מה שקרה העונה בכדורגל הישראלי הוא מהרבה בחינות, כביוב שעלה על גדותיו. הצחנה בעבעה מלמטה ופרצה כלבה אל תוך הדלת הקדמית. רק מי שכיסה את עיניו יכול היה שלא לראות את האלימות המשתוללת כבר שנים בליגות הנמוכות: קבוצות שיוצאות בשן ועין ממגרשי הקבוצה האורחת, משחקי דמים במגרשי המגזר הערבי, שופטים מוכים על ימין ועל שמאל, ולצד כל זאת - אוזלת יד של גורמי האכיפה. הייתה זו רק שאלה של זמן עד שכל זה יגיע גם למסך, ומשם לעיניהם הנדהמות של חובבי הכדורגל. באלימות דשו רבים וטובים, כעת צריך לסכם בכל זאת את מה שכן נשאר מכדורגל נטו.
הליגה הלאומית, בדומה לליגת העל, הייתה אולי החלשה בהיסטוריה של ליגת המשנה. צפינו העונה בדור השחקנים הבינוני ביותר שגדל כאן מזה שנים, וגם רמת האימון לא משתבחת. להיפך – דמויות חיוביות ואישיותיות מפנות מקומן לטובת ה'שכונה' וגניבת דעת. חבל.
אבו סובחי, יו"ר בני לוד, היה קרוב מתמיד לעלות לליגת העל. (צילום: לירן דורף)
בכל מקרה, גיבור הליגה הלאומית הוא דווקא מאמן. כשהחתים ניר ארקין את פרדי דוד, הוא ידע בדיוק מדוע לקח מאמן שהוא אובר-קווליפייד לליגה הזו. כפי שמשמעות יתרון הביתיות בסדרת פלייאוף ב-NBA מתבלטת במקרה של הגעה למשחק שביעי – כך חשיבותו של מאמן ברמה של פרדי דוד, ברגעים מכריעים ובמשברים בלתי צפויים.
הפועל רמת-גן התקשתה לאורך העונה לפתח מומנטום מתמשך. זה טבעי ומובן, לנוכח העובדה שקשה לפתח שיטה ודרך סטטיים מול קבוצות הדוגלות בכדורגל מכוער, ורואות בעצם הניצחון מול קבוצה כמו רמת-גן כהישג של עונה שלמה. אחרי התקרית החמורה מול בני-לוד, והודעת הבעלים על עזיבה, הייתי משוכנע כי הקיץ הקץ על הקבוצה הזו. אני מכיר לא מעט מאמנים שהיו מתפטרים עקב המצב. אך פרדי נשאר והיווה בעבור השחקנים למעשה את השדרה האחרונה שעומדת לפני התפרקות מוחלטת. כנגד כל הסיכויים, הוא השיג ארבעה ניצחונות רצופים ומשכנעים: בהרצליה גבר על הקבוצה שהפכה בין-לילה למועמדת לעליה וכל המומנטום היה בצד שלה, בביתו הכניע את אחי נצרת שהייתה מעדיפה כנראה את בני לוד בלאומית, וברעננה ניפץ את מסורת "אצטדיון הדמעות" וניצח את המקומיים, כדי להגיע למשחק הכרעה מול בני-לוד.
רמת-גן עמדה על המגרש כמו קבוצת ליגת על וברגע האמת, נראתה בדמות מאמנה: מקצועית, רצינית, ווינרית. ואת כל זה עשו הרמת-גנים ללא שורה של שחקני מפתח שהורחקו. בארבעת המשחקים הללו, הצדיק פרדי דוד את השכר, את הקרדיט ואת מעמדו, כאחד המאמנים הבכירים בכדורגל הישראלי. במקום לפהק בקורסים עילגים ומשעממים, מומלץ למאמני העתיד ללמוד משהו מהדרך שעשה פרדי מבירא עמיקתה לאיגרא רמה בתוך פחות מחודש אחד.
בית-ספר למאמנים.
הנאמן מוטי נבון, עשה סדר באחי נצרת.
בני-לוד מסיימת עונה מצוינת מבחינתה, אך חבל שהיא עושה זאת עם בטעם לוואי מריר למדי. למה לו לאבו-סובחי לקלל ולצאת נגד כל העולם? את הכרטיס הוא איבד במו ידו, לאחר הקריסה מול מכבי הרצליה בבית. כמובן שגם המהומה הגדולה בוינטר לא סייעה לו. במקום לקצור את הפירות על ניהול טוב, הוא נכנס למקומות שאין לו מה לחפש בהם: ראיתי בו לאורך כל השנים ערבי-ישראלי חיובי, שמכבד את המדינה שהוא חי בה וראוי ליחס ציבורי הוגן. זה הקו בו עליו לדגול. נבנתה בלוד קבוצה מאומנת מאוד ועל כך הקרדיט מגיע לסולימן אזברגה, שיצטרך לעמול קשות בכדי לתקן את תדמיתו.
