מאז התחייה מחדש של מכבי יפו, המועדון המפואר מפעם, תחת השם מכבי קביליו יפו ועלייתה המטאורית של המועדון לליגה א', הם נתקעו בליגה זו כבר שתי עונות.
מבחינתי כאוהד ספורט וכדורגל מושבע, חבל. אני מאוד מכבד (בסלנג "אני מת על") קבוצות אוהדים שלוקחים את גורלם בידיהם ומנהלים את המועדון שלהם, להתחיל בכ- 100,000 "סוסיוס" של ברסלונה שפעם במספר שנים בוחרים את יו"ר וחברי הנהלתו של המועדון ולהמשיך במכבי קביליו יפו, הפועל קטמון ירושלים וכהפועל אושישקין תל אביב (בכדורסל). כל הכבוד. אני מאחל לשלושת המועדונים האלו עוד הרבה שנים של הצלחה ובמקביל רק אוכל לאחל לכדורגל הישראלי שעוד הרבה מועדונים יבואו בעקבותיהם.
במישור הספורטיבי יש משהו מוזר: בדרבי בין שני המועדונים (אזור ויפו "דרבי זה?") כל התמודדות ביניהם מספקת חומר נפיץ, סיפורים פיקנטיים, רכילויות מה זה אמר ומה אחר לא עשה, הן ברמה של קהל, הן של שחקנים והן של חברי הנהלה ושל "הבוסים".
יש לי לפעמים רושם שברגע שקבוצת קביליו יפו מתקרבת 2 ק"מ למקום קיום אותו המשחק הרגליים שלהם מתחילות לרועד. ובצדק? האם אזור במשך השנים קבוצה טובה יותר מיפו??: מה פתאום, ממש לא.
שחקני אזור ויפו. "השחקנים חברים האחד של השני"
חברים אין צורך לזה: רוב השחקנים חברים אחד לרעהו ו/או לפחות פעם שיחקו ביחד באותו המועדון. הקהל של אזור בדרך כלל רגוע ולא מלחיץ – לא כלפי הקבוצה שלהם וההנהלה ולא כלפי הקבוצה היריבה - כמעט אפשר להגיד שהם ה"לפלפים" של הליגה.
אז למה העוינות? שלפני מספר שנים גבינו מחיר ככרטיס כניסה גבוה מדי לפחות לטעמם של אוהדי יפו? אני לא רוצה להתווכח על זה יותר ולהסתפק בזה שהיום ההתאחדות קובע מחיר מקסימום לליגות הנמוכות.
אספר לכם קוריוז פיקנטי משפחתי: אחרי המשחק הייתה לנו ארוחת ערב יום שישי משפחתית, מסורת של המון שנים (משהו בסגנון תוכנית הטלביזיה "סברי מרנן"). התברר שערכו שולחן לבן אדם יותר מדי. מה התברר מי היה חסר? החבר של אחת הנכדות שלי. ומה הסיבה? כאוהד שרוף של מכבי קביליו יפו הוא לא היה מסוגל כמה שעות אחרי משחק ההפסד לשבת ע"י אותו השולחן עם אוהד וחבר הנהלת הפועל אזור. "אני עוד יותר מדי צעיר והפצע עוד לא נגלד שאני מסוגל לזה" הוא אמר. אני (קצת) מבין אותו ואוהב אותו, אך הוא לא יכול לצפות ממני שבמשחק הבא אני אקווה שהתוצאה תהיה 1-1.
מה שאני כן מבטיח להנהלת יפו שאקיים את הבטחתי לגבי כמות כרטיסי הזמנה.
חברים יש לנו בעיה משותפת: אנחנו כולנו מאוהבים באותה הבחורה ושמה של הכלה הוא כדורגל.
להתראות בהתמודדות הבאה.
