נתחיל בחיובי: מכבי הרצליה היא מועדון רציני שמנוהל באופן יסודי על כל מחלקותיה. מינויו של עופר טלקר למאמן היא בשורה חשובה – שחקן עבר בינלאומי עם רזומה מרשים שצמח מאימון קבוצות צעירות ומגבש את הפילוסופיה שלו. טלקר בהחלט יווצר ביום מן הימים כמאמן מוביל בישראל ואין כמו מכבי הרצליה כדי לממש בה את הפוטנציאל שלו. נכון לעכשיו, הוא סיפור הצלחה.
אצל השכנה הסיפור מעט מורכב. תומר קשטן עולה באיכויותיו הבסיסיות והמקצועיות על מרבית מאמני הליגה הזו, אך איך אמר פעם מאמן הכדורסל הותיק אריה דוידסקו? "לא מביאים מחשב לאיפה שאין חשמל"... זו האלגוריה לשידוך הלא מוצלח בין הפועל הרצליה לתומר – שהגיע מתקציב מותרות חלומי בהפועל כפר-סבא הישר למדיניות היד הקמוצה של שטרית את ג'מיל. המועדון החמים זקוק אמנם ליד מקצועית מכוונת, אך קשטן לא מתאים ולא יתאים לעולם לקבוצה עם מנטליות קטנה וצנועה – אלא רק לקבוצות שיתמודדו בצמרת ויתאמו את השקפת עולמו המקצועית. לכן, חזרתו של בני טבק המכיר את המועדון לפני ולפנים ועבר כבר הכול בכדורגל – תוכיח את עצמה. בכלל, חזרת אנשי מקצוע כמו טבק לליגה הזו היא ברכה.
תומר קשטן, מאמנה של הפועל הרצליה. לא מתאים למדיניות הקמוצה של הפועל הרצליה. (צילום: אמיר דבי)
את משל המחשב והחשמל, הפיק דוידסקו לאחר פיטוריו מקבוצת אליצור רמלה. גם בכדורגל, ההכלאה המוזרה בין בית"ר ת"א לרמלה, לא מצליחה וספק אם תצליח. המלצתי לחברי שמואל שניצר להתחיל הכול מחדש, כמו יפו, כמו קטמון – מליגה ג', להביא את האוהדים הישנים (ותתפלאו, יש לבית"ר ת"א בסיס רדום ולא רע) ולטפס נקי ליגה אחר ליגה. כל האיחודים למיניהם אולי מוסיפים כסף זמני בקופה, אבל יוצרים משבר זהות כפול שלא תורם דבר. אם במאמנים עסקינן, הרי שלדעתי האישית בית"ר תיפרד מהליגה הלאומית רק מסיבות מקצועיות וזאת ניתן לראות עפ"י סגנון המשחק המאופיין ברכות יתרה, חוסר יציבות, סף שבירה נמוך וכמובן תוצאות רעות שמדברות בעד עצמן. אלמלא השוער שחר שמש, בספק אם היו לה נקודות בקופה. אריק גילרוביץ', מאמן גדול וג'נטלמן עוד יותר גדול, עשה נפלאות בקבוצה הזו אך נכנע לאלו שלא ראו בו משלהם. אפשר להשתגע... כיום, בצוות המקצועי שם נמצא אלון אברמוביץ', בחור אינטליגנט שטעם טעמה של הצלחה בבית"ר ירושלים וכדאי מאוד שבהנהלת הקבוצה יחשבו עליו כאופציית מאמן ראשי.
בני טבק, אנשי מקצוע כמוהו זוהי ברכה לליגה. (צילום: לירן דורף)
נא לא להתלהב בבקשה מאחי נצרת. נכון לעכשיו סף צבירת הנקודות שלה הוא נמוך ביחס למובילה וכל הצלחה שלה – אם תתרחש – שייכת במלוא הקרדיט למפרק, עו"ד נבון, שבזכותו עומד לה תקציב גבוה וניהול מתוקתק המשאירים למאמן רק משימה אחת: לא להפריע בדרך למעלה.