קבוצה מאומנת נוספת שהרשימה בעונה החולפת היא מכבי הרצליה. בתקציב לא גבוה, הביא המאמן עופר טלקר רכש נכון, וחשוב מכך: טיפח וקידם את השחקנים המקומיים. ללא ספק מדובר במאמן שיגיע רחוק מאוד בכדורגל הישראלי, ומומלץ לעקוב אחריו. טוב יעשה אריאל שיימן אם יגיש לו חוזה ארוך טווח וגם מעט יותר אמצעים כדי לעלות ליגה.
סיפורה של אחי נצרת של השנה הוא עצוב מאוד. אין עוררין ומחלוקת על העבודה המצוינת שעשה הנאמן מוטי נבון, אך תרשו לי שלא להיות מופתע מהסתבכות המועדון הזה ברעות חולות. זו שערורייה שעדיין מסתובבים שם אנשים שהיו שייכים לניהול הכושל והנכלולי שהשאיר אנשים רבים עם חובות רבים עוד יותר. לנצרת היה העונה את הנתונים הדרושים לעליית ליגה: המשכורות הגיע בזמן, שחקנים מובילים איישו כמעט בכל עמדה, אבל לצד זאת - מאמן שלא לומד את לקחי העבר ובחירותיו המקצועיות אינן מובנות. הסיפור של המשחק נגד בני-לוד, ייגמר איך שייגמר, עתיד להטיל כתם לא רק על המועדון, אלא גם על שמעון הדרי, שבמשמרתו קרה הביזיון הזה. חשבון נפש לא היה מזיק, אבל איפה... הוא כבר מיהר לתחנה הבאה – בעכו. עוד קבוצה שהבעלים שלה נכשל פעם אחר פעם בבחירת מאמנים. הנה לכם יורדת פוטנציאלית מליגת העל ללאומית. ונצרת? חייבת לעבור פירוק ובנייה מחדש. עד שזה לא יקרה – נמשיך לקרוא עליה בהקשרים שליליים.
שמעון הדרי, מאמנה של אחי נצרת, גם הוא יכול לעשות חשבון נפש על מה שקרה באחי נצרת . (צילום: אמיר דבי)
הפועל רעננה עברה עונה מצוינת, בעיקר הודות לשוער הטוב בליגה הלאומית – ניל אברבנאל. המספרים של ניל המוכשר מדברים בעד עצמם, וזו רק שאלה של זמן עד שיעמוד בשערה של נבחרת ישראל. אינני רואה טובים ממנו באופק. איציק עובדיה פורש אחרי עונה טובה מאוד, ותומר קשטן, שייכנס לנעליו, מקבל מועדון שנוח לעבוד בו ולבטא בו את כישוריו.
בהפועל ירושלים הרגשות מעורבים: זו קבוצה שבהחלט הייתה צריכה לעלות לליגת העל עם החומר שעמד לרשותה, אך חוסר היציבות פגע בה. מדברים שם על בעיות פיננסיות וניהוליות וחבל על כך, כי מדובר בסך הכול בקבוצה ובמועדון חיוביים - תסריט שתפור בדיוק למידותיו של המאמן לופא קדוש, שמומחה ביציאה ממשברים ורגעים קשים.
מכבי אום אל-פאחם היא בעיני ממשיכת דרכן של הקבוצות הערביות, שהגיחו זמנית אל הליגה הלאומית ולא ידעו כיצד לתקוע בה יתד. אני מתייחס בכך, כמובן, על הדרך המקצועית והניהולית.
ארז בנודיס, מאמנה של בית"ר ת"א. הציג ניהול משחק יצירתי וכריזמטי. (צילום: לירן דורף)
הפועל כפר-סבא היא אחד הכשלונות הגדולים העונה. מילא תקציב לא גבוה, אבל להראל רייכמן אסור היה להתפשר על תפקיד המאמן ולמנות את מאמן הנוער שלו לתפקיד הראשי בבוגרים. הג'וב, לדעתי, פשוט גדול על מידותיו בשלב זה. כשבשוק נמצא מאמן פנוי כמו אריק גילרוביץ', שתפור על הפועל כפר-סבא – זהו צעד מתבקש עבורה. השמועות על קניית הקבוצה בידי שרף ושום מעודדות ומציתות את הדמיון. הלוואי.
הפועל אשקלון העבירה עונה בינונית למדי, אך כמיטב המסורת, מכשירה ומלקטת מציאות מהיקב ומהגורן. דרך לא רעה בכלל גם לשרוד, גם להרוויח ואולי גם לבנות מסורת.
