העיר רחובות כבר ידעה עשרות דרבים בין הפועל מרמורק למכבי שעריים, חלקם עברו בשלום, חלקם פחות. מה שיפה בדרבי של רחובות, הוא שהיריבות היא יריבות ספורטיבית נטו, על כל המשתמע מכך.
האוהדים מכירים אחד את השני, הם מגיעים מאותן משפחות, חברים מהעבודה, לימודים, מהשכונה, יש כאלה גם שגדלו יחד. השוני? הצבע של הדם כמובן, וגם של הצעיף.
רבות כבר דובר על הדרבי של רחובות, הסיפורים המיתולוגיים סופרו בראשי חוצות והיה אף עיתונאי שהגדיר בעבר את הדרבי הזה כאחד מחמשת הדרביים החמים בעולם (תשאלו את עדני, הכתבה תלויה לו על הקיר בחדר).
היריבות הגדולה ביותר
המשחק הזה הוא הדבר הכי טוב שיש לליגות הנמוכות להציע, וזה לא משנה כמה קהל יגיע. יריבות ספורטיבית יוצרת עניין והתרגשות, אותה שחקנים ואוהדים לא חווים לעיתים גם במשך קריירה שלמה. יריבות ספורטיבית היסטורית? פה זה כבר שיחוק.
קבוצות כדורגל סימפטיות, כאלה שכולם אוהבים או לחילופין, לא כל כך סופרים אותן, הן משעממות, שחקניהם לא חווים את האנדרנלין של מפגש יוקרתי, עם הרבה אמוציות. המסר הוא ששחקני שעריים ומרמורק (אלה שחוו דרבי ואלה שלא) צריכים להודות על כל רגע בו הם יהיו על המגרש.
אוהדי שעריים. דממה, בינתיים (צילום: איתמר מורז)
הליגות הנמוכות לא התברכו בהרבה יריבויות היסטוריות, למרות שלאט לאט מתפתחת כזו, בין אזור ליפו לדוגמא, 4 שנים זה מכובד מאוד. הדרבי של רחובות, עם כל הכבוד, זו יריבות גדולה בהרבה.
החטא הקדמון
נדמה שהסלוגן של הדרבי הקרוב הוא "נבוא קטנים – נצא גדולים". במרמורק מתקשים לשמור על קו אחיד, כי בכל זאת, הקבוצה מקום שני, משם קצת קשה לבוא קטן. שעריים לעומת זאת, באים מהתחתית של התחתית, לאחר שלא טעמו את טעם הניצחון כבר חמישה משחקים ובכלל, את כל שלושת הניצחונות שלה העונה היא השיגה על נמושות הליגה, בני אילת, מחנה יהודה ומלאכי באותו יום שהשחקנים החליטו לא להופיע.
שעריים קבוצה טובה, אך עוד לא הוכיחה זאת השנה על המגרש, עוד לא זכתה בניצחון יוקרתי שיעמיד אותה בשורה אחת עם המועמדות לעלייה, למרות שבשעריים רואים את עצמם מועמדים בכל מקרה.
מרמורק לעומת זאת, דווקא מצליחה בליגה. אבל ההצלחה יצרה משהו אצל מרמורק, מן דבר כזה שלא היה מעולם בשכונה הקטנה והצנועה ברחובות, זה שבדרך כלל אימפריות נופלות בגללו. אתם יודעים, יהירות.
אוהדי מרמורק והשחקנים. חטא הגאווה? (צילום: רפי נחמיאס)
אם תגידו לאוהד מרמורק שהוא יהיר, הוא יצחק בקול רם. "יהירים? אנחנו?" כן רבותיי, אתם. יש משהו בסגנון המרמורקי, שהוא משעשע וחינני, שלא מוציא אנשים משלוותם, מלבד אוהדי שעריים כמובן. למרות זאת, הסגנון הוא די יהיר ומתנשא, כשדווקא פה, רגע לפני המשחק החשוב ביותר של מרמורק השנה (שלושה דרבים להפסיד ברציפות, זה לא דבר קל) ציפיתי מאוהדי מרמורק לשמור על שקט, לא להציף את כל הרשת החברתית בתמונות, סלוגנים ועקיצות אל עבר החיה הפצועה עם החולצה הכחולה שמעבר לכביש, קצת צניעות.
בשעריים לעומת זאת, מלבד כמה בודדים שמייחסים חשיבות למה שקורה מסביב, שקט מצרים. לאחר שזכו בכמות הכרטיסים אותה הם רצו, יש הרגשה של ירידה למחתרת, תחושה של 'חכו חכו'. זה יכול גם להיגמר לא טוב מבחינתה של מרמורק.