גם הפועל ירושלים זוכה לניהול מופתי המאפשר לשקט התעשייתי לפרוץ החוצה ולרשום צמרת. הניסיון של לופא קדוש, אמור להיות ערך מוסף במאבקי העלייה.
בבני-לוד קוצרים את פירות האסטרטגיה של אבו-סובחי הבעלים הצבעוני: לא עוד זריקת כספים מיותרת על שחקני רכש ומאמנים מבחוץ, אלא התבססות על חומר מקומי. שוב הוכח, כי מחויבות וזיקה עמוקה למקום – מביאים תוצאות לעתים אף יותר מהשקעה כספית זו או אחרת. סולימן אזברגה יכול לעורר סביבו דיבורים מפה עד להודעה חדשה, אך בשורה התחתונה, הוא כרגע אחד מסיפורי ההצלחה המרשימים של הליגה הלאומית, אם לא המרשים שבהם.
כפי שסירבתי להתלהב מנצרת, כך ממש לא אתלהב ממכבי אום אל פאחם. נראה שמדובר בקבוצה משופעת תקציבים וממון, אך גם בדמויות מעוררות מחלוקת. מקום בו השוער עוסק באופן פיראטי בהעברות שחקנים (עפ"י פרסומי ערוץ הספורט), הוא לא בריא ומשדר חוסר רצינות (איך יתכן שלא הייתה כאן השעיה או אפילו לא בירור). גם הקהל חי בסרט וזה נראה דומה מאוד לסימפטום של ג'ת אל אהלי מאשתקד (שירדה בסופו של דבר ליגה), אגב גם לה היה בדיוק את אותו המאמן.
דודו דהאן כבר מזמן המריא לקריירה של סוכן שחקנים מצליח, אך את טביעות אצבעותיו המשובחות ניתן לזהות בתצורתה של הכח ר"ג – קבוצה צעירה ורעבה המתבססת על כוח מקומי זול מאוד וחיים מלכה אחד – מהמנהיגים הבולטים בליגה. מאיר סומך המאמן, זורם עם התוצאות ונראה אם ימשיך כך.
פרדי דוד הוא המאמן הבולט בליגה הלאומית, אך פרט לשיקול הכספי והמחשבה העתידית, לא היו סיבות למאמן ליגת על מובהק שכמותו – לצלול לליגת המשנה של העונה. קשה להיות הענק שכולם מנסים לנגוס בו בעת ובעונה אחת ואת יתרונותיו יוכל דוד להביא רק במאני טיים של העונה וכמובן בעונה הבאה בליגת העל. אגב, רמת-גן תעלה קרוב לוודאי כי יש לה את המרכיבים החשובים ביותר להעפלה: מאמן מנוסה, סגל רחב וכיס עוד יותר רחב.
איתי מרדכי, מאמנה של בת ים. בנה קבוצה בריאה בבת ים. (צילום: לירן דורף)
איתי מרדכי הוא שם חדש שהגיח ממחלקת הנוער של מכבי חיפה. מרדכי אסף עמו את השחקנים שאימן ברבות השנים והרכיב בבת-ים קבוצה צעירה ומעניינת. הנה לכם עוד קונספציה מוצלחת של זניחת הקו הכספי לטובת צעירים מוכשרים, רעבים וזולים – שבתוספת טקטיקה נכונה מביאים תוצאות די טובות עד כה.
גם אלי מחפוד נחשב לשם גדול ורציני בליגה הלאומית ועד כה הוא רושם עם הפועל אשקלון הלא-קלה הישגים נאים. כמו במקרה של פרדי, גם ניסיונו של מחפוד יהווה נכס רב בהמשכה של העונה.