בית"ר ת"א פתחה את הליגה רע מאוד, אך עם הזמן התייצבה והשתפרה. הרבה אחוזים בהישג נצברו על שמו של שחר שמש – השוער שהוא אגדה בליגה הלאומית ונחשב למניה בטוחה בכל קבוצה ובכל ליגה בה ישחק. גם המאמן ארז בנודיס הציג במשחקים רבים ניהול משחק יצירתי וכריזמטי, שתרם לבריחת הקבוצה מהתחתית. כמו בכל תמהיל מעורב, גם לקבוצה שהיא ערבוב בין בית"ר ת"א לשותפתה הרמלאית, לא צפוי קיץ קל.
נס-ציונה היא ללא ספק אכזבת העונה. נראה כי עייפות החומר דיברה כאן שעות נוספות. לאחר ששמעתי על הראיון שהעניק קובי כדורי לעיתונות המקומית, הבנתי מדבריו כי חלק נוסף מהכישלון שייך לעניינים שליליים שאמורים להישאר מחוץ למגרש הכדורגל. חבל, כי נס-ציונה היא מועדון טוב, עם אצטדיון טוב ואנרגיות טובות בדרך-כלל. כדי להציל את המערכת, חייבת הקבוצה מאמן שיטאטא החוצה את הרע ויחדיר מחדש רוח צמרת. אריק גילרוביץ' כבר אמרנו?
אריק גילרוביץ, המאמן שיחדיר רוח צמרת חדשה.
הפועל נצרת-עילית קיבלה מבחינתה את ההחלטה הטובה ביותר, כאשר שנייה לפני ההתרסקות על הקרקע פתחה את המצנח בדמות מינויו של דני גולן למאמן. גולן מאמן ליגה מעולה, המכיר היטב את המערכת. הוא השאיר כמעט במו ידיו את הקבוצה בליגה עם סדרת ניצחונות בישורת האחרונה. זהו לקח חשוב להנהלות: לכו על מקצועיות-נטו ועזבו קומבינות. בלא כל קשר, הגיעה העת להחזיר את הדברים למקום: שמאמן יאמן ומאמן הכושר יהיה מאמן כושר. בעיקר בצפון, אנו רואים ערבוב מסוכן בין הדברים.
אם יש צדק בעולם, הוא התבטא בהישארות הכח ר"ג בליגה הלאומית. כנגד כל הסיכויים, ללא אימונים סדירים, עם סגל דליל, נטול רכש ובעיות כספיות שלא נגמרות – הצליח מאיר סומך לעשות את הבלתי יאומן ולהינצל מירידה. סומך הוא מאמן העונה שלי וראוי לשדרוג – מי שתיקח אותו תרוויח איש מקצוע צנוע, מעולה, בעל קבלות וניסיון של שנה וחצי מוצלחות בניגוד לכל התחזיות. עם זאת, ספק אם אפילו סומך היה מצליח במשימה ללא חיים מלכה - סמל, מודל לחיקוי ושחקן ההגנה הטוב ביותר בליגה הלאומית, 'ביי-פאר'. מלכה היה להכח חצי קבוצה ולפעמים כמעט קבוצה שלמה. תשאלו את השחקנים שם, הם יודעים שבלעדיו זה היה אבוד מזמן.
אם נצרת-עילית קיבלה את ההחלטה הנכונה רגע לפני ההתרסקות, הרי שבת-ים הביאה על עצמה את כלייתה. אזכיר את אריק גילרוביץ' בפעם השלישית – הוא היה מועמד להגיע אחרי שאיתי מרדכי לא עמד במשבר אליו נכנסה הקבוצה . אילו היה יוסי אלקובי ממנה אותו, לבטח היה יכול להכין עכשיו בשקט את העונה הבאה. אבל בעל הבית הבת-ימי טעה טעות גורלית והחזיר לקבוצה מאמן, שבעיני, צריך לאמן בליגה א' וגם זה בלארג'יות. ירידה הייתה הדבר המתבקש והנכון. עובדה.
גם אני התרגשתי מחזרתו של אליהו עופר האגדי לכדורגל, אבל מכבי באר-שבע זקוקה קודם כל לניהול מינימאלי סביר. אשתקד הצליח שרון אביטן לנווט באומנות בין כל הבעיות ולשרוד עם הקבוצה, אך העונה לא היה לכך סיכוי. מכבי באר-שבע שקיבלה אינספור הזדמנויות להינצל, לא לקחה אף אחת מהן ברצינות.
עוד קבוצה שחשבה לחיות לנצח על המזל היא הפועל הרצליה. בני טבק הצליח חד-פעמית להביא חבורה צעירה ומוכשרת לשיא מרהיב של פלייאוף אמצעי אשתקד. אבל בתקציב שהוא בדיחה ומשכורות שחקנים שהם לעג לרש, אפשר אולי להשתעשע אחת לדור במחשבות על הכרטיס הזוכה - לא לבנות מדיניות לאורך זמן. לכן שבה הרצליה לליגה בה משכורותיה הופכות ממגוחכות לסתם נמוכות.
