"ידעתי שהשנה אני פורש"

יוסי ג'נח, מחלוציה הטובים של הכדורגל הישראלי, החליט השנה לתלות את נעליו ולפרוש. לא הרבה יודעים, אבל בגיל 19, יוסי עבר פציעה קשה מאוד ודי נדירה במחוזותינו והיה על סף כריתת רגל. שיקום קשה והרבה מאמצים לחזור למגרש, השתלמו לבסוף ויוסי הפך לשחקן אהוב וראוי בכדורגל הישראלי

יוסי גנ'ח גדל במחלקת הילדים והנוער במכבי חיפה. בתקופת הנערים, הלך לשנתיים בנווה יוסף וחזר למחלקת הנוער של חיפה. מגיל קטן היה מסתובב עם כדור ונראה שהאהבה למשחק בגיל כל כך צעיר, השפיעה על ג'נח לאורך כל הקריירה. "רציתי להוכיח את יכולותיי ולהראות מה אני יודע", מסביר. "כאשר  עליתי לבוגרים, זו הייתה שנה פיננסית ודי רגועה למועדון. הצוות המקצועי וההנהלה רצו לשלב כמה שיותר שחקני נוער בסגל הבוגרים וראיתי שזהו חלון הפרצה שלי וזו ההזדמנות שלי להשתלב. התחלתי את טרום העונה מעולה, עם הרבה ביטחון ורצון להוכיח אבל כמה ימים מאוחר יותר, התחלתי להרגיש כאבים ברגל לא התייחסתי והמשכתי להתאמן. הגעתי לבית שאן (דאז בליגת העל), והלכתי להיבחן במועדון. החזקתי שני אימונים בלבד כי הכאבים ברגל לא פסקו, והפסקתי לשחק אך זה היה כבר מאוחר מדי".

 

יוסי מספר על רגעי האימה. "לפנות בוקר, התעוררתי ממשנתי ופשוט לא הרגשתי את הרגל לראשונה בחיי, היא נרדמה לי. הגענו לבית החולים בשעה 4:00 לפנות בוקר, והרופא התורן הודיע לי שיש נמק רציני ברגל וצריך לכרות את הרגל. הייתי בהלם מוחלט, לא האמנתי שזה קורה דווקא לי. אמא שלי הרגישה שהאבחנה היא לא כל כך נכונה, תקרא לזה "אינסטינקט אימהי", אבל היא הרגישה שזה לא צריך לקרות. לעומתה אבי היה קר רוח אחרי עבר של מלחמות בצה''ל, וביקש חוות דעת נוספת. לידיעתך, פציעות כאלה לא אמורות לקרות בתחום הכדורגל, אלא זה פציעת מאמץ שבדרך כלל נגרמת לחיילים שמפעילים מאמץ גדול על הרגליים. היות והגעתי על תקן חייל צה"ל, הביאו את פרופסור שטיין שאבחן שיש התעוררות של העצם. הפרופסור אמר לי: "נעשה את כל המאמצים, על מנת להשאיר לך את הרגל". כך קרה ואני מודה כל יום, מכל הלב לפרופסור שהציל את חיי הספורטיביים. בלעדיו, היו כורתים לי את הרגל ולא הייתי עושה את הקריירה המופלאה הזאת, ועל כך אני חייב לו כל החיים. החברים והמשפחה המליצו לי לתבוע את כל הגורמים שעשו לי עוול, אך זה היה בתנאי שאוותר על הכדורגל ולא יכולתי לעשות זאת".  

  

יוסי ג'נח, לא רצה לוותר על הכדורגל.

 

"נס רפואי"

"הייתי בן 21, בשיא הפריחה של הקריירה שלי וחבל שזה מה שקרה, אבל השיקום היה עבורי מאוד קשה. פיני שרון הפיזיותרפיסט של מכבי חיפה באותה תקופה, לקח את אחריותו עליי ואני יודע בתוך תוכי, שאם פיני לא היה אני לא יודע מה הייתי עושה היום, מדגיש. "פיני נתן לי תקווה, אוזן קשבת, עבד איתי הרבה ונתן לי את האמונה שאני אוטוטו חוזר לשחק כדורגל. היו ימים שבמהלך שיקומי, הייתי ישן אצלו בביתו והוא היה כמו אבא שני בשבילי. לאחר 4 חודשים של כאבים, תרגילי שיקום לא קלים בכלל ואין ספור קשיים, חזרתי למגרשים ולאהבת חיי הכדורגל. הרופאים קראו לזה "נס רפואי" כי הם גם לא האמינו שאחרי תקופה יחסית קצרה אך קשה, אחזור לחיי הספורטיביים".

