לאחרונה אני נחשף להשתלחות רבתי בשחקני הליגות הנמוכות, בעיקר מצד כתבים, או אנשים שמתיימרים להיות כתבים, שכותבים על הליגות בכדורגל למרות שכל קשר בינם לבין הענף הוא רחוק מהמרחק לירח. בולטות במיוחד אמירות כמו "פרוצות","חמדנים","באים לגזור קופון","ימכרו את עצמם בשביל כסף" ועוד ועוד. תוהה אני כיצד אנשים כותבים את דבריי האווילות הללו, שכן כף רגלם מעולם לא דרכה על כר הדשא ומעולם לא ישבו למשא ומתן מול בעלים של קבוצה או חבר הנהלה כזה או אחר. כשחקן שישב פעם או פעמיים מול בעלים, וכף רגלו דרכה פעמיים או שלושה על כר הדשא, יש לי מה להגיד בנושא. אתן מספר דוגמאות שקרו בשטח, ותוציאו מדעתכם הדמיונית שיש בי שנאה או רצון לחיסול חשבונות עם הקבוצות הנ"ל.
יוסי שבי, יו"ר הוד השרון משמאל. חייבים הרבה כספים בהוד השרון. (צילום: גיא חזקיהו)
נתחיל בעירוני הוד השרון, קבוצה שמשחקת בליגה ב' במחוז הדרומי. הקבוצה חזרה לליגה ב' לאחר מספר עונות בליגה ג', ולאחר מאבק עיקש מול טירה שעלתה אף היא. שחקנים זרמו לקבוצה, שמות מפוצצים וטובים שהוכיחו את עצמם והרוויחו סכומים נאים המשיכו עם הקבוצה לליגה ב', בצירוף מספר שחקנים מוכשרים שחתמו על חוזים והתחילו לשחק בביטחון מלא שכספם מובטח ויש תמורה לאגרה כמו שאומרים. אך "הפלא ופלא" - ההנהלה שחתמה עם השחקנים על החוזים לא עומדת בהבטחתה ולא משלמת לשחקנים חמש משכורות ברציפות!!! ומה עם השחקנים שאותן "נשמות טובות" כינו אותם חמדנים? הם נשארו עד לסוף העונה ושיחקו כמעט בחינם.השלב הבא הוא נושא התביעות הלא נעימות, דרישות השחקנים מול ההנהלה ואי הנוחות הנוצרת סביב העניין.
נרד מעט דרומה יותר ונגיע לעיר ערד, שמשחקת כדרך קבע בליגה א' כבר לא מעט שנים, אך מוסר התשלומים במקום אינו מהטובים בארץ. הקבוצה נתמכת על ידי העירייה ועוד כמה אנשים טובי לב שמכניסים את היד לכיס ותורמים מזמנם ומכספם למען המשך פעילות הכדורגל בעיר. אך יחד עם זאת, הקבוצה לא עומדת במוסר תשלומיה, והשחקנים, שרובם גרים באזור הדרום, מגיעים לאימונים ונתקלים בהבטחות שווא כמו: "העירייה לא העבירה לנו כסף" ו"אנחנו צריכים לקבל תקציב ". כל זאת על גבם של השחקנים שמגיעים לכל אימון ומשלמים דלק מכספם, ולפעמים גם מוציאים כסף על שמרטפים לילדים ותרומתם לא מוערכת.
כשהכדורגל בארץ הולך במקום והענף תקוע, ישנם אנשים שחוזרים ואומרים: "אנחנו מקצוענים!".
אך בפועל תקציב הקבוצה לא מסודר, אין בקרה תקציבית (שזו אחת מהבעיות הגדולות בליגות הנמוכות),
בעלים מבטיחים הבטחות שווא על סמך מילה בלבד, וככה רוצים אנו לקדם את הכדורגל בארץ לגבהים חדשים. כמו שזה נראה - אנחנו רק הולכים אחורה.
