עמישב פתח תקווה של העונה שעברה הייתה קבוצה חזקה עם סגל מרשים, כשבכל עמדה הגיע שחקן מהשורה הראשונה של ליגה א'. אוהד בוזגלו, מאמנה של עמישב דאז, לא הביא "חיזוק" בעמדת השוער, וטום גלברט המשיך לקבל את הקרדיט, כמו בשנתיים שקדמו לאותה עונה.
אפתח בווידוי קטן, באחת השיחות שלי אשתקד עם בוזגלו שאלתי אותו על גלברט, מדוע הוא מתעקש עליו בין הקורות. הוא היה נראה לי נמוך מדי וחסר ביטחון, "נחמד מדי" במגרש. בקיצור, ההיפך ממה שנדרש משוער טוב.
המאמן אמר לי שהוא מאמין בילד הזה, שמלבד היותו אדם משכמו ומעלה, צנוע ומשרה אווירה טובה סביבו, יש בו פוטנציאל עצום. הייתי סקפטי לגבי התשובה של בוזגלו, וחשבתי שחברותו עם אביו של טום, רונן גלברט, אליו נגיע בהמשך, משאירה את השוער הג'ינג'י בין הקורות. לימים, התבדתי. בליגה א' יש שוערים טובים ומנוסים, דור דוידי מכפר שלם הוא פנתר, רוזנקוביץ' השיל כמה קילוגרמים וחזר לכושר שיא, אסף רז ענק, ורון למל יכול לקחת כדור מכל ריבוע במסגרת בכל שלב נתון.
אך יסלחו לי כל החבר'ה ברשימה המכובדת הזו. השוער הטוב בליגה א' דרום נכון לכתיבת שורות אלה, הוא שוערה של הפועל מרמורק, שלימים הפך גם להיות קפטן המועדון, טום גלברט.
גלברט עולה גבוה. הטוב בליגה (צילום: רפי נחמיאס)
פתיחה רעה לקריירה, גם החמסה לא עזרה
טום גלברט (24) גדל במכבי פ"ת, כשאת הופעת הבכורה שלו בבוגרים ערך במדי קריית מלאכי, בעונת 09/10. את שני משחקיו הראשונים הוא ירצה לשכור, כשבשניהם קבוצתו הפסידה, תוך שהוא סופג שישה שערים. שתי המפלות גרמו לשוער להחזיר לארון את החולצה מספר 1, ולהדפיס על גבו את המספר 55, מספר שליווה אותו במהלך כל הקריירה בילדים.
שלא תטעו, לא מדובר פה בסיפור סינדרלה, החולצה לא באמת עזרה לטום, שספג בסך הכל 18 שערים ב-15 משחקים במדי מלאכי, שהספיקו לראשי המועדון ולו, והוא עבר לעמישב פ"ת. משנה מקום, משנה מזל? במקרה הזה, דווקא כן. גלברט ספג עשרה שערים בלבד ב-17 המשחקים שנותרו והציג יכולת נהדרת, שהקנתה לו חוזה לעונה נוספת, אותה הוא למעשה ירצה לשכוח, לאחר שבה ספג 32 שערים ב-30 הופעות.
.JPG)
עם פרדי ציון ואור אלקבץ. חומת ברלין (צילום: רועי ירימי פז)
בעונה שלאחר מכן, עונת 11/12, ספג גלברט 16 שערים ב-11 המשחקים הראשונים, ששוב גרמו לו לחזור לחולצה 55, שהפעם הביאה מזל רע, כשהשוער הוציא 25 כדורים מהרשת ב-16 ההופעות הבאות. האם השיפור הגיעה אשתקד? 32 ספיגות ב-28 משחקים יעידו אחרת, למרות שהשוער כבר שיחק בכל העונה עם החולצה האהובה עליו, מלבד במשחק אחד מול עירוני בת ים, שאגב, הסתיים ב-0:0.
