוא לא מרגיש בנוח לפרוק את הכל – יש המון אנשים בסביבת הכדורגל ומחוצה לה, שהחיים שלהם מתחלקים עד לאותם ימים של הפועל בית שאן בליגה הראשונה, ולאחריהם.
שחקן העבר,אלמוג חזן,בחנותו לביגוד, הנעלה וציוד ספורט בעפולה.
חזן מעיד על עצמו: "אני לא מפסיק לצפות ולהתרגש מהשער שהבקעתי בדקה ה-86 ב'משחק השרוכים' מול בית"ר ירושלים. מרגש כל פעם מחדש", ומתייחס למשחק הבלתי נשכח: "אף אחד מעולם לא קיבל כסף במשחק הזה בשום צורה, מעולם. אני מניח שחלק מהשחקנים לא רצו שהפועל ת"א תזכה באליפות ומצד שני מאוד רוצים שבית"ר תזכה, אז מורידים קצת את הרגל מהגז..". גוברים הקולות בשנים האחרונות מהם יוצאת המסקנה הברורה לעין – מאז אותו משחק, הסוף של הפועל בית שאן התחיל ואות הקלון יישאר בתודעה שלנו, ככל הנראה, לעוד שנים ארוכות.
אלמוג חזן כשהיה שחקן בקבוצת הפועל עפולה.(צילום:לירן דורף).
הנה לכם קצת מהשמות הבולטים של אז: השוער, מאיר כהן ומחליפו, שלומי ממן, יהודה עמר האגדי, אלמוג חזן (ואי אפשר לשכוח את אביו, משה, המנהל המיתולוגי קטוע היד), ג'אמיל חאדר, וילי וינסנט (מאוריציוס), אבי דנן (עדיין שחקן פעיל בהפועל עפולה), סקנטה הרומני, נאסים אגברייה, נמרוד אלבז – כל אלה תיזזו ורצו במגרש החזירים של שכונת אליהו בבית שאן..
אבי דנן.היה חלק בלתי נפרד מאימפריה הבית שאנית .(צילום:לירן דורף).
על הקווים אימן לא אחר מאשר אלישע לוי כשאחיו, אליאס, שימש כעוזרו. למי שצופה בסרט שוב ושוב יכול לראות על פניו של אלישע תחושה של הימצאות במילכוד. מהצד האחד, הוא רצה בהצלחתה של הקבוצה ויהי מה ומן הצד האחר, ספג קללות וגידופים כמעט בכל משחק. איך שלא נסתכל על זה, היום הוא מאמן האלופה, מכבי חיפה, פסגת הכדורגל – וזה אומר הכל על קור הרוח של אלישע. מאותה תקופה זכורים גם המנכ"ל, אבי לוי (היום ראש אגף הליגות הנמוכות בהתאחדות לכדורגל) ואבי פילו, יו"ר הקבוצה.
אבי לוי (ראשון מימין), ראש אגף הליגות הנמוכות בהתאחדות לכדורגל.(צילום:אתר goool).
אלו היו 350 מילים שעל קצה המזלג, כדי להזכיר לכולנו שמהכדורגל המתפורר של השנים האחרונות בישראל, אנחנו חייבים את הפועל בית שאן בחזרה בתודעה, בכדורגל שלנו, ברמת סיקור גבוהה יותר, בתקציבים, ביחס, בטיפוח ילדים והכי חשוב – להחזיר לעיר הזו את מה שהביא לה שמחה אינסופית, וזה הקיום של מועדון הכדורגל בליגה הבכירה.
הפועל בית שאן תפתח בעוד כשלושה שבועות עונה נוספת בליגה ב' צפון. בהזדמנות הזו אני קורא למאמן ולשחקן העבר, איתן טייב, לשחקנים, לראש העירייה, ז'קי לוי (שבידו הכסף) ולכל מי שבית שאן חשובה לו להתאגד ולהתלכד. המטרה של כולנו היא להחזיר עטרה ליושנה ולהחזיר את הפועל בית שאן לפסגה ולימים הגדולים של אז. זה טוב לכדורגל שלנו, זה מתבקש לעיר הזו, זה צעד שיחייה את הכדורגל שלנו מהחולי, מהשיעמום ומהגועל נפש. האם הדברים שאני אומר כאן יופנו לאוזניים שומעות או לערלות? הזמן יגיד.
מאמן ושחקן העבר, איתן טייב(מימין).
'בית שאן – סרט מלחמה': http://www.youtube.com/watch?v=a-VLEASch6o