בהפועל כפר-סבא או סקנדל או פסטיבל. אשתקד הלכו על עלייה בכל מחיר, העונה סגרו את הכיס כמעט בכל מחיר וקיוו שגיא עזורי יידע לעשות יש מאין. אבל כמו במקרה תומר קשטן, גם עזורי הוא לא בדיוק המאמן לסביבת עבודה מצומצמת וקטנה על מימדיו. המאמן החדש משה הרשקו, חייב ללכת בדרכו של איתי מרדכי ולהיות נאמן לא רק לדרכו אלא גם לשחקנים הצעירים שהביאו אותו עד הלום בה. אם לא – ייפרד מהר מכסאו.
משה הרשקו, מאמנה של הפועל כפ"ס. חייב להיות נאמן לדרכו" (צילום: יניב ליכט)
רפי כהן, מהמאמנים הטובים בליגה, רושם עונה חמישית ברציפות בנס ציונה וזה דבר מבורך כשלעצמו. רפי הוא מאנשי המקצוע הרציניים, ניתן לומר שהוא בהחלט מאמן ליגת על לכל דבר ברמתו ובהתנהלותו. מיקומה של נס-ציונה אינו משקף את מצבה וכישוריה. אני סבור שבקרוב מאוד העסק שם ידבק וכהן ירוץ חזק מאוד למעלה.
בואו של איציק עובדיה לרעננה – מהלך טוב שמחזק את מחנה המאמנים המקצוענים והרציניים בלאומית. קשה מאוד להצליח בקבוצה נטולת אנרגיות שאמנם מנוהלת די טוב בידי דמיאן רויטמן ואשר אלון, אך ללא ריגושים של ממש ועם שחקנים המרגישים קצת גדולים על המקום, יהיה קשה לסחוב למעלה.
במכבי באר-שבע שילם שרון אביטן מחיר כבד משום שלא עמד על עקרונותיו. אביטן הקרין חוזק, חוסן ועתיד מבטיח עד לפתיחת עונה זו, אך מרגע שהסכים לקבל התערבויות בלתי פוסקות בתפקידו, כמו גם וטו לגבי רכש שרצה או נגיעות בדקות משחק של שחקנים – הוא איבד את זה ושאלת הליכתו הייתה רק עניין של זמן. טוב שהציל את שארית כבודו והתפטר. אם יסיק את המסקנות הנכונות – יחזור ויהיה מהמאמנים הטובים והמובילים בליגה, כי בבסיסו הוא איש מקצוע מחונן.
אהוד בן שושן, מאמנה של נצרת עלית. " מאמן כושר צריך להיות מאמן כושר" (צילום: נדב מעוז)
הא, נצרת עילית... פעם אני זוכר שאימן שם מוטי איוניר, אבל מאז מדובר במועדון שמקומו הלכה למעשה בליגה א' צפון. המאמן שם היה עד לא מזמן מאמן כושר בקבוצות שונות מהצפון, מה שרק מחזק את דעתי השלילית על התופעה הזו שבה כו-לם רוצים להיות מה שהם לא, או עדיין לא. פעם הייתה כאן מציאות מאוד ברורה: המאמן מאמן, מאמן הכושר מאמן כושר ומאמן השוערים מאמן את השוערים. כיום לצערי, הכול מעורבב עם הכול. אם אתה רוצה להיות מאמן כדורגל, לך תאמן ילדים, נערים, נוער – עלה במעלה הסולם ואל תחפש דרכים עוקפות כמו להיות מאמן כושר, כדי להתקרב יותר למטרה.
השבוע ביקרתי בשבעה של יצחק שניאור ז"ל – מגדולי המאמנים שהיו פה וחבר יקר ואהוב. אין עוד אנשים כמותו ולא יהיו. כמו במדינה, כך גם בענף הכדורגל והאימון, דמויות כמו שניאור – אנשים עם מנטליות אירופית, מנומסת, דרך ארץ וישירות – נדרסות מדי יום בידי בריונים עם מנטליות מזרח תיכונית, המשופעת חלטורות, קומבינות ורמאויות מהסוג הנחות והנמוך ביותר.
בהבנה שפעם גם יושבי הראש היו כאלו, הרי שהסיכוי להשיב את העבר הנכון במקרה זה, קלוש עד מאוד לצערי הרב.
