יום שישי חזרתי הביתה בהתרוממות רוח עילאית אחרי שהמועדון האהוב שלי – הפועל אזור, חזר לענייני הצמרת לאחר ניצחון 2-0 על נס ציונה במגרשה המטופח. שימחה שחלפה לעצב לאחר קבלת ידיעת החדשות על ההתפרעות בכפר קאסם.
אם מישהו חושב שבשורות הבאות תקראו איך אני אדרוש עונש רדיוס, הטלת קנס גבוה, הורדת נקודות וכו' וכו', טעות חמורה בידו. מבלי לרצות להיות "פוליטקאלי קורקט" אומר מראש בכל הכנות: אנו מתמודדים עשרות של שנים עם כפר קסם באותן הליגות ב' וא'. מאז ומתמיד אנו מתקבלים ע"י הנהלת המועדון עם הכבוד הראוי לקבוצת האורחת עם מילה טובה ובחורף עם כוס קפה חם ועם טיפול בקומץ האוהדים שלנו כי נכון, הקהל של כפר קאסם לא תמיד הכי "נחמדים" בלשון המעטה, אך בזה הקהל הזה לא שונה מהרבה קהל אוהדים במקומות אחרים בכל הליגות. אוהדי הכדורגל יודעים במדויק למה אני מתכוון.
מה שאני כן רוצה לשאול, זה איפה אכיפת החוק? איפה המשטרה? איפה בתי המשפט? לפני מספר שנים בשבוע של פורים התקיים אצלנו במגרש משחק ליגה ב' - בסך הכול במסגרת ליגה ב'. נכד מאחד מתושבי אזור היותר מבוססים זרק לתחום המגרש מול העיניים של השוטרים קפצונים. ביקשתי ממפקד הכוח לטפל בו עד אחרי סיום המשחק. התגובה הייתה: "אל תתעסק עם ביצוע תפקידינו". הילד, בן 15, המשיך ללא התערבות המשטרה והסדרנים. התוצאה הייתה הזמנה לועדת המשמעת והטלת קנס של 1500 ₪ לאזור. מה הנהלת הפועל אזור אשמה?
אברהם דה פריס. "די לאלימות" (צילום: אביחי חיים)
היום, ובודאי בליגות הגבוהות, יש אמצעים אלקטרוניים ולא קשה לאתר את האשמים. לאתר, להביא אותם בפני שופט ולהעניש אותם. אני כתבתי זאת כבר בטור בהזדמנויות קודמות. 24-48 שעות באבו כביר, עבודת שירות במשך חודש או מאסר של כמה שבועות + במשך שנה/שנתיים להתייצב שעה לפני המשחק עד שעה אחרי המשחק של המועדון, תאמינו לי, החשק להתפרע יחלוף חיש מהר, כמו בהולנד וכמו באנגליה. משפחות שלמות, אבא, אימא וילדים הולכים לבילוי, משחק כדורגל זה אטרקציה בכל העולם. אין אירוע שמושך יותר קהל מאשר הכדורגל האהוב שלנו. למה לא לנסות אצלנו? למה אנחנו צריכים לראות תמונות בעיתון שאבא מכסה בגופו את בנו ואישתו מחפצים ואבנים שהאוהדים יודים לכיוונם? ושוב, ושזה יהיה ברור לכולנו: לא להנהלת הפועל תל אביב, לא להנהלת בית"ר ירושלים, לא להנהלת כפר קאסם ולא להנהלת הפועל אזור שלי, אין אחריות שילוחית.
כל הנ"ל כתבתי לאחר שקראתי באינטרנט באתר הספורט האנגלית כתבה מאוד מרגשת מלווה בשתי תמונות של משחק המוקדמות המונדיאל בין גרמניה ובין שוודיה: כששתי הנבחרות עלו למגרש מלוות בקמעות – הפעם ילדים עם תסמונת וויליאמס – סוג של אוטיזם – אחד הילדים בן השמונה - לא היה מסוגל לעמוד ברעש העצום. השחקן השוודי קים קלסטרום עזר לו לעבור את הרגע הכי גדול בחיים שלו. הסיפור והתמונות פורסמו בכל העולם בתקשורת שבדרך כלל מעוניינת להתעסק בהיבטים השליליים והציניים של המשחק האהוב והיפה שלנו.
אפשר גם אחרת...הקהל של כפר קאסם מעודד...(צילום: אביחי חיים)
האבא של הילד כתב מכתב לקלסטרום בו כתב: "בגלל הפעולה שלך הבן שלי היה מסוגל לחוות אותה החוויה. גאווה, תחושה להיות מיוחד "עשיתי זאת ושימחה עילאית" להיות חלק מהדבר הענקי שנקרא כדורגל".
אני מבקש מכם, אני מתחנן, חברים שלי לענף הכדורגל האהוב שלנו, שלחו סמסים, תעתיקו את הכתבה בפייסבוק שלכם , תכתבו לשרת הספורט, ליו"ר התאחדות הכדורגל, לשרת המשפטים: מגיע לנו שללכת משחק כדורגל תהיה אותה החוויה כמו ללכת להצגה, קונצרט פופ בקיסריה או בפארק יהושע בתל אביב, או למשחק כדורגל בברצלונה. אנחנו אותם האנשים!