שמוליק חיון, יו"ר השיקמה ר"ג. ניסה למכור את הקבוצה ללא הצלחה. עכשיו חייבים כספים לשחקנים. (צילום: לירן דורף)
דוגמא נוספת היא מועדון הכדורגל "מכבי השקמה/רמת חן", בניהולו של שמוליק חיון. במשך שנים נאבקה הקבוצה בליגות ב' ו-א', ולבסוף תקעה יתד בליגה השלישית בישראל. אך שמוליק חיון מאס בבייבי שלו, לאחר שלא הצליח לעלות לליגה הלאומית בתקציב של מיליון שקלים (!!!). לימים הפכה הקבוצה לנטל ועול על עיסוקיו הרבים ורצה הוא למכור את הנכס. חיון פירסם שהקבוצה למכירה וכל הקודם זוכה בסכום סמלי של כ-400 אלף ₪ מזומנים ותקילין!!! בהתחלה עט על המציאה הרצל בוסתנאי, מאנשיי הכדורגל הותיקים בארץ ושועל קרבות בליגות הנמוכות, שרצה לראות את "התינוק" שלו עוצמה חולון מעפילה מליגה ג' לליגה א' בדרך עקיפה. לבסוף ירד הרצל מהעניין, לאחר שהבין שהבעיה גדולה ואין לו את מיטב הכסף כדי לשלם לחיון. לבסוף הגיע חיון להסכם עם אימפריית הכדורגל הבאה "מועדון ספורט חבל מודיעין" על קניית הקבוצה מידיו, אך לאחר שמועד איחודי הקבוצות חלף, נקראה הקבוצה בשם ההזוי "מכבי השקמה רמת חן/מודיעין". מה ש"יפה" פה הוא ההקשר הגיאוגרפי, כביכול, בין הקבוצות, שכן בין שכונת רמת חן והעיר מודיעין אין זיקה וכל קשר ביניהם הוא מקרי בהחלט.
במהלך העונה הרימו אנשיי מודיעין ידיים ,זרקו את המותג לפח וכך העבירה "השקמה" עונה בתחתית ליגה א' מבלי לשלם לשחקנים המסכנים שהגיעו לאימונים. גם במקרה הזה, השחקנים נתקלו בהבטחות שווא ש"מחר הכסף נכנס!" לכו תתבעו...
סוסו מונייר, בעלי האורתודוקסים לוד, שחקני לוד לא קיבלו 4 חודשים משכורת. (צילום: קובי בס)
לפני כשנתיים, כשנכנסה שיטת הפלייאוף למשחקי הכדורגל בליגות הנמוכות,אורתודוכסים לוד (האחות הקטנה של בני לוד בראשות "אבו סובחי") עשתה את הבלתי ייאמן והעפילה לליגה א' מהמקום החמישי (!!!) בליגה ב' מחוז דרום ב'.המאמן עופר טסלפפה וחניכיו הצליחו כנד כל הסיכויים להביס את "נחלת-יהודה" 0:3 בתצוגת כדורגל בלתי רגילה. מספר חודשים לאחר מכן הגיעה לוד לליגה א' והמאמן הביא עימו שחקנים מצוינים כגון,שרון ברנשטיין,חי אטיאס, אלירן זראי ועוד. הפטרון סוסו מונייר חתם על החוזים והעונה יצאה לדרך: לוד פתחה בסערה וללא מגרש ביתי וסיימה את הסיבוב במקום הראשון עם 29 נקודות. ריח של עלייה התנוסס באוויר, סוסו וטסלפפה (שם של תוכנית טלוזיה בערוץ הופ) היו בעננים והכל נראה ורוד אצל העולה החדשה. אך ראו מה קרה - השחקנים לא קיבלו ארבע משכורות ברצף ואיימו בשביתה. עופר המאמן התפטר ולשחקנים נמאס - הם רוצים את הכסף על עבודתם. הייתכן ששיחקו בחינם וכל מה שהובטח להם היה הבל הבלים?! לבסוף הקבוצה נשארה בליגה במחזור האחרון והעיר לוד צהלה ושמחה. עכשיו הגיע זמן התביעות.
אלו היו רק מספר דוגמאות על הדרך שבה נוהגות ההנהלות בשחקנים, שבסך הכול באים לשחק כדורגל מאהבה וזאת לא עבודתם היחידה. כמובן שאני יודע שיש גם קבוצות שמשלמות סכומים יפים ומוסר התשלומים בהן הוא כמו שעון שוייצרי, אך התרומה שקבוצות אלו יקבלו מהשחקנים היא לא בהכרח התרומה לה ציפו.
לסיכום:לפני שאתם משתלחים בשחקנים, קבלו עובדות חיות מהשטח משחקן ששיחק, שמע וראה דברים, ולא מאיזה ילדון שיש לו מצלמה ומקבל במה לכתוב !!
שבוע טוב.
