אייל שטרית, גדל במחלקות הנוער של מכבי נתניה, בגיל נוער עבר להפועל חדרה שם עלה לקבוצה הבוגרת דבר שנכון לזמנים ההם, דבר שכמעט ולא היה קורה. "זו הייתה הליגה השנייה של ישראל, מבחינת הרמה היו לא מעט שחקנים שהיו יכולים להשתלב היום בליגת העל. היה קשה מאוד להשתלב בקבוצות בוגרים, מכיוון שהרמה הייתה מאוד גבוהה. לא כל אחד יכול היה לעלות לקבוצת הבוגרים, אך מאמן הפועל חדרה, עמי אל- חדד נתן לי את הצ'אנס ואני לקחתי אותו ללא היסוס. הגיע השירות הצבאי שנתן לי הפוגה קצרה מהכדורגל (חצי שנה בערך). שירתתי בכפר הנופש באשקלון, ואפשר להגיד שמשם התחיל הרומן שלי עם החלק הדרומי של מדינת ישראל".
אייל שטרית, אחד השחקנים הוותיקים בליגות הנמוכות. (צילום: לירן דורף)
לאחר תקופה לא רעה בהפועל חדרה, שם שטרית צבר ביטחון ובעיקר דקות משחק מרובות, הגיע להתאמן תחת הסמל של הפועל ת"א ומאמן הנוער בהווה, מוריס ז'אנו, אשר אימן את מכבי אשקלון מהליגה השלישית (לא קיימת היום). "השחקנים אשר שיחקו שם היו ברמה גבוהה מאוד, שחקני עבר גדולים בכדורגל הישראלי כמו: "שלומי עמר, תמיר דניאל, ניר שטרית (אחיו) ובאותה עונה סיימנו במקום השלישי ולא עלינו לליגה השנייה. בשנה לאחר מכן, נפתחה ליגה א' ועברנו לשחק שם עם יהודה עמר, אמיל ולד, ועוד רבים וטובים אשר הצלחנו יחדיו לעלות את מכבי אשקלון לליגה השלישית של ישראל. אז, הגיעו ההצעות מהליגה הלאומית ועברתי להפועל בית שאן "המיתולוגית", לצערי לא התאקלמתי וחזרתי "הביתה" למכבי אשקלון במשך 3 עונות נפלאות, הייתי בורג משמעותי בקבוצה".
מוריס ז'אנו, השפיע רבות על אייל שטרית לאורך הקריירה. (צילום: אביחי חיים)
שטרית הגיע לצפרירים חולון, תחת שרביטו של שייע פייגנבוים נתן עונה לא רעה, אשר שיחק שם כמעט את מלוא ממשחקי הקבוצה בהרכב אך לא המשיך לעונה נוספת בליגה הלאומית. לאחר מכן עבר לעירוני אופקים שם אימן מוריס ז'אנו, במשך שנתיים התמודדו על העלייה אך לא הצליחו במשימתם. "אחרי שלא הצלחנו לעלות ליגה, עברתי להפועל אשקלון מהלאומית, נס ציונה, אום אל פאחם, והפועל הרצליה. תמיד הייתי שחקן מוביל בליגה א' גם מהבחינה המקצועית וגם מבחינת השכר, אך היכולת לא נעלמה מעיניהם הבוחנות מהליגה השנייה של ישראל, ולכן שיחקתי גם ברמות הגבוהות בליגה השנייה".
אייל המשיך להתנדנד בין הליגות, שם שיחק בכפר שלם, נחלת, שקמה, כפר קאסם, טירה ששיחקתי שם שנתיים ועלה עימם ליגה. "הגעתי לאן שהגעתי, כי שם הייתי צריך להיות. העדפתי להיות שחקן בכיר בליגה השלישית ולא שחקן בינוני בליגה הלאומית.ההצעות המפתות מהליגות הנמוכות, וקבלתם היו בשל שיקולים כלכליים אך גם אתגר אישי עבורי לעלות ליגה עם קבוצה מהליגה השלישית, אלו היו השיקולים שלי קבוצות עם אתגר, שואפות לעלות ליגה וגם מבחינה תקציבית הכסף ללא ספק שיחק כאן תפקיד משמעותי".
הקבוצות לא קיימות
"חורה לי מאוד שהקבוצות ששיחקתי בהם, כבר לא קיימות בנוף של הכדורגל הישראלי. אם הקבוצות האלו נמחקו, זה אומר שההתנהלות שם לא הייתה טובה, הרבה פוליטיקה מעורבת שם, והקבוצות האלו כבר לא על מפת הכדורגל הישראלי וזה חבל כי הכדורגל רק הלך אחורה".
