התשובה לעניות דעתי אצל כל אחד ואחת מאיתנו , מדובר על חוסר זועק בתרבות של הספורט ולא בספורט עצמו. אין בכלל ספק שספורטאים צעירים מישראל לא נופלים בדרך כלל בכישרון או במבנה הפיזי מהרבה מדינות מוצלחות בספורט אבל כן אנו ״נופלים ״ בנושאים שמסביב ואציין כמה מהן:
יכולת לפרגן ולהעריך אחד את השני הן של הקהל , המאמנים והשחקנים.
יכולת להגיע ולהתרכז ולעודד את קבוצתנו האהובה ולהימנע מקללות וגידופים של כל העולם .
לא מתקבל על הדעת שאב שמביא את ילדיו הקטנים לארוע ספורט עומד ומקלל. על איזו משנה גדלים ילדיו?
(צילום:לירן דורף)
היכולת לזכור ולהפנים שמדובר בסופו של דבר רק יכולת של כולנו להגיע למתקן הספורט עם אנרגיה חיובית.
היכולת של העיתונאים שבינינו להתרכז בעיקר בניתוח מקצועי של אירוע הספורט ופחות בנושאים ״הצהובים״ .
יכולת לבעלי הקבוצות לשמור על כבוד המקצוע של הספורטאים והמאמנים .
יכולת לרשויות לדאוג לסביבת מתקנים איכותית ומטופחת יותר על מנת ליצור סביבת שהות נעימה ונוחה .
יכולתם של הספורטאים להפנים ולהבין שהם מודל לחיקוי וכדאי שיתנהגו בהתאם
ובכבוד למקצוע שממנו הם מתפרנסים.
(צילום:יאיר שמע קדמי)
יכולתם של בעלי הקבוצות , הצוות המקצועי והספורטאים לתרום ולגעת כמה שיותר בפעילות קהילתית .
אל לנו לשכוח!
רק אתמול צפיתי עם בני אביב במשחק בסופרלנד של ראשון נגד פ״ת. הסיכום שלו למשחק היה . אבא למה כל כך הרבה מקללים ? הבנתם!
מתקן הספורט אמור להיות מתקן של הנאה ולא שדה קרב.
