התאריך הוא ה-2.6.2013, 30 יום בדיוק לאחר שסיימה מרמורק את משחקה האחרון באחת העונות הכושלות בתולדותיה, עונה אשר כללה 14 תוצאות תיקו, שמונה הפסדים ושמונה ניצחונות, מקום עשירי ועם 27 שערי זכות, כשאפילו האורתודוכסים לוד (שספגה 127 שערים במהלך אותה עונה) כובשת יותר ממנה.
באותו יום בתחילת חודש יוני, מונה שוב ויקטור גניש למאמנה של הפועל מרמורק, לאחר שכבר היה עם רגל וחצי מחוץ למועדון. חנן עדני ישב עם מספר מאמנים במטרה להחליפו, אך לבסוף החליט להמשיך עם המאמן, בלית ברירה או לא, תחליטו בעצמכם.
לכל יושבי יציע הסכך היה ברור שמרמורק תחת הדרכתו של גניש היא קבוצה אפורה, כבויה, לא ממושמעת ולא מסודרת טקטית, ורק הודות לאנרגיות מהקהל והבלחות של רגע היא הצליחה לאגור 7 נקודות בששת משחקי הליגה הראשונים. בעבר עדני אמר ש"כל בר דעת יודע שחנן עדני לא יהסס לפטר את המאמן אם יראה לנכון" ואכן, ב-1.11.13, חמישה חודשים לאחר אותו יום בו טעה יו"ר מרמורק, הוא הודה בטעות, אמר לגניש תודה רבה, והעביר את המפתחות לארז בנודיס.
נתחיל בעובדות: בנודיס עם שלושה משחקים על הקווים, 9 נקודות מ-9 אפשריות. נכון, אמנם הוא ניצח את באר יעקב ומלאכי המפורקות, בנוסף לבית"ר כפ"ס שלא דומה לכלום, אך כל מי שמכיר את הליגה הזו יודע שאין דבר כזה משחק קל ועל כך מגיע לו כל הקרדיט.
כיום, עם הקהל הססגוני שממלא את האיצטוני בכל שבוע שני, עם שחקנים מוכשרים שרעבים לכדורגל, מאמן יסודי וקפדן, רכש נקודתי מצוין ומעל הכל, הרבה מחויבות, מרמורק היא הקבוצה המרגשת ביותר בליגה ולא בכדי היא במקום השלישי. לכבוד נר חמישי של חנוכה, הרי לכם חמש סיבות להצלחה של הפועל מרמורק.
בנודיס. יסודי וקפדן (צילום: רפי נחמיאס)
הדשא של השכן
הסיבה הראשונה שבגינה מרמורק מצליחה להחזיק בזכות ולא בחסד במקום השלישי בליגה, היא קודם כל בגלל שהחבר'ה תחת יציע הסכך הפסיקו להתעסק במה שקורה עם היריבה מעבר לכביש, לפחות חלקית. אוהדי מרמורק מגיעים למשחק, שרים לקבוצתם, מדי פעם מבליחים משפטים בגנותה של שעריים, אם כי לא באובססיה חסרת רסן. יש לציין שלמרות זאת ואף על פי כן, כולם מודים שעיניהם פוזלות לעבר המחזור ה-13, בו ייערך הדרבי כמובן, בתקווה שהפעם זה הזמן שלהם.
הפסקת ההתעסקות בשעריים שיחררה לחופשי את נפשם של אוהדי מרמורק ושחקניה, שרובם (השחקנים, א.נ) בכלל לא מודעים לעוצמת היריבות רבת השנים בין שני המועדונים, אלא רק יודעים שיש דרבי ושצריך לנצח אותו, לא משנה איך וכמה.
אוהדי שעריים. הצד האדום שם את האובססיה בצד (צילום: איתמר מורז)
האור של אלקבץ
קראתם נכון. אחת הסיבות הגדולות להצלחתה של מרמורק טמונה בכישרון הצעיר שהגיע בעונה שעברה מהנוער של אשדוד. אוהדי מרמורק יכולים להודות על כל רגע שהם רואים את הבלם המחונן עם המדים האדומים, מפני שלא רחוק היום שהוא יהיה ברמות הגבוהות, להן הוא שייך מאז ומתמיד.
בינתיים, הוא מחלץ כדורים, נוגח, נלחם ומעל הכל, נהנה לשחק עבור הקהל האדום. הילד בן ה-19 הוא עמוד התווך של הקבוצה, ואחד הכישרונות הגדולים ביותר שהיו בליגה א' בשנים האחרונות. האוהדים מאוהבים, ואלקבץ מחזיר להם אהבה, והרבה הקרבה על המגרש.
