ספק אם מישהו הימר בתחילת העונה שדווקא מכבי יבנה תהיה העולה היחידה מבין כל קבוצות ליגה א'. העובדה ששיחקה במחוז צמוד יחסית עם יריבות שוות וליגה בה אין פייבוריטית כמעט באף משחק – הפיקו מבחינתה את היתרון היחסי שהספיק בכדי לדלג מעל אסי גלבוע. זאת, וכמובן המסורת...
העליה הזו מגיעה לשוער יניב בן-ישי, שהציל אותה לאורך כל העונה ברגעים חשובים, וכמובן, לקהל של הקבוצה שהוסיף ברגעים המכריעים. כדי להצליח בלאומית, תהיה חייבת יבנה לעבור שדרוג מקצועי בכל החזיתות. נראה אם ההנהלה שם תפנים את המסר, או שמא תצלול בחזרה לליגה ממנה באה.
העליה מגיעה לשוער יניב בן ישי, שהציל את מכבי יבנה לאורך כל העונה. (צילום: ניר חורי)
בדרום הוכח שוב כי כסף אינו ערובה לשום דבר ואי-אפשר לדלג על תהליכים הכרחיים.
מכבי יפו, דווקא בעונה בה לא ציפתה לכלום, הייתה רחוקה חצי נקודה מהמקום הראשון. יפו זכתה בשחקנים שגדולים על ליגה א', כמו יניב סבג וגיא שוסט, שבזכותם גירדה את האפשרות לעלות, אבל לאיפה לעזאזל נעלם קהל האלפים שליווה אותה? זהו המבחן של קהל וזהו בדיוק המבחן של מועדון. מכל הקשקשנים שהסתובבו מסביב ותפסו פרסום, נשאר כמעט רק רון עמיקם.
בהפועל קטמון יצטרכו לעשות חשבון נפש ולהחליט לאן פניהם פונות. בעיני, הגיעה העת לסיים את הסכסוך המטופש ולאחד את שתי הזרועות: קטמון מליגה א' והפועל ירושלים מהלאומית – לכדי גוף אחד. בינתיים, מקווים בקטמון שלא לחוות את מה שקרה ליפו: איבוד ההתלהבות של הקהל, שהוא מקור החמצן של הקבוצה. בשלב זה, לא ברורה ההחלטה להחליף את מאמנם האהוד, ליאור זאדה, בחלופה ממש לא משכנעת בעיניי.
בבית"ר כפר-סבא קישקשו יותר מדי. מאמן נמדד בהישגים ואת ההישגים סופרים במדרגות, עם הסגל שהיה לכפר-סבאים – מקום ראשון בהחלט היה אופציה לפני מכבי יבנה, אך כשמדברים יותר מדי, ומתרברבים הרבה יותר מדי, מה הפלא שנשארים לבסוף עם שום דבר?
כשלון מקצועי הישגי לדעתי, נרשם בהפועל מרמורק. לא ברור לי מי שיכנע את בעל הבית, בעל המדיניות הקמוצה להגדיל תקציב, אך אם יש משהו שליגה א' משופעת בו, זה באנשי מקצוע בעלי כוח שכנוע אדיר – כאלו שיבטיחו לך שהמים שאתה שותה מהברז ברחובות, נשאבו מהאלפים. מה שבטוח, צריך הרבה מאוד כישרון כדי לא לסיים במקומות הראשונים עם שחקן כמו אופיר חיים.
אוהד בוזגלו עושה, זו השנה השנייה ברציפות, במכבי עמישב ניסים ונפלאות, עם תקציב מינימלי ושחקנים אלמוניים יחסית. בוזגלו, בעיניי, הוא לא רק הטקטיקן הטוב בליגה, אלא מאמן שמקדם כדורגלנים. דור גרוסבך המוכשר הגיע לעמישב במקרה והפך לסחורה חמה בליגה, והרבה בזכות בוזגלו. גם הבלם המוכשר, אור מיוסט, הוכיח מדוע טעתה הפועל ירושלים כשניפתה אותו מהסגל בתחילת העונה. ללא בוזגלו, עמישב הייתה היורדת הבטוחה.
אוהד בוזגלו, מאמנה של עמישב פ"ת, "הטקטיקן הטוב בליגה" (צילום: לירן דורף)
קריית-גת ממשיכה במסורת הלמלם (לא מריח, לא מסריח) שלה: לצד ניצחונות מרשימים היא תפסיד במשחקים מטופשים. לקבוצה הדרומית יש לוקסוס בדמות השחקן ההתקפי הטוב בליגה: שלומי משה. החלוץ רב הניסיון גדול על הליגה השלישית בכמה מספרים ותפוקתו מדברת בעד עצמה.
בקריית-מלאכי הוכח שוב שכסף לא יכול לקנות הצלחות. אצטדיון יפה ותקציב נדיב לא יכולים לכסות על צרכים מקצועיים ממדרגה ראשונה. הייתי ממליץ בחום על החזרתו של שי סבן לניהול הקבוצה – מינוי ממנו כל הצדדים ירוויחו.
הסתבכות של קבוצה כמו נתיבות במאבקי התחתית היא דבר תמוה מאוד. חומר השחקנים והמסורת שהמועדון זה צבר לאורך השנים חייבו מאבק בצמרת.
