השעה הייתה 11:30 (יום שישי) מחוץ לאיצטדיון העירוני בבת- ים, כבר מתגודדים מאות אוהדי יפו בצבעי הכחול- לבן המסורתי, עטופים בצעיפים ומנופפים בדגלים. מגרש החניה של האיצטדיון היה עמוס מאוד, אנשים חנו על המדרכות, על חצאי מקומות, חסמו רכבים אחרים ועשו את הכל על מנת חס וחלילה לא לפספס את שריקת הפתיחה. כאשר נכנסתי "ליציע הכבוד"- היציע של אזוריה, ראיתי כ-150 צופים רובם בני משפחותיהם של השחקנים ועוד כמה אנשי כדורגל, יושבים נינוחים ורגועים למראה הקבוצות המתחממות. אני חושב שקבוצה חזקה כמו אזור, יכולה להביא הרבה יותר קהל גם כאשר המשחק מוגדר "משחק בית" ומשוחק לצערנו בבת ים.
כאשר הסתכלתי לצדו השמאלי של היציע, ראיתי את "החגיגה האמיתית". כ-600 אוהדים מוטרפים על יפו ביניהם: סבים, סבתות, אבות, אימהות, ילדים וילדות שגדלו בעבר וגדלים בהווה על המורשת היפואית, נותנים את "ה-קול" למען שחקניהם האהובים. כמובן שמיד עברתי לצד הרועש של יפו אבל כאשר נכנסתי ליציע הרגשתי משהו שונה באווירה. תבינו אני אולי צעיר (21), אבל אני זוכר משחקים באיצטדיון הגאון ז"ל (בליגת העל) שלא היה מקום להכניס סיכה, יציעים מלאים, דגלי בולגריה מונפים מכל עבר, ילדים (אני ביניהם) שרים שירים על אהבת השחקנים, הסמל היפואי, ושומעים סיפורים לפני המשחק על האגדות: אוננה, קביליו, מוצי לאון, דיגמי ועוד רבים וטובים שהיו גאוותם של היפואים.
הקהל היפואי נתן תצוגה. (צילום: אביחי חיים)
התחלתי לרדת במורד המדרגות לכיוון "אחד עשר הנסיכים" (ארגון האוהדים של יפו) ושמעתי ניבולי פה של ילדים קטנים ואבות (צריכים לתת דוגמא) מקללים יחד עם ילדיהם את יו"ר הפועל אזור, מאיר סאלם בשל מחירי הכרטיסים, את שי מאור ובני משפחתו שהיה עד לפני שנתיים יקיר האוהדים, ואת השחקנים של אזור מה אני אגיד לכם? זו לא יפו שגדלתי עליה!. השירים הפופולאריים היו: "שילך לכם לתרופות", "מאיר סאלם מת", "שי מאור בן .... ועוד רבים וטובים. תקראו לי יפה נפש, תקראו לי נאיבי מדי אבל זה לא הקהל של מכבי יפו. קהל מעודד, תומך ומרים את קבוצתו להצלחה זה הקהל של מכבי יפו, קהל שהולך לכל מקום בארץ, זה הקהל של מכבי קביליו יפו "באש ובמים" ככה קראו לזה פעם ולא קהל ששונא את היריבה יותר משאוהב את קבוצתו. הרי זו המיוחדות של מכבי יפו- הקהל מחובר לשחקנים, להנהלה ולצוות המקצועי כאחד, ובלעדיי זה מכבי קביליו יפו היא עוד מועדון בכדורגל הישראלי עם קהל גדול ותו לא!.
בשריקת הפתיחה, הועפו מאות "קונפטי" בצבעי כחול- לבן לעבר המגרש התופים החלו להרעיש בעוצמה וההרגשה היא שהגעת ללא ספק למשחק המרכזי של המחזור. בצד האזורי, הועפו כמה בלונים בצבעי הכתום- שחור כזכר למשחק העלייה נגד נתיבות בשנה שעברה אז זה הסתיים בניצחון. בדקות הפתיחה המשחק היה די מאוזן, אזור הגיעה ראשונה מול למל שלקח ובצד השני צ'יקו החמיץ בצורה רשלנית מקרוב. דקות לאחר מכן המשקוף הראשון במשחק, סוהייב פריג' מדביק את הכדור למשקוף השער של דורון ומפספס את ההזדמנות לעלות את יפו ליתרון במשחק.
20 דקות מפתיחת המשחק, השער של אזור הגיע. בעיטה סתמית של קפטן אזור, יחיאל זכריה מ- 25 מטרים, לא מסוכנת כלל, הכדור מקפץ מעל למל ונכנס לרשת של יפו. קשה להבין מה גרם בדיוק לטעות של למל שלא קרא נכון היכן הכדור ילך. כנראה שגבשושית קטנטונת, הזיזה בקטנה את הכדור וגרמה לשוערה של יפו לפספס את הכדור. בכל מקרה זה 1-0 לאזור שמשתיק קצת את הקהל היפואי שמתעורר לאחר מספר שניות כדי להגיד: "זה לא נורא, ממשיכים הלאה, ויש עוד הרבה זמן לשחק".