אלקבץ. מקריב את עצמו על המגרש (צילום: רפי נחמיאס)
המחוננים
אפשר להגיד עליו הכל: דיקטטור, איש קשה, סוליסט, פרובוקאטור ועוד, אבל חנן עדני פשוט עושה בית ספר לניהול לכל קבוצות הליגות הנמוכות. תקציב השחקנים של קריית גת ויפו הוא כפול ומשולש מתקציב השחקנים של מרמורק, שנמצאת מעל יפו בשתי נקודות ומתחת לקריית גת בשתי נקודות. עדני עשה המון טעויות במהלך הקריירה, אותם גם אני ביקרתי בזמנו, אך מי שלא עושה, לא טועה – וחנן הודה בטעותו בזמן, לפני שהעונה הלכה לאיבוד. בשנים האחרונות היו"ר המיתולוגי קצת הוריד פרופיל, אך הוא מבהיר לכל מי שרוצה לשמוע שכל עוד כוחו במותניו, הוא ימשיך לעשות למען הקבוצה, אותה הגדיר בפניי בראיון שערכתי עמו לפני שנה, כ"אהבת חייו".
אין שחקן במרמורק שמרוויח 9000 שקל בחודש, ומי שלא רוצה להיות שם, איש לא יחזיק אותו בכוח. מעבר לכך, שחקנים שמבקשים סכומים אסטרונומיים נתקלים בסירוב וממשיכים הלאה, לפראייר התורן. עדני מסרב להיכנס למירוץ העכברים הבלתי נגמר, משלם (עובדתית – משלם, מה שאי אפשר להגיד על הרבה קבוצות) סכומים שתואמים את רמת הליגה ואת תקציב הקבוצה, ומי שלא יאה לו, לא חייב לחתום.
עדני. כוחו עוד במותניו (צילום: רפי נחמיאס)
ובמעבר חד אל החנן הנוסף. חנן פדידה הופיע העונה בשמונה משחקים בהם שיחק רק 469 דקות מתוך 720 וכבש כבר חמישה שערים. פדידה מוכיח כל שנה שאפשר לסמוך עליו, ואם ימנע מפציעות מיותרות הוא יכול להמשיך להוביל את התקפת מרמורק, שמי יודע היכן תיעצר. פדידה, בעונתו השנייה במרמורק, הספיק להתאהב במקום, ובגיל 32 הוא מקווה ליהנות מכדורגל, ובעיקר לשמח את הקהל, שמחזיר לו אהבה בדרכו הייחודית.
הרכישות הטריות
הגעתם של פבל קומרקוב, עידן חג'ג' ויוסי אמר למרמורק, הייתה מתוזמנת היטב. השלושה שידרגו את הקבוצה פלאים – מקבוצה אפורה וחסרת מעוף, לקבוצה יצירתית, פעלתנית, ומרתקת. חג'ג' כבר מבין את הלך הרוחות, אך אני בספק אם קומרקוב ואמר ידעו לאן הם הגיעו, טרם חגגו ניצחון ראשון באיצטוני, ביחד עם הקהל הביתי.
עידן חג'ג' משדרג כל קבוצה שבה הוא נמצא, קומרקוב הוא ללא ספק אחד השחקנים המוכשרים שיש לליגה הזו להציע, ויוסי אמר הוא מגן נהדר, שגם מוסיף הרבה מחץ בהתקפה, ושאף אחד לא יגיד מג'ד יונס. שלושת השחקנים הללו מעלים את הרמה של הקבוצה, ואין פלא ששלושתם פתחו בהרכב במשחקי הליגה האחרונים.
אמר. טיימינג נפלא (צילום: רפי נחמיאס)
הודו לקהל, כי טוב
מה לא נאמר על הקהל של מרמורק. אמנם הם לא מגיעים בכמויות כמו שמגיעים ליפו, אך 250 איש (או מעט יותר) מתחת לסכך באיצטוני, עושים רעש יותר מכל קבוצה בליגה, רעש ערב לאוזניים אם אפשר לציין. הויכוח הבלתי נגמר עם אוהדי שעריים למי יש קהל "טוב" יותר, הוא די מיותר, שכן שתי הקבוצות ניחנו בקהלים ססגוניים, עם רפרטואר שירים מרשים עבור קבוצות בליגה א', שאפילו חלק מקבוצות ליגת העל היו מתפארות בקהלים כאלה.
אוהדי מרמורק הם הרוח הנושמת של הקבוצה. שחקן כדורגל ירוץ מהר יותר, ירצה לכבוש יותר, יעשה יותר 'תאקלים', כאשר מביטות בו כמה שיותר עיניים בוחנות, לבטח כשהעיניים הללו עוטפות אותך באהבה אין סופית, גם ברגעים הקשים. הרי לכם, הנר החמישי של מרמורק, אשר להבתו לא תכבה אף פעם כי שם, תחת יציע הסכך, באמת מבינים שהקבוצה היא מעל הכל.
אוהדי מרמורק. חוויה (צילום: רפי נחמיאס)
