חברים, אהלן
יש ימים בהם אני שואל עצמי - למה הייתי צריך את זה?. למה בחרתי דווקא בעיסוק הזה?. יום כזה היה בסוף השבוע האחרון, כאשר הגעתי ביום חמישי בבוקר אל הבניין שנפגע קשות ושלוש גופות דוממות מוטלות בזירה המגואלת בדם. ואז, מבעד לסרט הסימון שהציבה המשטרה מסביב לבניין, נקראתי ע"י אחד מתושבי העיר, כאשר בפיו רק בקשה אחת - שאני אאשר לו שאחד מבני משפחתו הוא אכן אחד הנפגעים באירוע הקשה. ואני, רק מביט בעיניו של הבחור, ומשחרר לאוויר את התשובה הכי טובה שהייתה לי באותם רגעים בלתי נסבלים - כי אין אישור רשמי לזהות הנפגעים, כאשר בתוך תוכי אני יודע שבעוד רגע הוא יקבל את הבשורה המרה.
חברים, בימים כאלה אני משאיר את העיסוק העיתונאי שלי בצד, ומעדיף לתת לרגש להוביל, לא אחת במחיר סיפור טוב, או תמונה טובה, כאשר לא פעם אני מעדיף שלא ללחוץ על "הדק המצלמה", בשעה שעמיתיי למקצוע לא מותירים זווית אחת שלא צולמה כראוי. כך היה גם באחת הלוויות אליהן הגעתי השבוע, שם חזיתי בעימותים לא נעימים בין קרובי המשפחה האבלה, לבין נציגי התקשורת שהגיעו לסקר את האירוע הקשה. חברים, אני בהחלט מבין את המשפחות שמבקשות בכל לב שלא לתעד אותן ברגעים קשים. אלו משפחות שאיבדו ברגע אחד את כל עולמם, והדבר האחרון שמעניין אותן אלו תמונות שבעולם כמו שלנו יככבו תוך שניות על פני כל מרקע ועיתון יומי. מצד שני עומדים צלמי התקשורת, שמה לעשות והמקצוע שלהם הוא להביא בדיוק את אותן תמונות, לפעמים קשות מאוד, לעיתים מביכות, ולא אחת גם נאלצים להתמודד מול משפחות וגורמים אחרים שלא נהנים מתקתוקי המצלמות הבלתי נגמרים. לכן, אני בהחלט מבין את הצלמים שמבקשים לעשות את מלאכתם ולהביא למערכת את התמונות הכי טובות. אולם, חייב להיות קו אדום גם בנושא זה, ומבחינתי קו אדום זו משפחה שכולה שמבקשת להניח לה בשעותיה הקשות. אני בכל אופן, משתדל מאוד שלא לצלם תמונות שעלולות לפגוע ברגשותיהן של משפחות אלה, ולא לחינם השתמשתי קודם במונח "הדק המצלמה" - כי מבחינתי המצלמה שאנו מחזיקים בה יכולה בנקל להפוך לנשק אכזרי.
שמיל איובי בטור אישי על המצב בקרית מלאכי בימים טרופים אלה.
חוץ מזה, גם אני קיבלתי השבוע "הצעה מפתה", לבוא ולהתארח אצל בני משפחה הרחק מקרית מלאכי. תראו, אני לא גיבור גדול, אך לדעתי המצב הוא עדיין לא כזה שמצריך עזיבה של העיר. מעבר לכך, גם אירוח כזה או אחר יכול להימשך לכל היותר מספר ימים, ומה יקרה עם המצב יימשך שבועות ארוכים?. לכן, העדפתי להישאר כאן בעירנו הקטנה, להישמע להוראות פיקוד העורף ולייחל לימים טוב יותר.
ואסיים בנימה של חיוך, ואומר כי ניתן למצוא גם כמה נקודות חיוביות מהתקופה הקשה בה אנו חיים, כמו חשבון מים מצומק יותר אותו אנו עשויים לקבל בקרוב. אחרי הכל, אני לא זוכר מתי שתי בנותיי בילו זמן כל כך מועט מתחת למים הזורמים במקלחת....
אני מבקש לשלוח תנחומים למשפחות שאיבדו את יקיריהן והחלמה מלאה לפצועים. מי ייתן שנדע לצאת מתקופה קשה זאת לימים יפים יותר, ימים של שקט וביטחון.
שלכם ובשבילכם
שמיל איובי
עורך "מה נשמע" בקרית מלאכי