שחקני אזור חוגגים את הטעות של למל. (צילום: גיא חזקיהו)
נוי ויצמן, שהיה אחד הטובים על כר הדשא הגיע להזדמנות מצוינת דקה לפני סיום המחצית אבל בעט היישר לידיו של רוזניקוביץ. המשקוף השני של סוהייב הגיע ועימו שריקת הסיום של המחצית הראשונה. המשחק לא התעלה לרמה גבוהה, שתי הקבוצות הגיעו למצבים שלהם וטעות גדולה של למל הורידה את אזור לחדר ההלבשה עם 1-0 קטן במטרה לשמור על היתרון גם בסיום המשחק.
למחצית השנייה עלתה אזור מסוגרת יותר, מחושבת יותר, פחות פזיזה ובעיקר "מטריפה" את אוהדי יפו עם העברות הזמן ו"המשחקים" של שחקני אזור.
כאשר רון למל עלה למגרש קיבל את כל התמיכה והאהבה מאוהדי יפו ששרו בקול גדול: "רון למל, רון למל עולה עולה עולה", האחרון מחא כפיים והודה לקהל. ככל שהתפתח המשחק, "קריאות הבונקר" נשמעו כבר מכל כיוון והלחץ ביציעים הורגש היטב. על הקווים- שי מאור היה מאוד רגוע, שליו כי הוא רואה שהכל הולך בכיוון שלו. מנגדו, אוננה וסקחפי מנסים למצוא את הפתרונות כדי שהכדור יכנס לרשת. ממרום היציע, אוננה נראה עצבני, מותש ואפילו מאוכזב. סקחפי (עוזרו) החל לעשות ספרינטים על הקווים במטרה להמריץ את שחקניו, אך מכבי יפו נראתה כבויה, עייפה וחסרת "מנהיג" על המגרש שידחוף כלפי מעלה. חן מלכה על הספסל היפואי יכול היה לתרום רבות לאנרגיות על המגרש.
מה עוד אפשר לעשות חושב אוננה? להוציא את נוי ויצמן. (צילום: גיא חזקיהו)
בדקה ה-55 הקהל היפואי בהלם. חילוף מוזר מאוד של אוננה, כאשר הוציא את ויצמן שהיה הבולט בשורותיה של יפו ואסף לוי כאשר מילאו את מקומם, יאיר כהן צדק ומשה ביטון. למען האמת, גם אני כמו כל הקהל היפואי לא הבנתי איך מוציאים את השחקן הכי טוב שלך על המגרש?. נכון שהחלופה של משה ביטון (המשתפר) ויאיר כהן צדק "הנשמה" יכולים להוסיף (בדיעבד זה לא קרה) אבל זהו חילוף משונה מאוד שמבצע אוננה לעיני הקהל ההמום.
הדקות חולפות והלחץ מהקהל מתחיל לחלחל לשחקנים על כר הדשא שלא מפסיקים להחמיץ. צ'יקו דננבאום הגיע למספר הזדמנויות במשחק שהיה חייב לכבוש מהם. אתם יודעים מה אומרים? שלא כובשים אז חוטפים וכך היה. לוטטי סגר את הסיפור בדקות הסיום, והוציא את כל האוויר בריאותיהם של שחקני ובעיקר אוהדי יפו שידעו שהמשחק נגמר.
שי מאור מרוצה מהניצחון. (צילום: אביחי חיים)
כ-100 אוהדי אזור, קמו והריעו לשחקניהם ולמאמנם על עבודתם הקשה, הניצחון היוקרתי והחשוב על היריבה השנואה והכי חשוב 3 נק' יקרות מפז שממקמות את אזור בצמרת הטבלה. אוהדי יפו היו מאוכזבים, כעוסים אך הודו לשחקני יפו על המאמץ. לאחר המשחק תפסו כל שחקן ושחקן, הרימו את ראשו, עודדו, תמכו והפנים מבחינתם כבר לעבר עמישב בשישי.
אוהדי אזור מודים לשחקנים. (צילום:אביחי חיים)
בסוף המשחק, תפסתי את משה אוננה ושאלתי אותו רק שאלה אחת. מדוע החלפת את נוי ויצמן שהיה השחקן הכי טוב על המגרש? אוננה ענה בחיוכו המתמיד: "נוי הוא שחקן נהדר ומוכשר מאוד אבל הוא לא "גולר", הכנסתי את משה ביטון וכהן צדק על מנת שיכניסו את הגול שהיינו זקוקים לו. לצערי זה לא הלך וננסה במשחק הבא לנצח".
דקות לאחר שריקת הסיום, היציעים כבר ריקים מאדם, פועלי הניקיון עובדים במרץ על מנת לנקות את שאריות האוכל והשתייה שהשאירו האוהדים, מגרש החניה אט אט מתרוקן בבת ים, קולות התופים והצעקות נשארים רק בתור זיכרון מתוק וריח השבת מתחיל להתנוסס באוויר. ללא ספק שהשנה בליגה א' דרום, לעולם לא נוכל לדעת מה יעלה בגורל המשחק. כרגע, אין פייבוריטית ברורה על העלייה והמועמדות הבטוחות הם: קטמון, יפו, בת ים, כפ"ס ומרמורק, אבל לכו תדעו אולי יהיו עוד הפתעות השנה.
