בסוף השבוע שעבר סיימה "מלאכי" את אחת העונות הכי המוזרות בתולדות המועדון, עונה שנפתחה בשאיפות להיאבק על העלייה ללאומית והסתיימה במפח נפש גדול. הסיבות שהביאו את המועדון למצב זה מורכבות, ולבטח כל אחד רואה זאת באור שונה. אך על דבר אחד יסכימו כולם - כאשר יש כל כך הרבה מנהלים, והרבה פחות פועלים פשוטים, זה אף פעם לא עושה טוב. כזכור, זה התחיל באופוריה עם הגעתו של עזרא לאטי וחבריו, המשיך עם רכש סיטונאי וכלל לא מוצדק של "כוכבים" מכל הבא ליד, והסתיים בהתפטרותו של מאמן הקבוצה דקל מלכה, כאשר לא היינו רחוקים מאוד ממאבק על הישארות בליגה ורק צבירת נקודות טובה בתחילת העונה מנעה זאת ברגעים המכריעים. וכן, גם חוסר מזל היה לנו העונה (למרות שזה נשמע רק כתירוץ טוב) כאשר כמעט כל שחקן שנחת בקרית מלאכי נפצע בשלב כזה או אחר של העונה, והיו גם כאלה (אסאו, ביטון) שכלל לא הספיקו לתרום מיכולתם לקבוצה.
צחי גיג, בעוד "יציאה" בטוחה. אולי הנקודת אור היחידה העונה במלאכי. (צילום: שמיל איובי)
ועכשיו - במועדון הכדורגל המקומי יצטרכו לעשות חושבים, להסיק מסקנות ולקבל החלטות שיביאו את הכדורגל בקרית מלאכי למקום שהוא באמת ראוי לו. ולמען האמת, יש הרבה עבודה, אם באמת רוצים לראות פה משהו אחר בעונה הבאה. מטבע הדברים - הנושא הכלכלי הוא הקובע, ובמילים אחרות: מי יביא את הכסף? וידאג בכך לשקט במועדון. זה עדיין מוקדם לומר, אך נדמה כי רק ספונסר פרטי שבאמת יהיה אכפת לו מקידום הכדורגל בקרית מלאכי, הוא שיצליח להצעיד את הכדורגל שלנו קדימה. העירייה לבטח תעביר את חלקה המזערי, אך בשביל לקיים מועדון איכותי, מחלקת נוער טובה ואנשי מקצוע משובחים, צריך הרבה יותר מתקציב התמיכות שתעביר העירייה.
שאלה נוספת ולא פחות חשובה היא - מהם היעדים שיציב מועדון הכדורגל לקראת העונה הבאה?. האם תהיה זו עונה בה מצמיחים כישרונות מבית ועוזבים לרגע את חלום העלייה ללאומית? או שמא שוב "משתגעים" והולכים על משהו גדול בתקווה שהפעם זה יצליח הרבה יותר?. כדי לענות על כך, אנו שוב צריכים לחזור לנושא הכלכלי, כי "כסף" זהו שם המשחק היום בכדורגל. וכן, יש את סוגיית שחקני הבית, קבוצה שאינה מרובה במשאבים כספיים, חייבת להתבסס על שחקני בית, לטפח אותם, לדאוג להם, בתקווה שיחזירו בעתיד על ההשקעה בהם - אבל בקרית מלאכי אף פעם לא ידעו באמת לתת את היחס הראוי לשחקני הבית ולכן התוצאות בהתאם.
אך רגע לפני שנפרדים עד לפעם הבאה - הנה עוד סיכום קצר על העונה שהייתה
שחקן העונה: צחי גיגי
צחי גיגי הגיע לקרית מלאכי באמצע העונה, לאחר פציעתו של אשר אלחרר, ואם "מלאכי" לא הסתבכה השנה במאבקי התחתית, זה הרבה בזכות עמידתו בין הקורות של גיגי. צחי, שוער צעיר ונמרץ, הביא שקט רב לחלק האחורי של מלאכי וללא ספק הוא בהחלט ראוי לתואר שחקן העונה. יחד עם זאת, יש כאלה שיזכרו לגיגי את הכרטיס האדום שספג מול קרית גת והביא לתבוסה הכי קשה של המועדון בעונה זו.
עוז אסרף, יש בלם עץיד במלאכי. (צילום: שמיל איובי)
ראוי לציון מיוחד: עוז אסרף ואלי מזוז
שני שחקנים שמבחינתנו ראויים לציון מיוחד הם:אלי מזוז ועוז אסרף. מזוז חזר הביתה מהגלות בקרית גת והוכיח כי נשמה ורוח לחימה ניתן לקבל רק משחקני הבית. מזוז גם הפריך את הטענות על אי רצינותו ובהחלט שהיה בין הבולטים בקבוצה בחצי השני של העונה. ועוז אסרף, זה בכלל סיפור הצלחה. עוז, שניצל כל הזדמנות על המגרש כדי לקבע את מקומו בהרכב הקבוצה, והוכיח כי יחד עם אוהד יוסף, הם מהווים זוג בלמים שאפשר לסמוך עליהם. דרך אגב, זו לא הייתה "העונה" של הקפטן - אוהד יוסף, וגם הוא לבטח ירצה לשכוח אותה ומהר. אוהד, שמחלים מפציעה בימים אלו, ייעדר קרוב לוודאי בפתיחת העונה הבאה ובקבוצה חייבים לקחת זאת בחשבון.
