המשחק הפגיש 2 קבוצות שהגיעו אחרי ניצחונות במחזור הקודם ועם הרבה אשליות לצמרת מחד(מרמורק) ומאידך המשך המומנטום (השקמה) אבל מחשבות לחוד ומציאות לחוד.
שתי הקבוצות עלו למשחק עם מטרות שונות מרמורק קיוותה לנצח ולהמשיך את רצף הנצחונות ומנגד השקמה קיוותה לצאת עם נקודות ולא חשוב כמה כדי להמשיך את ההתקדמות לכיוון החלק האמצעי של הטבלה ולהתרחק מקרבות התחתית, מבין שני המאמנים רק אלי חייט מאמן השקמה יצא מרוצה עם התיקו ועם עוד קצת ביטחון לשחקנים הצעירים שלו,מה שבטוח הוא שנכונה להשקמה עונה ארוכה ומותחת .
עדי לוי, מנתח את מהלכי המשחק.(צילום:לירן דורף)
עם תחילת המשחק ואחרי כמה איבודי כדור במרכז המגרש של שחקני שתי הקבוצות אמר אחד הצופים "זה משחק של 0:0 " אמר וצדק .
השקמה :
השקמה עלתה עם מערך קלאסי של 4-4-2 ועם אוריינטציה הגנתית מובהקת כשעיקר הפעולות של שחקני הקישור היו שבירת ניסיונות ההתקפה של מרמורק, היחיד שמנסה לשחק קצת יותר טכני הוא טל איילה אך לבד אין לו ממש סיכוי.
בהתקפה היו די בודדים חסון וטרביש ששיוועו לכדורים בהמשך נכנס דרור פוסטמן הרכש מיפו שהראה בדקות ששיחק כי פוטנציאל גדול יש לו וחסר קצת ליטוש ודקות משחק.
השקמה ניסתה להעביר את הכדור די מהר לשחקני ההתקפה ולנסות להביך את מרמורק במתפרצות אך גם זה לא צלח, אין גם מה להוסיף על כך שלא היה אפילו ניסיון להחזיק בכדור ולהניע אותו בצורה מסודרת וכך אולי למצוא את הפירצה בהגנת מרמורק אך לשווא.
מה שבולט לעין הוא החיסרון של שחקן עושה משחק שיהיה האחראי על ניהול המשחק ושליטה בקצב ,טל איילה טוב ככל שיהיה אינו מסוג השחקנים שיכול להוביל קבוצה ,הוא בהחלט יכול לעזור עם היכולת האישית וטוב יעשה אם זה יהיה קרוב לאזור המסוכן ולא במרכז המיגרש שמשם לא מובקעים שערים.
משחק ההתקפה של השקמה לא היה קיים, לא של החלוצים עצמם ובטח שלא של הקבוצה בכלל ועל זה אי אפשר להתבסס.
אלי חייט,מאמן השקמה רמת חן.(צילום:גיא חיזקיהו)
עמדת המאמן.
לזכותו של אלי חייט ייאמר שהוא מקנה לקבוצה משמעת טקטית בנושא ההגנתי אך כדי לשרוד בליגה צריך גם ליזום ולתקוף.
מרמורק :
מרמורק עלתה למשחק כשהיא משאירה את מלאכת ההבקעה לשמש ולבקל והראתה קישור והגנה שהסתפק גם הוא בהרחקת הסכנה מהשער ובעמידה מסודרת מול האין התקפה של השקמה.
המשחק של מרמורק ניראה לא פעם כמשחק מקרי ללא ניסיון ליצירת מהלכי התקפה מסודרים או הנעת כדור בין המערכים בכדי להגיע למצב הבקעה.
הכדורגל המודרני מחייב שיתוף שחקני קו איכותיים שיודעים להגן ולתקוף כמעט באותה מידה וככאלה שישמשו כשחקנים המגיעים מקו שני ויוצרים כאב ראש לא קטן לקבוצה היריבה, זה בדיוק מה שחסר למרמורק מגן שמאלי שתומך ושורף שטחים ( מי יכול לשכוח את עומרי עטייה.) ובהעידרו של אלרן בן ברק המגן הקבוע גם צד ימין היה אנמי.
נקודת האור הגדולה במרמורק היא -דנדי אוקונגו בלם הרכש ( בראבו לחנן עדני על ההחתמה ) וציציאשווילי הבלם שאיתו- צמד הבלמים הזה חיסל לחלוטין כל ניסיון תקיפה. לגבי אוקונגו די ברור לעין שרמתו המקצועית גבוהה לליגה א' וכל זמן שהוא ברחובות צריך להינות ממנו.
בקישור האחורי של מרמורק נמצא חיים קנפו שלדעתי מוציא הרבה אנרגיה שלא לצורך, אין בכלל ספק שקנפו איכפתי לקבוצה ורוצה את הצלחתה אך הוא חייב לדעת את מקומו במיגרש ולא להיות זה שמוביל את ההתקפה,בועט נוגח או מרים מהצד,ייעשה טוב קנפו אם יישאר במרכז עם הנפח שלו נוכחותו לא נעלמת וינהל משם את משחק הקבוצה.
מרמורק חייבת לנצח משחקים מסוג זה אם ברצונה להידבק לצמרת.
צחי טיאר,מאמן הפןעל מרמורק.(צילום:יאיר שמע קדמי)
עמדת המאמן.
חייב למצוא לקבוצה שיטת משחק שתתאים לאופי השחקנים ולתכונותיהם המקצועית.
