בר, איך מסכם אתה מסכם את העונה האחרונה?
"זו באמת הייתה עונה מדהימה. הרבה אנשים רצו ברעתנו ורצו שנרד. לא חשובים השמות, אבל הרבה רצו שזה יקרה ולא השאירו לנו סיכוי. כבר קברו אותנו. ובאמת היה כאן בלאגן - הרבה שחקנים לא רצו להישאר ועזבו, אבל נשארה כאן חבורה של גברים, ועשינו מסע מדהים ביחד. לדעתי זה משהו שייזכר עוד הרבה שנים קדימה. זה חשוב שאולגה נשארה בליגה - זה מועדון עם קהל שבא ומעודד גם ברגעים הקשים. אישית נהניתי כאן מאוד ואני שמח שתרמתי את מה שיכולתי לתרום. הגעתי לקבוצה כשהם היו מקום אחרון ובסוף נשארנו גם בלי מבחנים".
השער שלך בכפר כנא בעצם השאיר אתכם בליגה. זה השער הכי חשוב שלך בקריירה?
"אין ספק. עליתי לקרן, אחרי שכמעט החלטתי שלא לעלות בכלל, ונגחתי לשער... וזה היה השער הכי חשוב ומרגש שהיה לי בקריירה. לא יכול לתאר מה עבר לי בגוף באותם רגעים. אחרי המשחק אמרתי שאני מקווה שזה השער שישאיר אותנו בליגה, וכך אכן היה. הרבה זמן לא הרגשתי ככה".
"לא יכול לתאר מה עבר לי בגוף באותם רגעים" (צילום: יח"צ).
הרבה אנשים מדברים על השינוי הקיצוני שהביא גל פיבך – מה בדיוק קרה שם?
"טל (בניה) הוא בן אדם מצוין ומאמן טוב. אין לי מילה רעה לומר עליו והוא גם זה שהביא אותי לאולגה. אבל כשגל נכנס לתפקיד הוא החדיר בכולנו מוטיבציה ורצון. הוא מתוך המערכת והוא תושב אולגה וכל השחקנים פשוט הרגישו שהגיע הזמן לתת פוש אחרון ולהוכיח לכולם שאנחנו מסוגלים לעשות את זה. כולם הרגישו שאם נרד ליגה זה יהיה כתם לכל השחקנים, ושאם נעשה את זה ונשרוד - זה ייקח את כולנו צעד קדימה. הוא החדיר בנו אמונה ופשוט השינוי הזה עזר לשחקנים לבוא בגישה אחרת. באנו, אנחנו נגד כל העולם, ואמרנו שאם נעשה את זה עוד ידברו על זה הרבה זמן".
החגיגות של אולגה לאחר השער שלמעשה השאיר אותם בליגה (צילום: יח"צ).
מה התוכניות לעונה הבאה?
"אני עדיין לא יודע. אני צריך לשבת עם הסוכן שלי ולראות מה קורה. בינתיים אני מתכונן לעונה הבאה. אישית אני רוצה להתקדם ומקווה שחצי העונה באולגה תעזור לי להתקדם ולהגשים את השאיפות שלי, אבל בינתיים הכול פתוח. אני בעיקרון שחקן של רמה"ש וצריכים לשבת איתם ולתאם ציפיות. עכשיו אני קצת נח, לקחתי טיפה חופשה כדי לנקות את הראש. אני שומר על כושר עם ריצות ואימונים בחדר כושר, בתקווה להמשיך את הצעד המשמעותי שעשיתי באולגה, כשהראיתי שם את היכולות שלי".
