בעבר הלא רחוק בליגות הנמוכות,קבוצות היו בונות את סיגלן סביב השחקן המרכזי של הקבוצה בעמדת הפליימייקר,הלא הוא הקשר המרכזי המשחק מתחת לחלוצים. כיום העמדה עוד קיימת ומרבית הקבוצות משתמשות בשחקן מתחת לחלוצים,אך זה רחוק שנות אור מהימים שפליימייקר,היה פליימייקר במלוא מובן המילה. שחקן עם עוצמות טכניות וראיית משחק שרואים היום אולי,רק בליגת העל. השחקנים המוכשרים של פעם,אלה שכולנו גדלנו עליהם והגענו למגרשים בשבילם,הולכים ונעלמים מנוף הליגות הנמוכות. הליגה הצפונית המזדהה רבות עם קבוצות המגזר,הייתה חלון ראווה לשחקנים הטכניים,היצירתיים והקהל המשולהב היה מוכן אף לתרום כספים רבים,כדי שהנהלת הקבוצה תנחית שחקנים מהסגנון ההולך ונעלם.
אילן טל במדי אום אל פאחם.במגזר היו חולים על הסגנון שלו.(צילום:יניב ליכט).
אם בעשור האחרון בצפון הארץ,ראינו שחקנים דומיננטיים בעמדת הפליימייקר דוגמת,בני יצחקוב,חיים סילבס,איציק דדון,ג'קי סורג'ון,מוריס אוזן ועוד רבים וטובים,הרי שבמבט חטוף על שחקני הליגה הצפונית,כמעט ולא נשארו שחקנים מהסגנון הישן והמשובח שכל כך דיבר בעבר הלא רחוק,לכל קבוצות הליגה בצפון. שחקנים אלה היו טכניים ברמות גבוהות,מנהלים את המשחק באופן שובה עין,הברקות יצירתיות בלי סוף ובעיקר משחקים על המקום,כל אחד בחלקת האלוהים הקטנה שלו במגרש,עושה קסמים ולהטוטים,אבל...וכאן הפרובלמה,התרומה ההגנתית של המוזכרים למעלה,הייתה נמוכה ולעיתים אף אפסית לטובת קבוצתם.
חיים סילבס במדי עפולה.פליימייקר אמיתי מהסגנון הישן והטוב.
היום המאמנים,גם אם מדובר "כולה" בליגה א',אוהבים לקבל מכל שחקניהם במגרש את הפן ההגנתי ללא ויתורים וללא פשרות. עובדה זאת גורמת ראשית,לביקוש נמוך יחסית של סגנון זה ומעבר לכך לא מאפשר לשחקנים בעלי יכולות פנומנאליות של ניהול משחק,להתרכז בפרמטר המאפיין אותם יותר מכל וגורם לבזבוזי אנרגיות חוזרים ונשנים על משחק ההגנה ורדיפה אחרי שחקני יריב.
שחר סימנטוב הוותיק.מהשרידים האחרונים בליגה הצפונית.(צילום:לילך וייס).
השרידים האחרונים שגם הם הולכים ומתבגרים עם השנים,הם שחר סימנטוב מהפועל עפולה,שמשחק בדיוק כמו ההם,שבתור ילדים היינו רצים למגרשים בגללם. אילן טל,גם סוג של שחקן טכני שמנהל את המשחק ומתופקד לרוב מתחת לחלוצים. דניאל ברק,הצעיר שבחבורה,שחקן טכני,עם מסירות מצוינות וסגנון משחק מרהיב שמצליח להזכיר משהו משרידי הפליימייקר הישן והטוב וגם אלעד צחקו ממגדל העמק,יכול להיות חלק בלתי נפרד מהמוזכרים,מאחר ומדובר בכישרון אדיר שבוזבז,עם יכולות טכניות,כדורי עומק ובעיקר בעיטה אדירה.
כישרון מבוזבז,אבל עדיין פליימייקר אמיתי.אלעד צחקו בפעולה.(צילום:לילך וייס).
השחקנים הסטטיים של פעם,הם בהחלט מעוררים געגועים עזים לחובבי הכדורגל בליגות הנמוכות. זה נכון שהם לא בדיוק היו תורמים למשחק ההגנה הקבוצתי וזה עוד יותר נכון,שלעיתים אדישותם הייתה יכולה לערער את נפשם של היושבים ביציעים,אך בוא נסכים כולם,שבלעדיהם זה פחות כיף ובנוסף גם פחות יפה לעין. השחקנים האלה היו נותנים את הברק במשחק וכשהכדור הגיע לרגליהם,הקהל קם על רגליו וידע שהולך לקרות משהו חיובי במגרש. העובדה מציקה ומורגשת וככל שחולפות השנים,המחסור בפליימייקרים אמתיים רק הולכים ומתעצמים.
דניאל ברק,התקווה האחרונה בגרסה הצעירה של הפליימייקרים.(צילום:לילך וייס).
כנראה שבשנים הקרובות,כשסימנטוב,ברק,אילן טל וחבריהם לסגנון יחליטו לפרוש,כבר לא נזכה לראות את הברקוביצ'ים של הליגות הנמוכות בפעולות סוחפות,כמו בימים שהכדורגל היה שייך לפני כולם לשחקנים בסגנון הזה. כולי תקווה שהכדורגל יהיה כמו באופנת הבגדים הבאה והולכת וגם הסגנון של שחקני הברק,יחזור לאופנה ובעיקר למגרשים במהרה בימינו ואמרו אמן.
