קיץ 86, אני יושב ביציעי העץ של ימק"א, בידי פיסת בד אדום שלקחתי מערכת התפירה של סבתא ועליה המילים "הפועל י-ם" כתובות ב-10 טושים שחורים שהקדיש ילד בן 7 למאמץ ההישרדות של הפועל ירושלים בליגה הלאומית, לימים - ליגת העל.
הפועל לא ניצחה את המשחק הזה וירדה לליגה השניה. באותו יום, בדרך חזרה מהמגרש פצעתי את פני במונית מסוג מרצדס ישנה ואבי עליו השלום צריך היה להתמודד עם זעטוט מדמם ועם כאב לב על הקבוצה שלו שירדה לליגה השניה. מתוך ההבנה הזו, מהעצב והיאוש בפניו של אבי - נולדתי מחדש - אוהד הפועל ירושלים לנצח.
אוהדי הפועל. נאנמנות חסרת הפשרות להפועל. (צילום: שיר תמר וליהי אלבו)
ימים באו והלכו, אבל אותו ילד עם דגל שהכין בעצמו בבית לעולם נשאר. החיבור לקבוצה התעצם, ההבנה את הערכים של המועדון התבהרה והאנטי תזה שמייצגת הקבוצה שאני אוהד לקבוצה השניה בעיר הפכה להיות מכרעת בשאלה "למה?". הערך החשוב ביותר, זה שלמדתי באותו יום ארור בימק"א, הוא הנאמנות חסרת הפשרות להפועל.
"אנחנו כבר לא אוהדי הפועל?" שאלתי את אבי. "אנחנו תמיד אוהדי הפועל" הוא ענה, והביא אותי לחייך, כי אם אבא אומר שהוא עדיין אוהב את הפועל, גם אחרי הכאב הגדול שהיא גרמה לו - כנראה שיהיה בסדר.
לפני 6 שנים בערך, עם ירידתה של הפועל ירושלים לליגה השלישית, נקראנו לפגישה דחופה עם אורי שרצקי, עיתונאי ואוהד הפועל שמאס בהנהלה והחליט לעשות מעשה. "בואו נקנה את הפועל" הציע, בעודו מפרט לפרטי פרטים איך נעשה את זה. "הפועל ירושלים תהיה שייכת לאוהדים! מה נפלא מזה??" הוא שבה את כולנו בקסם הרומנטי שבאפשרות להציל את הפועל במו ידינו.
לפני 6 שנים בערך, קמה הפועל קטמון, במקביל להפועל ירושלים ובכך נפרדנו מחלק גדול מהקהל שלנו. המעטים מאיתנו שליבם לא נתן להם להיפרד מהאהובה הנצחית, נותרו בודדים ביציעים הרחבים של טדי במשחקי הפתיחה של ליגה א' באותה עונה וצפו בסערה התקשורתית שיצרו מנהיגי קטמון. כעס גדול ותחושת בגידה הביאו ליריבות מרה בין הקבוצות וההשמצות לא איחרו לבוא. "הפועל סאסיונה" קראו לנו.. "סאדרים" קראו לנו, על שמה של חברת הבניה של היו"ר - יוסי סאסי. ובשבילנו? היתה הפועל אחת.
אוהדי הפועל ירושלים. מרגישים נבגדים ע"י אוהדי קטמון. (צילום: פלג נתנאל)
הפועל קטמון היא מיזם רומנטי פופוליסטי של אנשי תקשורת ואנשי עסקים שהגו רעיון נחמד אבל איבדו את עצמם לדעת כשתחושות האופוריה מילאו את סדר היום שלהם. ממעטים מול רבים, קטמון הפכה להיות מפלצת קהל ענקית כשגייסה את קהל הכדורסל שנמנע מלהגיע למשחקים מאמצע שנות ה-90 - תחילת הנפילה של הפועל ירושלים. מקבוצה עניה ומקופחת תקשורתית - קטמון הציגה משקיעים מכל הבא ליד, ספונסרים וכיסוי תקשורתי שלא יבייש את ענקיות הכדורגל בעולם.