קבוצה שהייתה על מסלול הירידה וניצלה בזכות שוערה היא כפר שלם. גם עדי בויטר הוכיח שהוא שוער שהליגה בה הוא משחק קטנה עליו, ולא בכדי ישחק בעונה הבאה לבטח בליגה גבוהה יותר. בקביליו יפו לבטח מצטערים על כך שלא עשו מאמץ להשאירו – אקט שהיה, לדעתי, מעניק להם את הנקודות שבדיוק חסרו להם כדי לעלות ליגה.
ירידתה של השקמה, קבוצה שדיברה גבוה-גבוה ועושה כך בכל עונה, הדהימה אותי. אך, כרגיל, הכול מתחיל ונגמר בבחירת המאמן. בעל הבית שישכיל להבין כי תשלום הוגן מעל לממוצע למאמן טוב יהיה שווה הרבה מעבר לארבעה או חמישה תותחים בדשא – יהיה גם זה שיקצור הישגים.
עדי בוייטר, שוערה של כפר שלם, "שוער שהליגה בה הוא משחק קטנה עליו"
בצפון, הרימו הקבוצות דגל לבן אל מול דהרתה של אסי גלבוע – דהרה שעלתה לה בסופו של דבר ביוקר רב במיקוד וריכוז לקראת רגע האמת. האמת היא שההשקעה הכספית האדירה ורמת סגל השחקנים שעלתה על מספר קבוצות בלאומית, חייבה עליה בכל מחיר. היה פעם בגלבוע איש נחמד בשם מנחם יעקב, ואין לי ספק שלו כל המשאבים האדירים הללו היו מופקדים בידיו, הוא היה יודע למנות את המאמן הנכון, לבחור את השחקנים המתאימים ולעלות ליגה בסטייל.
מגה-כישלון חוותה הפועל עפולה: כל כך הרבה משאבים שמעתי שמשקיעים שם, אז למה לכל הרוחות מתעקשים להרוס הכול עם החלטות תמוהות? בתחילת העונה נתנו לחיים סילבס את מפתחות האימון ובמקום להמשיך עם זה, קטעו את הסיפור בכיעור, כשהקבוצה ממוקמת נקודות בודדות מהמקום הראשון. מחליפו ירון הוכנבויים, בכשרון רב, סיים את העונה במרחק של 21 נקודות מגלבוע.... תסמכו עליו שהוא ימכור להם את זה בתור הצלחה גדולה.
ירון הוכנבויים, "תסמכו עליו שהוא ימכור לכם את זה כהצלחה גדולה-העונה שעברה" (צילום: איסר רביץ)
בטבריה ממשיכים להחליף בכל שנה דרך ושחקנים – עקביות לא תזיק שם כי הפוטנציאל להצליח קיים. על השאר – מוטב לא להרחיב. הישג נאה רשמה העונה טבריה כשסיימה במקום השני. אבל שם צריכים להחליט, האם הם רוצים לעלות כיתה, להיות רציניים בהשקעה כספית נכונה ולהעפיל לליגה הלאומית. לפחות מבחינת הקהל ואהבת הכדורגל בעיר – הם ראויים לכך.
אילן סוויסה, "גם בגיל 38 ממשיך לעשות בי"ס ולהיות דמות מופתית"
קבוצה מעניינת במחוז הצפוני היא כרמיאל/צפת, הרבה בזכות הקפטן הססגוני שלה אילן סוויסה, שגם בגיל 38 ממשיך לעשות בית ספר ולהיות דמות מופתית בליגה. בעזרתו של הקשר המוכשר, קובי בן-חמו, הצליחה כרמיאל לשרוד, אבל ניתן לצפות ממנה ליותר.
שאר הליגה, כמו כל העונה הזו במחוז הצפוני – פשוט לא עניינה יתר על המידה. ככה זה שכבר במחזור העשירי נפערו פערים אדירים במאבק סוכריה על מקל יחידה. רק לפני שנה, עוררה הליגה עניין רב על שני מחוזותיה, כששני כרטיסי עליה חולקו, פלוס אפשרות לכרטיס נוסף במבחנים - מה שאומר שכמעט לכל קבוצה בליגה יש על מה לשחק. אם יש מי שלומד מטעויות שם למעלה, אזי כולי תקווה שהעבר יוחזר במקרה זה.
לסיום, אנקדוטה קטנה נוספת מבית היוצר של בית"ר רמת-גן: הקבוצה הסימפטית הזו לא מפסיקה לספק כותרות ולנפק סיפורים מעניינים. התעצבתי למשמע הבשורה, כי יהושע וקסלר, היו"ר הוותיק, לא יהיה עוד האיש החזק בקבוצה. לא רק את וקסלר איבד המועדון הזה. במבצע כמעט חסר סיכוי כנגד כל היגיון, הצליחה קבוצת הנוער של המועדון לשרוד בליגה עילית דרום, כשעל ההישג מנצח אחד המאמנים המוכשרים בארץ – אלון טוויג. אתם עוד תשמעו עליו. טוויג סיים את תפקידו לאחר שנים מוצלחות בהן ליקט שחקנים מהיקב ומהגורן ולכל מועדון רציני בישראל – הוא יחשב כברכה.
