בשנים האחרונות עם ישראל סבל מלא מעט שנות בצורת, אשר גרמו לכך שמפלס הכינרת ירד מתחת לקו האדום המסוכן. שכחנו כבר מה זה לשחק בגשם שוטף, שכחנו כבר מה זה משחקים שמתבטלים עקב מזג האוויר הסוער. אך השנה האלים נזכרו שגם מדינת היהודים זקוקה לגשם, על מנת שלא תתייבש ותיכלא למשבר מים אופייני למדינות מרכז אפריקה. כוווולנו שמחנו, ועדיין שמחים: מפלס הכינרת עלה מעל הקו האדום, ובשבתות, כבישי ושבילי ארצנו הפורחת פקוקים בשל תנועת המטיילים.
אברהם דה פריז, הליגות הנמוכות הן הנפגעות הגדולות מהגשם הרב. (צילום: גיא חזקיהו)
אם על פניו המצב כל-כך טוב, אז מה בכל זאת כל-כך רע, ולמה לכתוב על זה דווקא בטור באתר כדורגל של הליגות הנמוכות? כי אנחנו, מהליגות הנמוכות, הם הנפגעים הגדולים. אנחנו - הקהל, השחקנים והמועדונים כאחד. המצב הקיים הוא מצב מאוד מוכר: ביום ובלילה שלפני המשחק יורד גשם שוטף, ברור לכל בר-דעת שאי-אפשר יהיה לקיים משחקים נורמליים, ומה גם שרוב המגרשים אינם ערוכים לכך. ואז מה קורה ביום סגרירי כזה? על פי תקנון ההתאחדות, קבוצות חייבות להתייצב למשחק. לאחר שזה קורה, המשחק מבוטל (כצפוי) והן חוזרות לעומת שבאו, ונושאות בהוצאה מיותרת עבור ההסעה באוטובוס, כאשר תקציבם ממילא מצומצם ביותר. המצב הזה נכון לא רק לגבי הקבוצה הבוגרת, אלא גם לגבי הקבוצות הצעירות.
מגרש בוצי. ואם ישחקו עליו - הוא יהרס שוב. לא חבל להרוס? (צילום: גיא חזקיהו)
בנוסף, ישנם שופטים "אמיצים" שאומנם מכירים את סעיפי התקנון, ויודעים מתי לאשר ומתי לא לאשר קיום משחק, אך יחפשו כל תירוץ כדי לקיימו. הם מתחילים את המשחק כי "יש בדיוק הפוגה בגשם", אך לפתע פתאום הגשם חוזר, ואז מסיימים את ההתמודדות, כשבעצם לא הייתה התמודדות בכלל. התוצאה?
1. משחק חוזר באמצע השבוע. הלו, מה קורה כאן? מה עם קצת מקצוענות? מה עם מקום העבודה? הרי ביום כזה אף אחד לא הולך לעבוד. מי יפצה על אובדן ההכנסה ומה יגיד המעסיק?
2. הוצאות הסעה כפולות לקבוצות האורחות.
3. המגרש נהרס חלקי או כליל: מגרש שבדצמבר/ינואר עבר שזרוע שעלותו נעה בין 20,000-30,000 ₪, ושצריך להספיק עד סוף עונת המשחקים. שוב - כסף זרוק מהקופה המצומצמת ממילא.
4. בליגות הנמוכות המשחקים לפעמים מאוד פיזיים, ומגרשים שכאלה הם גן עדן לשחקנים האוהבים גליצ'ים: סכנת נפשות לשחקנים ופגיעות בגוף.
5. מההיבט הספורטיבי: מגרש בלתי ראוי מצמצם הבדלי רמה לחלוטין.
6. הקהל: ברוב המקומות, בליגות הנמוכות אנחנו סופרים 50-150 צופים למשחק. בתנאי מזג אוויר סוערים נמצא אך בודדים בלבד.
אני כבר שומע שחלק מהקוראים יגידו לבטח: "אל תבלבל את המוח, זה כדורגל". אך, רבותיי, אנחנו לא בטלווזיה, אנחנו לא בטוטו, אנחנו בסך הכל בחובבנות, גם אם שחקנים מקבלים כמה גרושים, ואולי אפילו כמה שקלים. ועד כאן עוד לא ציינתי את הנזקים הנגרמים לילדים ולנערים.
יש משחקי נבחרת. למה יש חופש בליגות הנמוכות? (צילום: גיא חזקיהו)
אם כן, הצעתי למועדונים היא לפנות להתאחדות לכדורגל, בסעיפים הבאים:
• לבקש שההתאחדות לכדורגל תתארגן כך שהקבוצות יכולות, בבוקר המשחק, לקבל מידע (טלפונית או דיגיטאלית) ממוקד קבוע, אם משחק מסוים יתקיים (כפי שזה קיים למשל בהולנד, גרמניה, בלגיה ואנגליה. שם בכל מגרש יש מתנדב מטעם ההתאחדות, שבודק בבוקר המשחק אם המגרש ראוי למשחקים). כך חוסכים גם בהוצאות, וגם מונעים עוגמת נפש ופגיעה בבריאות.
• לא לקיים בליגות הנמוכות משחקי השלמה באמצע השבוע. אין שום צורך בפגרות יחד עם הליגות הגבוהות, אין שום צורך להשבית את הליגות הנמוכות בתקופה של הכנה ומשחקי הנבחרת, ואז יהיו די שבתות שנוכל לנצל למשחקי השלמה.
אנחנו כל כך רוצים "להיות אירופה". אך אירופה זה לא רק נבחרות, לא רק אצטדיונים, ולא רק ברצלונה, אינטר ומנצ'סטר - אירופה זה גם אלפי המועדונים חובבנים, שמקיימים אלפי משחקים מדי שבוע, במתקנים ומגרשים ראויים. מועדונים עם חיי חברה, שולחן סנוקר ובר. אך זה אולי נושא לפעם אחר.