 

יוסי התחיל מחדש את קריירת הכדורגל, לאחר 4 חודשים שלא נגע בכדור יוסי רצה כבר להריח את הריח של הדשא ולהתחיל לאט לאט, לעלות לרמות הגבוהות. ג'נח הגיע למכבי עכו שהייתה קבוצת בת של מכבי חיפה, ומשם הכדור התגלגל בצורה חיובית והפך את ג'נח לשחקן הגדול של היום.  

 

"חתמתי עם תפרים במכבי עכו", ציין. "רק בחודשיים האחרונים של העונה התחלתי לשחק במועדון העכואי. כבר בשנה לאחר מכן, הפכתי למלך השערים של הליגה הארצית במשך שנתיים והראיתי לכולם שיוסי ג'נח לא שכח לשחק כדורגל. היו לי הצעות מהליגות הבכירות בישראל, אבל הייתי מאוד פחדן לטפס למעלה כי כנראה שלא הערכתי את עצמי מספיק. הייתי סובל מחוסר ביטחון משווע והחלטתי שהכדורגל יהיה הדבר המשני בחיי. התחלתי לעבוד בנמל חיפה, כי עם המשכורות של הליגות הנמוכות לא היה ניתן להתפרנס", הסביר.

 

הייתי כבר בעל לאישה מקסימה ולילדה קטנה וזה כבר לא היה כל כך קל. בעודי בנמל חיפה, ראיתי כתבה בעיתון שהפועל חיפה עושה מבחנים לשחקנים מליגה א', ב' וג'. דיברתי עם רן בן מיכאל שהיה עוזר של מאמן הפועל חיפה, רן בן שמעון, וחברי הטוב שהזמין אותי לבוא למבחני הקבוצה. הגעתי עם בגדים אזרחיים, מלך השערים של הליגה הארצית מגיע למבחנים בהפועל חיפה. מאמן הכושר של חיפה, דרור שמשון, מכיר אותי מילדות וכאשר הוא ראה אותי הוא הרים את קולו ולא הבין מה אני עושה כאן. דרור הסביר לרן בן שמעון, שמקומי הוא לא במבחנים אלא במשחקי האימון ורן בן שמעון הבין ואמר לי להגיע למשחקים. לאחר שני משחקי אימון נגד נתניה ובני סכנין, שבהם כבשתי שערים, הצטרפתי לסגל הקבוצה של הפועל חיפה בליגה הלאומית. אני ורן, עד היום בקשר מעולה ואני חייב לו המון. הוא ללא ספק, אחד האנשים שקידמו אותי מאוד במהלך הקריירה".

 

ג'נח: "אני ורן, עד היום בקשר מעולה ואני חייב לו המון. (צילום: לירן דורף)

 

הפועל חיפה

"זו הייתה התקופה הנהדרת ביותר בחיים שלי", מתרגש. "היה לי כוח רצון אדיר, הייתי שחקן ווינר בנשמה, הבקעתי שערים חשובים ובחיים לא אשכח את הקהל האדום שתמך בי. בכל מקום שהלכתי ואלך, תמיד תישאר לי פינה חמה בלב להפועל חיפה. אני חושב שאחרי תקופה קשה מאוד עבורי, להגיע למועדון גדול כמו הפועל חיפה היה סוג של הגשמת חלום. מחיפה עברתי לאום אל פאחם, עליתי איתם לליגה הלאומית וסיימתי מלך השערים של הקבוצה עם 11 שערים. לאחר מכן, הגעתי למגדל העמק, עליתי עימם ליגה והרגשתי שעשיתי את שלי. ב4 שנים, עליתי 3 פעמים ליגה אולי גם בגלל זה פרשתי בגלל שאין לי יותר שאיפות. כי בגיל 35, עם 3 ילדים, זה לא כל כך קל לשחק בליגת העל והעדפתי לפרוש".

