אלרואי כהן הוא סיפור סינדרלה המאפיין את התזוזה הקלה והחיובית בתפיסת העולם של חלק מהמועדונים המובילים בכדורגל הישראלי. בעונת 2008/9, ירדה קריית-שמונה לליגה הלאומית, זאת אחרי השקעה חסרת תקדים של מיליונים בתקציב שחקנים. נראה כי החלון ירד על חלומותיו של איזי שרצקי שמבחינתו, עדיין העמיד תקציב פנטסטי ללאומית – אבל המאמן רן בן-שמעון ידע והרגיש ש"זה כבר לא אותו איזי" ושהישארותו לוותה בתנאי: "אם כבר ירדנו ליגה, שישתלבו מקומיים".
רן בן-שמעון לא יכול היה לבנות על כרטיס עליה ללא רכש מאסיבי, אך לאחר מספר מחזורים בהם גמגמה הקבוצה, קיבל רן את ההחלטה הגאונית שהפכה אותו מעוד מאמן עם פוטנציאל לזה שכר עומד בגאווה בשורה הראשונה: אם כבר להיכשל וחלילה לא לעלות – לפחות יהא זה עם קבוצה שכולה על טהרת שחקני הבית. נעלה? אצא גדול ומצליח שלא רק הביא את ליגת העל שוב, אלא גם טיפח לראשונה בהיסטוריה של המועדון דור שחקנים מקומי. לא נעלה? תמיד תהיה לי את סיבת הצעירים והמקומיים...
רן בן שמעון, קיבל החלטה גאונית שהפכה אותו למאמן מהשורה הראשונה בארץ. (צילום: דוברות ק"ש).
זו ההחלטה שפתחה את הדלת לאלרואי כהן, אדריאן רוצ'ט וחבריהם – שחקנים שאלמלא שינוי הקונספט הזה, היו יכולים לרוץ היום בצפת, כפר-קנא ודומיהן.
בן-שמעון לא רק שעלה ליגה והמליך תחתיו אצולת שחקנים מקומית נהדרת – הוא גם ייצר – באופן חסר תקדים – הכנסות לאיזי שרצקי ממכירת שחקנים ותחלופה מעוררת קנאה. הלך אלרואי כהן? הגיעו אחרים.
הסיפור הזה צובט וודאי בלבם של שחקני ליגה א' רבים שנפלו קורבן להעדפות שגויות של מועדוניהם או לחילופין החמיצו את רכבת ההזדמנויות.
כבר שנים אני טוען – אין הבדל מקצועי מהותי בין השחקנים בישראל. להוציא 6-5 ששרביט הקסם נגעה בהם, יכול לשיטתי כל שחקן מליגה ב' ועד ליגת העל לשחק בדיוק באותה הרמה – השאלה מי אימן, כיוון והדריך אותו.
אלו שנמצאים עדיין בליגות הנמוכות ויש להן תקווה כמוסה לפרוץ ולהצליח, יכולים בהחלט לעשות זאת ולפרוץ את תקרת הזכוכית לכיוון הלאומית והעל. כדי שזה יקרה הם חייבים קודם כל לסגל לעצמם תכונות אופי חשובות.
ראשית, עקשנות ודבקות במטרה: לא קל לחשוב למעלה ולהיתקל יום יום במציאות המדכאת של ליגה א'. לכן, חייב כל שחקן השואף להגיע למעלה להתעקש בכל אימון ובכל משחק ולא לוותר לעצמו ובכך להימשך למטה, לרמה הכללית של קבוצתו.
שנית, לזנוח את הבכיינות ותחושת הקיפוח ולהיבנות מנטאלית מכל אכזבה או חוסר מזל. מי שבוכה ומתלונן – סופו שיישאר במקומו ולא יתקדם.
אייל לחמן, "מאמין בכל נפשו בשחקנים מהליגות הנמוכות ומעניק להם הזדמנות ביד נדיבה" (צילום: לירן דורף)
והדבר הבסיסי והחשוב מכול – השקעת אקסטרה: לקיחת מאמן אישי ברמה שיבנה תכנית פיזית ומקצועית שתשולב עם אימוני הקבוצה ותעניק לשחקן התאמה לקראת מעבר אפשרי לאחת הליגות הגבוהות.
ומה עם סוכן שחקנים? ובכן, מדובר במרכיב הכי פחות חשוב מאלו שציינתי. לשחקני ליגות נמוכות מומלץ להשתמש בסוכן רק כשהם נעולים על כיוונם המקצועי ולאלו שאין בידם האפשרות – מומלץ מאוד להיעזר בטוב לבם ועזרתם המקצועית של מאמני ואנשי מקצוע מהאזור שמקושרים למאמנים בכירים שיבואו לראות בחדווה שחקנים מוכשרים להם יכולה להיפתח הדלת.
בליגות הגבוהות ישנם שגרירים נאמנים של הליגות הנמוכות בראשם מחובתי לציין את אייל לחמן שחורש את הארץ לאורכה ולרוחבה, מאמין בכל נפשו בשחקנים מהליגות הנמוכות ומעניק להם הזדמנויות ביד נדיבה.
לחמן היה החלוץ ופורץ הדרך, כי כיום מאמני על ולאומית רבים לוטשים עיניים למציאות בליגות הנמוכות (אחרי שהם רואים את הסיכויים הנמוכים להבאת זרים איכותיים או תשלומי השכר הגבוהים מדי של שחקנים בעלי שם). לכן, אני צופה בעונות הקרובות עליה משמעותית במספר הכדורגלנים שיתקדמו מהליגה השלישית לשנייה ולראשונה.