העונה, השוער עבר שינוי מדהים. התבגר, אם תרצו. זה נכון שהגנת מרמורק היא מהחזקות בליגה, אך גם לעמישב הייתה הגנה חזקה ולמרות זאת גלברט לא הצליח לפרוח. טום הגיע למקום שמעניק לו ביטחון, חום ואהבה של קהל ססגוני ואווירה של כדורגל, והוא פשוט נותן עונה גדולה, עם הצלות מדהימות בכל משחק, כשהתכונה הבולטת ביותר אצל טום השנה היא היציבות. גלברט ספג שבעה שערים בלבד ב-16 הופעות (שני שערים בהפסד הגביע לשעריים) ומחזיק כעת בשיא אישי של שמירה על שער נקי במשך 734 דקות ברציפות ב-8 המשחקים האחרונים, כשאת השער האחרון שספג כבש לרשתו שי ביטון, בפנדל.
בנודיס. העניק לשוער ביטחון (צילום: רפי נחמיאס)
אבא על הקווים
כל מי שהיה העונה במשחק של מרמורק, או בכלל, אי פעם במשחק של טום גלברט, יודע מי זה רונן גלברט. אביו של טום הוא לא מהאבות המלחיצים, אך הוא דמות דומיננטית מאוד בכל הקשור לקריירה של בנו. רונן חי את המשחק אפילו יותר מהמאמן ומעביר הוראות מאחורי הגדר. בנודיס עומד ליד הספסל, גלברט עומד ליד הקיוסק (כשטום שם) וכמה מטרים ליד יציע סכך, כשטום בצד השני.
יוסי אמר שומע אותו היטב, אור אלקבץ מסמן לו עם היד כשהוא עושה פעולות נכונות, סימון שאומר "שמעתי אותך רונן, הכל בסדר", נותנים כבוד לאב, שרוצה מאוד בטובת הקבוצה, שהיא כמובן גם טובת בנו.
רונן גלברט. מאמן בצד השני של האיצטוני (צילום: דף הפייסבוק של רונן)
בל נשכח שלמרות שטום עשה התקדמות אדירה השנה, הוא עדיין ילד במונחים של שוער. גיל 24 הוא גיל מאוד צעיר, וכל הקריירה עוד לפניו. העפלה ללאומית במדי מרמורק, יכולה לתת לו דחיפה אדירה לקריירה, וגם האב יודע זאת.
הזאב האדמוני של מרמורק
בשלב מסוים, כשויקטור גניש עוד היה על הקווים במרמורק, קרתה תקרית בינו לבין הקפטן אלירן שחר, ממנו נשלל הסרט לאחר אותו מקרה, והועבר לטום גלברט. כשפוטר גניש מהמועדון, גלברט הציע להחזיר לאלירן את הסרט, אך האחרון סרב בתוקף.
כך לפתע מצא עצמו השוער הצעיר, קפטן של קבוצת צמרת שמוליכה את ליגה א' דרום בגאווה, והוא לקח את הכבוד בשתי ידיים, וריפד אותו עם כפפות.
הזאב האדמוני. קטן מבני מינו, אך לא פחות קטלני מהם (צילום: Google)
מעבר ליכולת הנהדרת, טום עשה שינוי בתפיסה ובגישה שלו למשחק. הוא כבר לא הג'ינג'י הנחמד מעמישב. היום הוא קילר, צועק על שחקני ההגנה כשצריך, מכוון, רץ לחגוג בטירוף בגולים גם אם זה יעלה לו בריצה של מגרש שלם. העונה, גלברט הוא יותר בכיוון של זאב אדמוני, שכמו בעל החיים שנמצא בסכנת הכחדה, גם טום הוא קטן משאר בני מינו (השוערים), אך ביכולת הוא לא נופל מאף אחד מהם וכיום, הוא גם טוב יותר מרובם.
כל שנותר הוא לעקוב אחר העונה של גלברט, שיכול בסיטואציה מסוימת לחולל סנסציה עם מרמורק ולהשליך את כל המיליונים שהשקיעו שאר הקבוצות לפח. מה שבטוח, היום אני מבין למה בוזגלו התעקש עליו.