לא מימשו את הפוטנציאל: חנן פדידה, עידן חג'ג'
עידן חג'ג' שחזר מאוכזב מיפו, עדיין לא מצליח לממש את הפוטנציאל הענק הטמון בו. ואם במשחק החוץ מול יבנה ראינו שמץ מהיכולת הטובה שלו, זה לא החזיק לאורך זמן ואין ספק כי חג'ג' מסוגל להרבה יותר ממה שנתן למלאכי בעונה זו. ואילו חנן פדידה, אמנם היה הסקורר של הקבוצה וכמעט היחיד שהטריד את הגנות היריב, אך משחקן ברמתו ובעל ניסיון כמו שלו - היינו מצפים להרבה יותר. אין ספק כי היעדר "עושה משחק" פגע בתנובת השערים של פדידה, ובמועדון חייבים למצוא פיתרון לנקודה זו. סמיר אלחי אמנם היה נמרץ מאוד במרכז השדה, אך זה היה בעיקר ללא תועלת התקפית.
התעורר מאוחר: חנן אלקיים
זו הייתה אחת העונות החלשות של חנן אלקיים, פשוט שום דבר לא הלך לו. בנוסף, חיכוכים כאלה ואחרים עם הנהלת הקבוצה לא הוסיפו גם הם לביטחון העצמי שלו. אולם, לקראת סיום העונה התעורר אלקיים, הוכיח שהוא לא שכח להבקיע, ואם ישכיל להתמקד רק בכדורגל, בהחלט ניתן לבנות עליו גם לעונה הבאה.
לא יציב: אבירן אלקיים
לצד משחקים ברמה של ליגת על, הציג אלקיים הצעיר לא מעט תצוגות נפל, מה שמביא אותנו לבחור בו כשחקן הלא יציב של הקבוצה. בנוסף, מרבה אלקיים לדבר גם מחוץ למגרש, מה שהביא בסופו של דבר לסיום דרכו במועדון. אין ספק כי מדובר בשחקן מוכשר, בעל יכולת אלתור מעולה על המגרש, אבל "הרעשים" שמלווים אותו לאורך כל העונה פוגמים ביכולתו ובתרומתו לקבוצה.
חגיגה כתומה על מכבי יפו....ניצחון גדול שכדאי לזכור לעונה הבאה. (צילום: שמיל איובי)
משחק שכדאי לזכור: ניצחון 0:3 על יפו
לאחר מחצית ראשונה חלשה עלתה "מלאכי" בטירוף לחצי השני והדהימה את יפו בשלישייה ללא מענה. אורן בן לוי, שחקנה של יפו לשעבר, פתח את מסכת השערים והיה המצטיין של המשחק, כאשר פדידה משלים את התבוסה של יפו בצמד משלו.
ומשחק שנרצה לשכוח: תבוסה 7:1 מול קרית גת
אומרים שלדרבי חוקים משלו, אך במשחק הבית מול קרית גת עבד בעיקר "חוק הצינון" - כאשר חניכיו של ראובן אלקבץ העניקו מקלחת צוננת לדקל מלכה והביסו את "מלאכי" 1:7- תבוסה שלא זכורה שנים ארוכות בעיר המלאכים. שלומי צלח שנכנס במחצית השנייה בישל את אחד השערים היפים במשחק וזכה לתשואות רמות מהקהל של "מלאכי".
הצוות המקצועי: דקל מלכה, יואל סוויסה
כאשר מאמן כדורגל מתפטר, ולא משנה מהי הסיבה - זה נחשב עבורו לכישלון. עונה לא פשוטה עברה על דקל מלכה והוא לבטח יבקש למחוק אותה מההיסטוריה הפרטית שלו. דקל, לאחר עונה מוצלחת מאוד, נאלץ הפעם לעמוד בתווך, כאשר מימינו ומשמאלו "מלחמות יהודים" שפגעו גם בו וגם בקבוצה.דקל לבטח יאמר שלא הוא שבחר את השחקנים בטרום העונה, ואם רק היו שומעים לו, הכל היה נראה אחרת. יתכן שיש בזה מן הצדק, אך כאשר הקבוצה לא מספקת את הסחורה, המאמן הוא האשם היחידי, וגם בקרית מלאכי זה לא שונה משום מקום אחר. לגבי יואל סוויסה, אי אפשר באמת להתייחס יותר מדי לתקופה הקצרה בה אימן את הקבוצה. ללא שוער, עם מסדר פצועים ענק, ותחושה של סוף עונה, לא איפשרו לו באמת להפיק מהקבוצה את מה שהוא יודע. יואל, כמי שהתאמן אצל גדולי המאמנים וראה דבר או שניים בכדורגל הישראלי ברמות הגבוהות, בהחלט ראוי לצ'אנס על הקווים של "מלאכי" בעתיד. ימים יגידו.