מה שלא ציפו שיקרה בקטמון - הוא שבזמן שהם ישחקו ב"יש לי קבוצה" בליגה ג', אוהדי הפועל ירושלים יתרוצצו בין בתי משפט בנסיון לשים סוף לסכסוך בין סאסי ויונה. הם לא ציפו שבזמן שהם יחגגו עליה לליגה א' - אוהדי הפועל ירושלים ישבו בפגישות ימים כלילות כדי להביא את הניהול למצב תקין, כדי לראות אור בקצה מנהרת השיקום של הפועל ירושלים. הם לא ציפו, שבזמן שהם מגייסים קהל מהפועל כדורסל, אוהדי הפועל ירושלים יחנכו דור חדש של אוהדים על ערכי המועדון, על אותה נאמנות חסרת פשרות, הם לא ציפו שנשרוד.
מאז, הפועל ירושלים כבר עלתה לליגה הלאומית ומתמודדת כבר שנים על עליה לליגת העל כאשר היא מציגה קבוצה צעירה שבנויה על שחקני בית, בתוספת שחקני חיזוק שמאד מחוברים לרוח המועדון וערכיו ותורמים לאוירה המיוחדת שמאפיינת את הפועל ירושלים בשנים האחרונות. קבוצות ניהול ואנשי עסקים פרטיים שעברו פה בשנים האחרונות תרמו כל אחד בדרכו ליצירת ניהול תקין ושאפתני, לחיבור המועדון עם הקהל, לשיקום מחלקות הנוער של המועדון וביה"ס לכדורגל, לשיקום מתחם האימונים בקריית יובל וביצירת סדר מופתי בנושא הכספים וחובות המועדון.
האחרון שבהם - מוטי גמיש הגדיל לעשות כאשר לקח על עצמו את מלאכת הניהול בשנה האחרונה, הצליח להקטין את חובות המועדון במליוני שקלים והביא רוח רעננה לקבוצה יחד עם הרבה שקט.
אבל בקטמון נשארו בשלהם. מכשהתברר שהסתיימה סאגת סאסי - יונה, הם נשארו מאוהבים ברעיון שיצרו במו ידיהם והפקירו את קבוצת נעוריהם. כשהתברר לכולם שהרבה השתנה בהפועל ושיש ניהול תקין - הם האשימו את יוסי סאסי בכך שהוא מטרפד את איחוד הקבוצות בו בזמן שערכו כנסים לגיוס כספים עבור הפועל קטמון.
שחקני ירושלים חוגגים. בונים בהפועל שחקנים צעירים ורכש שמאד מחובר לרוח המועדון. (צילום: פלג נתנאל)
אם תשאל/י כל אחד מאוהדי קטמון האם הם יהיו מוכנים לחזור לקבוצה במידה ויוסי סאסי יעזוב סופית - אף לא אחד ישיב לך "כן". הם ידברו על איחוד, על דירקטוריון אוהדים, על בעלות ועל זכויות.
אנחנו, אוהדי הפועל ירושלים האמיתית - אין לנו תנאים. אנחנו רוצים קבוצה חזקה וערכית, אנחנו רוצים ניהול תקין - אנחנו לא רוצים לנהל את הקבוצה, ולא מעוניינים שאוהדים אחרים ינהלו לנו אותה. אנחנו, שגדלנו בצל דיבורים מגוחכים על איחוד בין הפועל ירושלים לביתר ירושלים - לא רוצים לאחד את הפועל שלנו עם אף קבוצה אחרת. אנחנו לא רוצים שם אחר, סמל אחר וגם לא אוהדים אחרים. אנחנו פשוט רוצים להישאר אנחנו, אלה שנשארו נאמנים לקבוצה שלהם גם כשהבחירה הפופולרית והקלה יותר היתה להיכנע לאטרקטיביות והצבע שהביאה איתה קטמון בראשית דרכה.
אם יגיעו דבריי אלה אל אלה מכם שחושבים שהגיע הזמן לעשות סוף לסיפור הזה - אני קורא לכם לחזור. בלי תנאים, בלי איחוד, בלי בירוקרטיה - חזרו להיות אוהדים, לא בעלי קבוצה ולא אנשי עסקים, פשוט אוהדים. אל תתנו לראשי קטמון להמשיך לסמא את עינכם ולטשטש את רגשותכם בעזרת אופיום להמונים שהיא הפועל קטמון, זכרו שהיתה לכם מטרה.
המטרה הושגה, בעזרתכם או לא - זה לא משנה.
אפשר לחזור הביתה
