"הכדורגל הציל לי את החיים"

בגיל 17, בר רפאל אורי קיבל את הבשורה שהוא חולה במחלת הסרטן ומאז השתנו חייו, אך בר הצליח לנצח את המחלה. בר התאמן במיורקה יחד עם דודו אוואט שראה את הכישרון הגדול: "מאוד מקווה שהוא יצליח לקבל את הצ׳אנס שלו ברמות הגבוהות, ויוכל לממש את חלומו הגדול"

  • על ידי: אביחי חיים
  • 25-11-2013
  • 16:40

בר רפאל אורי סך הכל בן 20, אך עם סיפור חיים שאנשים בגילאים בוגרים יותר לא עוברים. זה החל כמו כל קריירה של כדורגלן החולם להגיע לרמות הגבוהות בגיל 13. בר התאמן בהפועל פ"ת ואט אט עם השנים, הפך לשחקן מוכשר מאוד של מועדון "המלאבסים". הרבה אמרו עליו שהוא יכול להצליח בגדול וכך הוא הראה זאת, כאשר הגיע לדרג נערים א' שבה כבש 10 שערים ו-15 בישולים שדירגו אותו כבורג מרכזי בקבוצה. כאשר ההשקעה וההתמדה של בר ומשפחתו החלו להראות ניצוצות ורגעי אושר, לרוע מזלו של בר רגע לפני הכניסה לשנתוני נוער, גילו אצלו מחלת "האנמיה אפלסטית" (סוג של סרטן) כך מגדיר זאת בר. "לא ידענו איך זה נפל עלינו, כרעם ביום בהיר".

 

"הכדורגל הוא האהבה הגדולה שלי" מספר בר. "ברגע שקיבלתי את הבשורה המרה הזאת, קצת לא הבנתי מה זה אומר. הייתי בסוג של בועה של ילד בן 17 שחולם להגיע לדברים, אך לצערו הוא לא יכול להשיג זאת ולא חשוב כמה יתאמץ. אלא היו רגעים לא קלים עבורי, לשכב במיטה מאושפז בבית חולים ללא מעש. עברתי טיפולים קשים מאוד ביניהם: כימותרפיה, והקרנות שללא ספק שינו לי את החיים. בזמן ששכבתי באשפוז, כל לילה הייתי שואל את אבי שתי שאלות: האם אני אחיה מחר? והאם אני אחזור לדרוך פעם על הדשא? כאשר לאבי לא היו הרבה מילים לומר חוץ מחיבוק חזק, הבנתי שלחיים שהיו לי אני כבר לא אחזור וביום אחד הם השתנו לי".

 

בר רפאל אורי באימון של המועדון הספרדי, מיורקה. (צילום: רחלי בן זקן)

 

בר המשיך להילחם נגד מחלת "האנמיה אפלסטית", ובפברואר 2011 הגשים את חלומו דרך עמותת ״כולנו יחדיו״ לילדים חולי סרטן, ופגש את שוערה של מיורקה ושוערה של נבחרת ישראל, דודו אוואט, שהזמין אותו לאחד מאימוני הקבוצה במועדון הספרדי. בר אז בן 18, שמח והיה נרגש ומאושר להזדמנות הגדולה. בעוד שכולם חשבו שמגיע ילדון לעשות "אימון ראווה" לצורך המצווה, באימון עצמו ראשי המועדון ושחקני הקבוצה, גילו להפתעתם בחור טכני מאוד, שמסתכל לכוכבים הגדולים בלבן של העיניים ולא ממש מתרגש מהמעמד המרגש אליו הגיע ואף מראה לכולם מה הוא שווה גם לדודו אוואט.

 

שוערה של מיורקה, דודו אוואט, התייחס לכישרון מפ"ת: "הכרתי את בר לפני שלוש שנים. הוא הגיע אלינו עם עמותת "כולנו יחדיו״ לילדים חולי סרטן שאיתם משתפים אנו פעולה מאז הגעתי לספרד (10 בשנים בסך הכל). מטרת העמותה היא להגשים חלום לילדים, בין היתר: להפגיש אותם עם שחקנים גדולים, ליהנות ממשחק טוב ,והכל כלול באירוח שלהם. כשהכרתי את הילדים, פגשתי את בר "ילד" עם מוטיבציה ענקית ורצון עז להצליח. הזמנתי אותו לאחד האימונים במיורקה , ובר שמח כל כך, התאמן, רץ בטירוף, והראה שיש לו המון כישרון טכני. אני מאוד מקווה שהוא יצליח לקבל את הצ׳אנס שלו ברמות הגבוהות, ויוכל לממש את חלומו הגדול".

 
דודו אוואט ובר רפאל אורי, מתאמנים יחדיו. "בר שמח כל כך, התאמן, רץ בטירוף, והראה שיש לו המון כישרון טכני". (צילום: רחלי בן זקן)
 
לאחר כשנה וחצי של אשפוז עם קשיים רבים, נמצא תורם מוח עצם זר והמשפחה חיכתה בציפייה שההשתלה תיקלט לא מעט חודשים, עד שהגיעה הבשורה המשמחת- ההשתלה הצליחה ובר יכול לחזור ולהיות נער רגיל כמו כל אחד בגילו. "הכדורגל הציל לי את החיים", מדגיש. "הציפייה שיום אחד למרות הכל, אחזור לשחק כדורגל החזיקה אותי בחיים. עכשיו אני יודע שזה מאחוריי והפנים הם קדימה לעבר העתיד".
 
בר חזר לשחק כדורגל בקבוצות שונות בליגות הלא מקצועניות בישראל, אך סמוך ובטוח שרק אם יתנו לו צ'אנס להוכיח מה הוא שווה, הוא עוד יפתיע בגדול. "היה לי קשה לחזור לשחק, לאחר תקופה גדולה שלא שיחקתי כדורגל מגיל נערים לגיל בוגרים", מתוודה. "עם עברתי את כל זה, כנראה שאני חזק ויכול לעבור כל דבר והמטרה שלי היא להגיע הכי גבוה שרק אפשר. יש לי כדורגל, אני רק צריך צ'אנס להוכיח את עצמי כי יש לי הרבה מה לתת ונתתי רק פסיק מהיכולת. אני מקווה ומאמין שיהיה את "המישהו" שיתן לי את הצ'אנס להוכיח מה אני שווה".
 
לאחר תקופת ההחלמה של בר, ניסה להמשיך ולהתקדם. בהפועל פ"ת כנראה לא האמינו בו או שחששו לתת לו את ההזדמנות לחזור למועדון ילדותו, לטענתו. "לא נתנו לי צ'אנס להתלבש בסגל, ולא ברור לי מדוע כי אני לא חושב שזה מקצועי. אני לא רוצה לוותר על החלום שנקרא כדורגל, הייתי שנתיים חולה ואנשים הסתכלו עליי כלא יכול, לא מסוגל, בגלל המחלה והוכחתי לכולם שעם הרבה רצון חזרתי לשחק כדורגל, אך אני לא רוצה להגיע לגיל מסוים ולהגיד שפספסתי משהו בכדורגל הישראלי בגלל המחלה, כך שאני מקווה שמפה אני רק אמשיך לצמוח ולפרוח".

הוסף תגובה
תגובות