 

השנה האחרונה בכדורגל

"ידעתי שאחרי השנה הזאת אני פורש", מדגיש. משפחתי פחדה מאוד מהפרישה שלי, כי הכדורגל זה החיים שלי, אני חולה על הכדורגל וזה בכלל לא קל לפרוש, להגיד תודה רבה, אני סיימתי את דרכי כאן. הייתי שחקן נשמה, הקהל הישראלי מעריך אותי מאוד ועל כך אני מודה להם שתמכו בי לאורך כל הקריירה. כאשר הבקעתי את השער ה-4 העונה, הרגשתי שזה יהיה השער האחרון שלי בכדורגל הישראלי. נהניתי מאוד במגדל העמק, אנשים כיבדו אותי ואני בחזרה, נלחמתי על כל משחק כדי שהקבוצה הזאת תעלה אבל הרגשתי שזהו זה, אני סיימתי את חלקי בכדורגל. אני אומר לך, שאין משכורת יותר טובה מהכדורגל. ברגע שאתה מתפרנס ממשהו שאתה אוהב, זה הכי רצוי ואני מאחל שכל אחד יזכה לכך. הגעגועים למגרש לא קלים, אבל הצבתי לעצמי מטרה להיות מאמן ואני עם קריירת הכדורגלן גמרתי".

 

החיים אחרי הפרישה

"אני עובד כיום בעיריית חיפה במתנ"ס נווה דוד, זוהי שכונה שבה גדלתי, זוהי שפה שאני מכיר, ילדים שאני מכיר, ובשבילי להציל ילד אחד זה כמו להציל עולם ומלואו וזו לא רק סיסמא. אלו ילדים לא קלים, שאין להם שום תקווה לעתיד ובטח שהם לא רואים את האור בקצה המנהרה. ברגע שהם רואים אותי, שומעים את הסיפור שלי, רואים שלא הכול אבוד צריך רק להאמין, אז אני בטוח שאני נותן להם תקווה מחודשת בחיים. כאשר אני מספר את הסיפור שלי, אני רוצה להראות לכולם שאף פעם אסור להוריד את הרגל מהגז, כי הכל אפשרי בחיים. יש הרבה ילדים שאני עוזר להם בגיל ההתבגרות שכולנו יודעים, שזה גיל קשה שמתחילים עם הסיגריות, הגניבות, הסמים והאלכוהול.  אני מוביל אותם עד הגיוס לצה'"ל, בדרך הם עוברים הכנה מסודרת לצבא, מכניסים אותם למסגרת מתאימה ותומכת, כדי שבסופו של התהליך הם יהיו בני אדם כאחד החברה. בנוסף לעבודה במתנ"ס, אני עובד בתור יועץ חינוכי בבית ספר יסודי טשרניחובסקי בחיפה. המטרה שלי היא להחזיר את הילדים הלא קלים לתלם. אני מעניק להם טיפול אישי, אוהב, מכבד, ואפשר לקרוא לי קואצ'ר חינוכי שכזה", הדגיש.

 

יוסי ג'נח: "רוצה להראות לכולם שאף פעם אסור להוריד את הרגל מהגז, כי הכל אפשרי בחיים". (צילום: אנס אבודעבס)

 

"בשנה האחרונה, התחלתי לאמן ילדים במכבי חיפה. שם נותנים לי לעבוד ומסתכלים יותר על הדרך ופחות על התוצאה. אני מחכה לרגע הזה, שאני אייצר 2-3 שחקנים ואת השאר להפוך לבני אדם טובים יותר. אני רוצה להיות מאמן מוביל בכדורגל הישראלי ובמכבי חיפה, אני אלמד  את היסודות לאט לאט ואני מאמין שאגיע לרמות הגבוהות בעתיד. יש לי כיום 3 ילדים, שני בנות ובן שהשנה מתחיל את דרכו בבית הספר של מכבי חיפה. הוא מאוד אוהב את הכדורגל וכנראה הוא החלוץ הבא של מכבי חיפה", צוחק. ג'נח מסכם: "אני מקווה שאצליח בתפקידי החדש במכבי חיפה, אלמד את הילדים שיעברו דרכי, שתמיד צריך להיות עם מוטיבציה פנימית להצליח ולא משנה מהי המטרה כי זו הדרך שלי. הפרישה היא לא קלה, לא קל לקום בבוקר ולא לדעת מה אתה עושה עם עצמך. כתבתי בפייסבוק, כמה מילות פרידה ולא יכולתי לעצור את דמעותיי. הגעתי לסיום דרכי בתור שחקן כדורגל זה כואב, זה עצוב, אבל ממשיכים הלאה והעתיד הוא רק ורוד".