זה לא סוד שהיכן שיש קהל גדול, יש גם לחץ גדול. בקבוצות עם הקהלים הגדולים דוגמת יפו, שעריים וקטמון - הציפיות בשמיים. האוהדים רוצים תוצאות מידיות והפסדים ממש לא מתקבלים בברכה.
אצל הקהל הירושלמי האוהדים נחלקים לחצי: אלה שרוצים לתקוע יתד בליגה לאומית, ומחכים לדרבי מול "סאדר" ירושלים, והחצי השני שמאמין בדרך ומבחינתו כל עוד יש אלטרנטיבה להפועל ירושלים אפשר להתקיים גם בליגה השלישית בישראל.
הקהל של קטמון מתחלק ל-2 (צילום: גיא חזקיהו)
קטמון לא משחקת טוב. עם תקציב של מעל שני מיליון שקלים ועשר נקודות בלבד משמונה עשר אפשריות, היא נמצאת במקום השלישי ובמרחק ארבע נקודות מהמוליכה מבת-ים. נכון שהליגה לא ברחה והמרחק אינו גדול, אך במועדון הירושלמי מתחילים להביע דאגה מהצורה שבה משחקת הקבוצה. מול קרית מלאכי שער של המושיע אהרון בדקה ה-90 הספיק לקבוצה לניצחון דחוק, ומול אזור בשישי הקבוצה הסתפקו בתיקו, לאחר ההרחקה של אבולעפיה בסוף המחצית הראשונה.
עופר טסלפפה הוא מאמן טוב מאוד אך הוא חייב להתאים עצמו לציפיות של המועדון הירושלמי. עם התקציב הענק שקיבל, טסלפפה היה חייב לספק תוצאות טובות יותר, ולא פחות מכך, גם כדורגל טוב יותר. נכון לעכשיו קטמון לא מלהיבה, ואם לפני שני מחזורים כבשה הקבוצה חמישייה לרשת כפר יונה החלשה, וכבר חשבנו שהנה זה מתחבר, התברר הדבר כמקרי בלבד.
לטעמי, עוז צבאג חייב לשחק. הוא מוכשר, טכני, ומכיר את הליגה היטב. לקטמון חסרה יצירתיות בהתקפה ולצבאג יש את הטאץ' הדרוש. ימים יגידו היכן תסיים קטמון בסיום העונה. לדעתי היא תרוץ עד הסוף ביחד עם בת-ים.
ביפו ובשעריים המצב שונה ומורכב לא פחות. האוהדים יותר אמוציונאלים, ומחפשים לשחזר את ימי הזוהר של המועדונים כמה שיותר מהר. בסיטואציה אחרת, מאמן שלא גדל ביפו ולא שיחק בעברו בקבוצה היה מוצא עצמו בבית כבר לאחר המחזור השלישי. לאוננה היו ימי חסד, והרבה. מצד אחד הוא הסמל של יפו והרבה אוהדים חזרו למגרשים בגללו, אך מצד שני הכדורגל שלו לא מלהיב, מעט מיושן, והוא איבד את אמון השחקנים. למזלו, עמד לצידו בשעות הקשות סקחפי העוזר המסור, שידע למתן את השחקנים בשעות הקשות ולתת הסברים להנהלה כאשר כלום לא הלך. לבסוף, נכנע אוננה ללחצים והחזיר את המפתחות. ארבעה הפסדים בשישה משחקים זה אסון למועדון היפואי, ולכן אוננה הבין שחייב לעשות זעזוע בעמדת המאמן.
הקהל של יפו רוצה לשחזר את ימי הזוהר (צילום: אביחי חיים)
לפני שבועיים, כאשר שעריים ניצחה את הפועל אזור בקושי 0-1, אמרתי שזה עניין של זמן עד שתגיע הנפילה שלה, ולא בגלל שהקבוצה לא מוכשרת או שהשחקנים שלה לא טובים דיו. הסיבה העיקרית ששעריים מפסידה בשני המחזורים האחרונים היא חוסר עומק בספסל הקבוצה, והמחסור בפיתרון לפציעתו של השוער צחי גיגי, שעלתה לשעריים ביוקר.