יש הרבה קבוצות שממלאות את היציעים...(צילום באדיבות אתר קטמון צילם גיא יצחקי)
הרמה ירדה?
"ללא ספק, הכדורגל הלך אחורה", מסביר. "הרמה של הכדורגל בליגה א' הייתה ברמה של ליגה לאומית. קבוצות הכדורגל היום אין להם הרבה כסף בליגות הנמוכות, לעומת מה שהיה בעבר. בעבר קבוצות הביאו שחקני בכירים לביגה הלאומית, השקיעו המון כסף כדי לעלות ליגה, היו מגיעים קהל גדול למשחקים כמו בדרבי האשקלוני שהיו ממלאים את האיצטדיון. אם אתה שם אותי נכון להיום בגיל 21 בכדורגל הישראלי, הייתי יכול לשחק גם בליגת העל. הקהל היה מגיע הרבה יותר מהיום, אבל יש היום קבוצות אוהדים שממלאים את היציעים כמו קטמון, יפו, שעריים, מרמורק שתמיד יביאו קהל אבל לאורך ההיסטוריה אתה יכול לראות שיש ירידה בכמות הצופים ובעיקר בפן המקצועי שרמת הכדורגל הלכה אחורה, מצביע על שוויוניות, היום אין הבדל בין מקום אחרון למקום הראשון בליגות האלה, כי כל קבוצה יכולה לנצח".
משבר גיל ה-30
שטרית קיבל הצעות רבות לשחק בקבוצות מהליגות הנמוכות, תוך כדי הוא בנה לעצמו קריירה כקבלן בריכות שחייה, כך שהכדורגל הפך להיות כגורם משני בחייו. "הפרישה עדיין לא הייתה במחשבותיי אבל הגוף התחיל לדבר ולא הגיב אותו דבר. אתה מרגיש בפן הפיזי, נפשי וביעקר המנטאלי, שהגוף בקושי עולה והוא בוגד בך. עברתי הרבה פציעות במהלך הקריירה כמו כל כדורגלן, ירדתי לליגות נמוכות יותר כי הגוף עשה את שלו. אני לא הייתי שחקן איטי, אך לא הייתי מהיר כי אם זה היה כך ללא ספק הייתי נמצא ברמות הגבוהות. לפרוש בגיל 35 בכפר קאסם לאחר קריירה ארוכה ויפה, זה זמן מצוין לפרוש עבורי".
אייל שטרית הוא אב לשני ילדים מקסימים, (בן ובת) טוהר בן שנתיים ועלמה הקטנה. "אני לא חושב שדור ילך לכיוון הכדורגל כי כרגע זה פחות מעניין אותו. אם הוא ילך לכיוון הכדורגל, אני כמובן אתמוך בו כי זה התפקיד שלנו כהורים, לבוא ולתמוך וגם אם הוא לא יימשך לכיוון עדיין אתמוך בו".
שטרית האב, תומך בילדיו: "אם הוא ילך לכיוון הכדורגל, אני כמובן אתמוך בו".
החלום?
שטרית סיים קורס מאמנים וחולם לאמן דווקא במחלקות הנוער ולא לאמן קבוצת בוגרים נכון לעכשיו. "אני רואה את עצמי משתלב בענף, את דור העתיד ואין ספק שאני יוכל לקדם ולתרום מניסיוני לחבר'ה הצעירים הללו כי הם דור העתיד שלנו. לאמן כדורגל? זה משהו שאני חושב עליו, ואני בטוח שהוא יגיע. אני רוצה להתחיל לאמן את הילדים, הנערים והנוער, נכון לעכשיו אני לא רואה את עצמי מאמן בוגרים כי אני רוצה לפתח את הילדים והנערים של ישראל".
שטרית מסכם. "עברתי לא מעט חוויות טובות ורעות בקריירה, הצד הכלכלי לא מפריע לי מבחינתי כי זה ידוע שכסף גדול באימון ילדים, נערים, אין שם. טוב יעשו ההתאחדות לכדורגל, שיקחו מאמני עבר, שחקני עבר עם משכורת ראויה ולא 1500-2000 ש"ח במקרה הטוב, אז לא פלא שהילדים שלנו הולכים לאיבוד. אני רוצה לאמן בשביל העשייה ופחות בשביל הפרנסה, למנוע את הטעויות וזה סיפוק מאוד גדול כאשר אתה רואה שחקן שגדל אצלך קורע את מגרש הכדורגל, לא יהיה יותר גאה ממני".