פנייה לעובד לוי
אני מסכים שיש למרמורק היום את הקבוצה המרגשת ביותר בליגה, וככל הנראה גם היעילה ביותר, כשהמשוואה היא בנודיס+שחקנים מחויבים+קהל נהדר = הצלחה. אבל אסור למרמורק לשכוח ששעריים הי קבוצה טובה, מהירה, ממושמעת, וחשוב מכך, קבוצה גאה. אם מישהו בצד האדום של רחובות חושב שבדרבי הזה מרמורק היא פייבוריטית ברורה, אז כדאי שיפסיק עם הכדורים.
יש שאומרים שעובד לוי שקל את המשך דרכו בשעריים לאחר ההפסד לנס ציונה. הקבוצה שלו סובלת מחוסר מזל משווע, לחוצה, אך כאמור, יעילה וממושמעת, שזה רק עניין של זמן עד שזה יגיע. עובד לוי מתאים לשעריים כמו כפפה ליד, הוא נינוח, איש של כבוד, השחקנים משחקים עבורו והקהל, גם אם חלק מקלל פה ושם, יודע שהמאמן הזה ושעריים זה סיפור הצלחה. למרות זאת, עובד לוי הוא אדם שלא נאחז בקרנות המזבח, שרשרת של כשלונות תגרום לו לעזוב, למרות שההנהלה רוצה שיסיים את העונה.
מכאן אני רוצה לפנות אל מאמן שעריים באופן אישי. תהיה אשר תהיה התוצאה בדרבי, אין לך מה להתפטר. משתי סיבות עיקריות.
הסיבה הראשונה היא, שהמערכת הרותחת ממילא של המועדון חייבת שיהיה שם מאמן נינוח, שיקרין שקט לשחקנים. אם תעזוב, את מי כבר יביאו? איזה בלנדר שייתן לאוהדים לנהל את המשחק?
עובד לוי. בכל מקרה, חייב להישאר (צילום: איתמר מורז)
במעבר חד לסיבה השנייה: עובד לוי השאיר את שעריים בליגה בגאון, גרם לכל הקבוצות להסתכל עליה אחרת בעונה שעברה. הפך אותה מהנמושה של ליגה א' דרום, לקבוצה גאה שאף ניצחה 2:4 את העולה, הפועל קטמון ירושלים. במו ידיו הוא הפך את שעריים לקבוצת צמרת לגיטימית בליגה א' דרום, כזו שקבוצות חוששות ממנה, זה לא דבר שבא ברגל.
האוהדים יגידו ששעריים קבוצה גדולה, שלא שייכת לליגה הזו. אני מסכים, אבל הרבה דברים צריכים להשתנות במועדון הזה לפני שיוכל לדבר על מקצוענות וליגה לאומית למשל. הרבה דברים, חוץ מהמאמן.
בנודיס – המבחן האמיתי
אף אחד לא ייקח מארז בנודיס את מה שהוא עשה בהפועל מרמורק. קצב צבירת הנקודות מרשים, הקבוצה מרחק נגיעה מהמקום הראשון והאוהדים פשוט נהנים מכל רגע.
השחקנים נראים מחוייבים יותר, רוצים יותר, ואפילו עדני כבר נראה הרבה יותר רגוע, השמועה מספרת שהשבוע הוא אף פירגן לכמה אנשים. מי היה מאמין.
למרות זאת ואף על פי כן, לכולם ברור שבנודיס חייב להביא את הדרבי, כי כאמור, שלושה דרבים כחולים ברצף זה כבר יותר מדי, גם עבור האוהדים הסימפטיים של מרמורק.
בנודיס. חייב להביא את הדרבי (צילום: רפי נחמיאס)
נכון, הפסד לא יגרום לכך שהקהל יקרא לבנודיס להתפטר, אפילו לא קרוב. הוא אפילו ינשק את השחקנים ויודה להם על תקופה נהדרת, בה הרגישו באמת את הרוח של מרמורק נושבת מתחת לסכך. למרות זאת, הפסד בדרבי הוא פצע, פצע שקשה מאוד להיפטר ממנו.
שיהיה בהצלחה לשני הצדדים, שהספורט ינצח ומי ייתן ויבוא יום בו יוכלו לחזות בדרבי הזה כמה אלפי אנשים, לא בראשון לציון, אלא ברחובות. לשם הוא שייך.
