ביום א' בבוקר מצאתי את עצמי בברצלונה לבד. אחרי שבוע עבודה של פגישות מעייפות ושוטטות מעייפת לא פחות בתערוכת הסלולר הגדולה, הצטרפה אלי זוגתי שתחי' כפיצוי (בשבילה וגם בשבילי) לסוף שבוע של טיולים ובילויים בעיר היפה ובמזג אוויר מושלם. בבוקר יום א' היא טסה חזרה בטיסת אל-על, ולי נותרו כשמונה שעות לשרוף עד לטיסת הלילה של ארקיע. מה עושים?
התשובה המתבקשת – יום עבודה על המיילים שהצטברו, בתקווה להשלים את הפער הגדול. ברסה כבר שיחקה במוצאי שבת, ולראות אותם מנצחים את ספורטינג חיחון זה לא סיבה מספקת כדי לוותר על ההזדמנות לעוד זמן איכות עם האשה. בכל זאת הספקתי להציץ באתר הכרטיסים שלהם ולגלות כמות מפתיעה של מקומות פנויים בכל האזורים באיצטדיון – אלפים רבים להערכתי הבלתי מחייבת. קהל של הצלחות.
אולי ליגה שניה (Segunda)? רוב המשחקים התקיימו כבר בשבת ושני המשחקים של יום א' היו, כדברי שרֶק, "הרחק-הרחק-מכאן".
ואולי, אולי, ליגה שלישית? מסתבר שמעבר לשתי הליגות המקצועניות, יש ארבע ליגות ברמה השלישית, Segunda B Grupo I-IV, כל אחת באזור אחר בספרד. מתוכן Grupo III באזור המזרחי, בעיקר ממחוזות קטלוניה וולנסיה. ומשחק אחד מתקיים ב 12:00 בשכונה בצפון ברצלונה! אבל מה, עד שגיליתי את כל זה השעה כבר היתה 11:50. לא נורא, העבודה היא חיינו.
בין מייל למייל אני מגלה שהסתכלתי בשעון הלא נכון, שמכוון לשעון ישראל – והשעה המקומית היא עדיין רק 11:30. מונית למגרש בסנט אנדראו Sant Andreu, והגעתי בדיוק לשריקת הפתיחה. 10 יורו לכרטיס כניסה, 12 יורו למונית. עונש ראוי למאחרים. אך לא הצטערתי לרגע.
למשחק לא אטרקטיבי נגד ריאל סרגוסה ב' מהתחתית, ועם סיכוי קלוש של סנט אנדראו להגיע לארבעת המקומות הראשונים (המובילים לפלייאוף על העליה), הגיעו למגרש יותר מ-1000 צופים, רובם ככולם מהשכונה. בין המשפחות והסוג-של-אולטראס בלטו זוגות רבים של זקנים וזקנות נאמנים, שמשחקי הבית נראים כחלק בלתי נפרד מסוף השבוע שלהם, אולי כבר מימי פרנקו החשוכים. אוהדי סרגוסה לא נראו באופק.
התנאים במגרש בסיסיים: כניסה יחידה לכל הקהל. טריבונות בטון עם מושבי פלסטיק סטנדרטיים בצבעי המועדון – אדום וצהוב. בין הקומה העליונה של הטריבונה לבין נפילה כואבת לכביש שמתחת מפריד מעקה ברזל דליל. סכנת נפשות. לוח אלקטרוני מאחורי אחד השערים, דשא סינתטי. המרחק בין קו החוץ לבין הטריבונות כמטר בלבד. במהלך המשחק כמה גליצ'ים של שחקנים הסתיימו בהתקלות מפחידה עם שלטי פרסום בשולי המגרש, שבנס הסתיימו ללא פציעות. מצד שני אין שום בעיה להכניס בקבוקים למגרש, והם אפילו נמכרים בקיוסקמסעדה במחצית. כנראה שאפילו לחמומי המוח שם יש גבולות.
המשחק נפתח בדקת דומיה (לא יודע לזכר מי). סנט אנדראו בפסים אדומים שחורים כאמור, דומים למדי למ.ס. אשדוד אצלנו. סרגוסה בלבן, עם אותו ספונסר של הקבוצה הראשונה. בניגוד לליגות הנמוכות בישראל, לא נראו כמעט שחקנים ותיקים בשתי הקבוצות. הקשר המרכזי והמנהיג של סנט אנדראו נראה כבן 25.
סנט אנדראו פתחו בלחץ על סרגוסה שהסתגרה, אך בהתקפה הראשונה של סרגוסה הכדור פגע ביד של שחקן מקומי ברחבה, שבעקבותיה השופט פוסק על פנדל לא מוצדק לאורחים, ומוסיף חטא על פשע עם כרטיס צהוב לשחקן שהכדור שיחק בידו. 1-0 לסרגוסה.
מכאן והלאה התחיל משחק מבולגן של שתי הקבוצות, למגינת לבו של הקהל, כשסרגוסה מתחילה כבר במחצית הראשונה לבזבז זמן. ועל כולם מנצח השופט החלש עם צהובים שלא נשרקים וצהובים מפוקפקים שכן נשרקים. ליגה א' אמרנו?
בשלהי המחצית השניה השופט מוציא כרטיס צהוב לשחקן סרגוסה שמוחלף ויוצא באיטיות מופגנת, ומיד לאחריה כרטיס צהוב שני ואדום לאותו שחקן שלא מבין את הרמז. מאמן סרגוסה לא מגיב היטב להרחקה וסנט אנדראו מפתחים מספר התקפות מסוכנות, בהן מובקע שער השיוויון המיוחל. רק אז מאמן הלבנים מבצע חילוף ומייצב את ההגנה, ומזכה את הקהל בדקות אחרונות של מתח עם לחץ מצד המארחים וכמה מתפרצות טובות של האורחים. בסיום 1-1 משקף.
ביציאה מהמגרש פארק שעשועים גדול להמשך בילוי אחר הצהריים המשפחתי ומספר טאפאסיות ופאבים למבוגרים יותר. אבל אין כבר זמן – צריך לחזור ברכבת כדי להשקיע לפחות כמה שעות עבודה.
מעקה דליל שמתיימר למנוע נפילה מגובה שלושה מטרים.
דקת דומייה בפתיחת המשחק.
המרחק בין השלטים לקו החוץ.
...ובין האוהדים לשחקנים על המשטח.
קבוצת הילדים של סן-אנדראו.
הדור הבא של האוהדים.
...וזה שאחריו.