מנחם איריס בנה לו בסיס של כחמישה עשר שחקנים שיכולים להשתלב בהרכב הפותח, ולא תיאר לעצמו שבכל משחק יורחק לו שחקן ולא תהיה לו אלטרנטיבה הולמת. ליגה א' זה לא ליגה ב' - צריך עומק, והרבה. כאשר בליגה ב' שחקן היה מורחק או נפצע - זה לא היה קריטי לקבוצה כמו במצב הנוכחי. בקבוצה כמו זו שהייתה לשעריים בעונה שעברה, המחליפים היו ברמה אחת מעל הליגה וזה היה מספיק. השנה אין לאיריס תחליף הולם עקב בעיה תקציבית. מכבי שעריים אינו מועדון עשיר והוא ניזון מתרומות אוהדים וספונסרים קטנים. אך הקבוצה הייתה חייבת למשוך אליה שחקנים צעירים שסיימו מחלקות נוער ולחזק את הסגל בשחקנים שיהוו תחליף לשחקני ההרכב.
לאור זאת, ראוי לציין את שי מאור, מאמנה של הפועל אזור, שנמצא בקשר עם מחלקות נוער רבות והצליח להביא לקבוצה שחקנים מוכשרים שסיימו את גיל הנוער במועדונים בכירים. בכך הצליח מאור לעבות את הסגל שלו בשחקנים ראויים, שיכולים להשתלב במשחק בכל רגע נתון. ללא סבג,שערי וגיגי אין לשעריים סיכוי מול העומק של בת-ים, בייחוד כאשר בר פדלון מקבל עוד אדום שטותי בדקה קריטית של המשחק. בשעריים חייבים להירגע עם צבירת הכרטיסים האדומים (אדום שלישי רצוף) - כל אדום שמקבלת הקבוצה פוגע בה לקראת המשחק הבא. המצב הזה רק הולך ומחריף בכל שבוע, שכן לקבוצה חסרים שחקנים בעמדות רבות ונכון יעשו השחקנים עם ינהגו ביותר אחריות.
בקרב האוהדים הסבלנות מתחילה לפקוע. הם לא מרוצים מהעובדה שהקבוצה מפסידה פעמיים ברצף, ואף סופגת שבעה שערים בתהליך. עם זאת, אוהדי שעריים חייבים להבין שהעונה היא שנת התאקלמות ומעבר, והקבוצה לא חייבת לעלות ליגה כבר בעונתה הראשונה, על אף הציפיות והדרישות. אוהדי שעריים: חכו בסבלנות. גם יומכם יגיע לעלות לליגה הלאומית, אך לא בעונה הנוכחית.
הקהל של שעריים מתחיל לאבד סבלנות (צילום:אביחי חיים)
שימו לב שהקבוצות שנמצאות בראש הטבלה הן קבוצות שאין להן קהל גדול, דוגמת בת-ים ומרמורק.
מדובר בשני מועדונים גדולים, שכבר בילו בליגה הלאומית במשך מספר שנים, אך לא הצליחו להגדיל את קהל האוהדים הבסיסי שלהן. במקום שאין לחץ אפשר לעבוד ולהגיע לתוצאות: בבת-ים הקבוצה מתחברת והיא תרוץ עד הסוף. הקבוצה מורכבת משחקנים בעלי ניסיון בליגת העל והלאומית, בתוספת של פיני בלילי שהצטרף זה עתה לקבוצה, והעתיד נראה ורוד. דורון ממן מסתגל גם הוא לליגה.
הקהל של מרמורק, נותן שקט תעשייתי (צילום: אביחי חיים)
חשוב לשים לב כי במשחקיה הראשונים הקבוצה לא הרשימה, אך ניצחה משחקים שאחרות לא ידעו לנצח. תוסיפו לכך את העובדה שלקבוצה יש מתקן אימונים מצוין, איצטדיון מהטובים בארץ, ומחלקת נוער ענפה ורחבה, ותקבלו קבוצה שמתאימה לעלות לליגה הלאומית, ובמהרה.
לסיום אחזור ואומר: במקום שאין לחץ - התוצאות לא יאחרו להגיע. אך יחד עם זאת, למי שאין ציפיות ומטרות, שלא יעלה על כר הדשא.
לתגובות:naorb555@walla.co.il
